תשובות הגאונים (הרכבי) ר״נTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 250
א׳ולענין מה שאמר לו שמאי להלל אם אתה מקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה. ואמרת גזרה דרבנן בהקנטה תליא מילתא. ולענין מה ששנוי ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל. אמרת משום מאי והא הלל נשיא ושמאי אב בית דין ואשכחנן דאקשו רבנן ואתמהו אב בית דין בפני נשיא מי מצי מורה הלכה היאך דבר זה. ודאי דלאו בהקנטה תליא מילתא דגזירות אלא בדברים שראוין ברורים שנושאין ונותנין בהן כמה וכמה עד שיודעין שראוי לגזרם. ושמאי שאני שהיה קופדן ביותר שהרי קפדנותו מפורשת בכמה מקומות. והא ההוא שבא לפני זה ולפני זה להתגייר וקאמ' ענותנותו שלהלל הכניסה אותי תחת כנפי השכינה וקפדנותו שלשמאי בקשה לטרדני מתחת כנפי שכינה. וכך דומה הדבר כי בזמן ששאל הלל את שמאי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה בקש שמאי לשנות לו בין זה לזה ולא יכול כי כל תשובה שהיה משיבו הוה מקשי ליה הלל. והא רבנן אמורי בתראי רחק עליהן הדבר לידע מפני מה בוצרין בטהרה ואין צריכין למסוק בטהרה. ור' זעירא אמ' ר' חנינא מילתא שמא יבצרנו בקופות טמאות. ואקשינן ליה ואידחי האיי מימרא ואיתרץ תירוץ אחר שמא יבצרנו בקופות המזופפות. ור' אבא אמ' שמואל טעמא אחרינא משום נושבות ורב נחמן אמ' רבה בר אבוה טעמ' אחרינא משום הכשר. ובלא ספק שהלל ושמאי גדולים מאלו הרבה מאד ושמא טעמים רבים עברו ביניהם וקושיין הרבה מן הלל על שמאי עד שדחק הדבר על שמאי ולא מצא שינוי ברור בין בצירה למסיקה. כי כן שאלו הלל למה אינך משוה ביניהן. ולא היה יכול להשוות ביניהן. להקל ולומר שאין בצירה צריכה טהרה אלא אמר לו הרי אני משוה ביניהן ומצריך אף את המסיקה טהרה כבצירה. זאת צורת הדבר וכן היה לא שגזרה משום הקנטה אלא משום שלא מצא תשובה וקנטה דעתו מלשנות אמר הריני משווה את זה לזה. וטעם הדברים שלא היה לו דבר לפני הלל וקנט מלהשיב ושהיו תשובותיו שלהלל נוצחות וחזר בו שמאי אל דברי הלל. וזה הוא לשון הקנטה. ודומיה בהעור בשחיטת חולין אמ' ליה ר' יוחנן לריש לקיש אל תקניטני בלשון יחיד אני שונה אותה. ומפרש עלה דהא שמעתא בכיצד צולין בפסחים דהדר ביה ר' יוחנן לגבי ריש לקיש מדקאמ' ליה אל תקניטני. ועל אודות שהלל נשיא ושמאי אב בית דין שאמרת איך מורה הלכה בפניו ואיך יוכל לגזור. גם זה עולה על פי הדבר אשר אמרנו. כי לא מושב סנהדרין היה לומר שזה הוא אשר מורה וזה טפל לו אלא מושב בירורן היה בדבר שנחלקו בו. וכי אמרינן אין אב בית דין מורה הלכה בפני נשיא בדבר שהן שוין בו. אבל דבר שחלוקין בו אם זה מורה כדברי עצמו אף זה חולק עליו. והרי ר' יהושע כשהיה חלוק על רבן גמליאל הודיע את חלוקתו ואב בית דין היה ר' יהושע. וכשציערו רבן גמ' והעמידו את ר' אלעזר בן עזריה עד שרצה ר' יהושע והחזירוהו ואף לא עיברו את ר' אלעזר בן עזריה אלא שבת זה ושתי שבתות זה. אף כן היו דברי הלל ושמאי לעניין הבוצר לגת שהוא אחד משלשה דברים שנחלקו בהן והיו נושאין ונותנין בדבר ואין בכך כלום. אלא כי מאשר שנוי והיה הלל כפוף ויושב לפני שמאי והיה הדבר קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל מראין הדברים שהרבה מישראל חברו עם שמאי על הלל אותו היום וגבר בהן שמאי מאד. והיה הלל צריך בדברים שהיה נושא ונותן עמו להראות כאילו הוא תובע ללמוד וכאדם שהוא שואל להתלמד. ולולא כן לא היו מניחין אותו אותן החברים שחברו עליו להתגבר עליו. והוצרך הלל להמאיך את נפשו ולכפוף את עצמו כדי שיצאו הדברים ולא יוכל שמאי להימנע מלהשיב עד שהראה את הרבים כי קנט שמאי והשוה את המדה שהיה מאז חולקה. כי מעיקרה היה חולק בין בוצר למוסק ודחקו הלל בתשובה עד שקנט והשוה ביניהן ונראה כי בטלו דבריו. ולולי שכפף עצמו הלל לא יכל לזאת מאשר חברו עם שמאי שלא כדת כמי שעשו את העגל שלא כדת:
1