תשובות הגאונים (הרכבי) רנ״אTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 251
א׳ושש'. הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה ומיניהו נודרת ולא מקיימת. כי נשבעה דעבדה מידי ולא מיקיימא שבועתא כי נודרת ואינה מקיימת דאמי. אלא אית מאן דאיסתברא להון שהנשבעת ואינה מקיימת יוצאת שלא בכתובה כנודרת ואינה מקיימת. והכין אמרת טעמא מאי גבי נודרת דאמ' מר בעון נדרים בנים מתים ויכול האיש לומר לה אי אפשי באשה נדרנית שקוברת בניה. עיקר בריתא מפרש בגמ' דבמה מדליקין והכין הוא רבי אומ' בעון נדרים הבנים מתים שנ' אל תתן א' פיך ל' א' ב' ואלו הן מעשה ידיו שלאדם הוי אומ' בניו ובנותיו. תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים דברי ר' אליעזר בנו של ר' שמע' בן יוחאי ר' יהודה אומ' בעון ביטול תורה שנ' לשוא הכיתי א' בניכם. ומקשינן כי מיכדי ר' יהודה הנשיא הינו רבי [ורבי] בעון נדרים אמר. ומפרקינן לבתר דשמעה מר' אלעזר ביר' שמע' בן יוחאי. ואמרינן רב נחמן בר יצחק אמ' למא[ן] דאמ' בעון נדרים מהכא לשוא הכ' את בניכם על עיסקי שוא. וכיון דשבוע' שקר קרינא בה אל תתן א' פ' לחט' וכי דמפרש בגמ' דשבועת הדיינין ואית בשבועות נמי שבועת שוא וקרינא בה לשוא הכ' א' בניכ' אית ליה לבעל לאיתלויי בהא מילתא ולמימר איפשי שימותו בני ויוצא[ת] שלא בכתובה. ואנחנא לא סבירא לנא הכין ולא דרשינן טעמא דדינא כי הדין מדרש שלא נתנו דינין להדרש. והני אסמכאתא בעלמא ולא סמכינן עליהון לעניין דיני ולחיובי ממונא ולא אפקועי ממונא. ולא עוד אלא דקאמרינן לקמן בעון שבועת שוא ושבועת שקר חיה רעה רבה ובהמה כולה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין ולא אידכר מיתת בנים. שמעינן מינה נדרים לחוד ושבועות לחוד דאו הוו כי הדדי לא הוה מישתני מאי דאימיר בהון. אבל ודאי שבועות על דברים שהן מתקיימין כנדרים הרי זה נדר מעולה ומחזק כשבועה כגון מי שנשבע לתת לעניים כך וכך או לילך למקום שהציבור מתפללין או לשנות פרק פל' או כיוצא באלו. שאלו נדר היה נדרו מתקיים אם רגילה אשה זו על כיוצא בדברים הללו ואינה מקיימת הא ודאי יוצ[את] שלא בכתובה משום דשבועה לא גארעה מיניה מדעם. אבל מי שנשבע לסעוד היום אצל פל' סעודת הרשות לילך לבית המשתה שאין בו גמילות חסד שאוכל ככר זה שאלבוש חלוק זה וכל כיוצא באלו שאילו נדרו לא היה מתקיים עליו אע"פ שאם ביטה בשבועה ולא קיים חמור הוא לא ידעינן קל וחומר לפורענות ולא אמרינן ומה אם בנדר גרידא בניו מתים בשבו' לא כל שכן כי הרבה דברים חמורין אין נפרעין מן האדם בעולם הזה אלא כמוס לו לעולם הבא וקשה עליו. ואע"פ שאילו מצינו בתלמוד או במשנה דבר ברור בעון כך וכך בנים מתים לא היה לנו להקישו לנודרת ולא מקיימת לומר כי אשה שרגילה בו יוצא[ת] שלא בכתובה שאילו הייתה חייבת כך לא שבקוה רבנן ולא מצאנו כי אדם מעולם עשה מעשה אלא כמה שפירשנו:
1