תשובות הגאונים (הרכבי) ש״כTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 320
א׳וששא'. זבין ולא אצרוכו ליה זוזי הדרי זביני. דבר זה נוהג בין במקרקעי ובין במטלטלי או יש הפרש ביניהן. ילמד' אדונ'. כך ראינו שכיון שכל דבר שבאו חכמ' ללמוד ממנו תשובת ביעיא זו קרקע הוא ואין לנו להחמיר ולדון את הדין הזה בדבר אחר אילא בראיה. שכל המחמיר וכל שכן בממון עליו להביא ראיה. והרי הלכה ידועה כי נכסים שאין להן אחריות נקנין במשיכה. וכיון שמשך קנה אין לנו לבטל את זאת אלא בראיה ובזמן שמוצאין ראיה כגון אמ' רבא האיי מאן דמזבין מידי לחבריה וקא עייל ונאפק אזוזי לא קאני או כיוצא בו עושין אנו לפי האמור. אבל מקום שאין מוציאין ראיה אין מחמירין בממון דקימא לן חומרא לתובע וקולא לנתבע. והרי זה המוכר שבא להחזיר את המקח מיד הלוקח תובע הוא ועליו הראיה וכל החומרין עליו עד שתמצא ראיה פסיקתא. וזה כלל גדול בדין בין לענין ראיה בטענות ובין לענין ראיה בהלכה. והאפדני והנכסים שלמדו מהן קרקעותיהן. ולא עוד אלא שהרי לשונות מי שנחלקו משם רבא לענין ההוא דזבין נכסיה דבעא למיסק סליק ולא איתדר ליה. הלא רחוק לומר כי זה בא להחזיר גם מטלטלין שמכר ואין לדבר פנים אלא על הקרקעות שהרי גם לענין זה נאמר דברים שבלב אין דברים:
1