תשובות הגאונים (הרכבי) שכ״זTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 327
א׳ראובן יהב מידיה לשמעון זבוניה ושמעון ספסר וזבניה שמעון ללוי ולא קביל מיניה דמי ואודעיה שמעון ללוי בעידנא דזבין דהא [ז]ב[ינ]א דראובן היא לבתר כן תבעיה בדמ[י] וכול'. הכין חזינא דאי ודאי סלקיה שמעון לנפשיה מן הנך זביני ואמר ליה ללוי הדמים עליך ברשו לראובן ואיסתליק שמעון מינה לגמרי ולוי מודה בכך לא יאכיל לוי למימר לראובן לאו בעל דברים דידי את שהרי שמעון לא היה יכול לחזור בו ולומר ללוי אל תתן לראובן כלום דהא תניא כואתיה דרב איתמר הולך מנא לפל' שאני חייב לו אמ' רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ואפילו שמואל דאמ' אם בא לחזור חוזר טעמיה מתוך שחייב באחריותו והאיי כיון דברשות זבין באשראי אינו חייב באחריותו. ואפילו לשמואל אם בא לחזור אינו חוזר וכל שכן אי זלא דזל ההוא זבינתא מן קמי דלא אהדרה לוי לידי שמעון דהא ודאי עיוות הוא ואית לראובן מן דינא לאהדוריה לזיבנא ללוי ולמיגבא מיניה דמים דפסק בהדיה שמעון כד מיתברר דשמעון איסתליק מן דמים ושוינון על לוי חוב לראובן. ואי כפר לוי ואמר לא אודען שמעון דהאיי מדעם לראובן הוא ליכא עליה לראובן שבועה דראובן לא קאמ' בריא לי שהן דילך אילא הכי קאמ' שמא קינוניא עשיתם ולית מן דינא שבוע' על טענת שמא אילא הנך דתנן ואילו נשבעין שלא בטענה ותריצנה שלא בטענת בריא אלא בטענת שמא שאינון השותפין והעריס[ין ו] האפטרופין והאשה הנושא' ונות' ב' ה' אבל כל דזוד מן הני עליה שבועה בטענת שמא ואו מימרא בעלמא הוא דאמ' ליה שמעון ללוי האיי זיבנא לראובן ולא אמ' ליה דליהב דמי לראובן ולא איסתליק מדמי ההוא מקח לגמרי אילא עדאן הוא היה מקבל את הדמים והוה אית ליה הרמנא בה דלטובה נתכוונתי שהחזרתי את המקח מדקא מדחי לי לוי וחושש הייתי שמא ימות והוה קא עיילנא ונפיקנא אזוזי ולא אשנה אם היה יכול שמע' לתבעו בבית דין בדמים והיה שם בית דין שהוא יכול להוציא ממנו ואימיד לוי ויש לו נכסים ולא היה שמעון חושש שמא יכפור לוי בעיקר דחוב ולא עשה כן אלא החזירו אחר שעמד בזול יש לראובן לומר לו לתקוני שדרתך ולא לעוותי. ואם לא היה יכול להוציא ממנו אית ליה לראובן עליה שבועה דלא איתכוון לקינוניא דהוה אפטרופא והוא מן הנשבעים בטענת שמא אבל על לוי לית לראובן שבועה. וזו היא דרכו שלדין הזה כל שער לפי טעמו:
1