תשובות הגאונים (שערי תשובה) ע״רTeshuvot HaGeonim (Shaarei Teshuva) 270
א׳רבי' שרירא ז"ל
1
ב׳וששאלתם הא דתנן ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי כו' למדנו מזו ההלכה שכל שהוא מין דגן חייבין אנו לבערו ויש במקומינו אנשים שעושין מורייס מקמח חטים ושעורים ומלח כל השנה וכשמגיע זמן הפסח מצניעין אותו בבית מן החצר וטחין פתח הבית בטיט ולאחר הפסח מוציאין אותו ומוכרין אותו לישראל.
2
ג׳ומיחו בהם תלמידי חכמים ולא קבלו. והם אומרים שתלמידי חכמים הורום לעשות כן ואית להו טעמא מהא דאמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר ואמרו שהמים מין היתר והקמח מין איסור ותו אית מאן דדמיה לכיפת שאור שיחדה לישיבה כדין הורום או לא
3
ד׳תשובה חס ושלום דאיכא בישראל מאן דשרי לאצנועי חמץ בפסח בין בעיניה בין על ידי תערובת דמשנתינו שלמה היא זה הכלל כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח ואע"ג דעירובו באזהרה ופסק רבא הלכה בהא שמעתא משתכחא אפי' חמץ בעיניה דגוים והכי עיקר הלכה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר לא יראה לך. ורמינן עלה הא דתניא חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו. תוך זמנו בלאו וכרת והאי דתנא חמץ של נכרי מותר בהנאה משום דבעי למתנא ושל ישראל אסור ולאו הלכה כרב אלא משום דפסק רבא הלכתא חמץ בזמנו בן במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרת לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון והא מילתא דמשתכחא בחמץ דגוים דאלו חמץ דישראל אסור בהנאה וקנסא הוא הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצ' ומשתכחא דרבא דחמץ בעיניה דגוים דשרו לאחר זמנו וליכא התם קנסא וראיה לדבר נמי דהכי סיפא דשמעתא ואזד' רבא לטעמיה דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן כי הוו נפקי הני שבעה יומי דפסחא כו' ובני חילא גוים אינון ואת"ל נמי דמאי דאיתיה בתערובת דישראל נמי שרי לאחר זמנו הני מילי היכא דעבר והטמינו ועבר עליה באזהרה אבל לא לאצנועיה למשבקיה כתחילה. ועוד להני מורייס בוריס דאמרו דהדין מוריס דעביד מן קמח ומים ומלח מין שלא במינו הוא ואתלו למימר דמים מין היתר וקמח מין אסור עיסא גופה דמתחמצא בשאור ושאור גופי' לאו קמח ומים ניהו וקמח באפי נפשיה אי שהה כמה דשהה מי הוה מחמיץ עד דנפיל ביה מייא והכין הוי מין שלא במינו.
4
ה׳ועוד הני מורייס בוריס למאי אצטריכי' להני מילי משונות הא פסיקא הלכתא דבין במינו בין שלא במינו מותר מאי אספת בהני טעמי דשנא דקמח מין אסור ומים מין היתר לשרו נאצנועי כל מיני חמץ ואפי' נהמא וכעכי ולטוח בפניהם ודקא מדמו ליה לכיפת שאור הא נמי קשה מן הראשונה דכיפת שאור כיון דיחדה לישיבה וטח בפניה והויא כגון אבנא דיתבי' עלה בטיל ליה דגן מינה לגמרי ונפקא ליה מתורת אוכל וכעפרא בעלמא חשיבא. ועיקר דהא מלת'. מתני' בצק שבסדיקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער ואם לאו בטל במיעו' כו' ואמרי' עלה חד לישנא ארישא אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אם יש כזית במקום אחד חייב לבער אלא במקום שאין עשוי לחזק כגון דאית בעריבה דוכתא כגון גומא ואדביק בה בצק ההוא דגן לא בטיל ליה ולא הוה ליה כעריבה אבל מקום שעשוי לחזק כגון שנבקעה עריבה ודבקה ואצטרי' לחזוקה באותו שאור הוי כגון מסמר ובטליה מתורת דגן ורוצה בקיומו שלא תמוט העריבה ותבקע מכלל דפחות מכזית אפי' במקום שאינו עשוי לחזק אינו חייב לבער ואמרי' לישנא אחרינא אסיפא אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו ואם לאו בטל במיעוטו אלא במקום שעשוי לחזק דבטליה ושוייה כמין מסמר ואיתיה נמי פחות מכזית מכלל דכזית אפי' במקום שעשוי לחזק חייב לבער ומייתי' ברייתא דתניא כלישנא קמא וברייתא בתרא ומקשי' להו אהדדי.
5
ו׳ופרקי' תרי פרוקי ולאקמתא חדא דאמר רב הונא סמי קילתא מקמי חמירתא אלמא עבדי' כחומרא דהוא לישנא בתרא ולא קם הדין פירוקא דקאמר ליה רב יוסף תנאי שקלת לך מעלמא כלומר הני ברייתא סתם ותנאי סתימי דפליגי אהדדי ודאי לית לך הלכה כמאן ואצטריכא למיסמי קילתא מקמי חמירתא אלא אמר רב יוסף האי תנא הוא דתניא פת שעיפשה חייב לבער מפני שיכול לשחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות אמ"ר שמעון בן אלעזר כו' וגלי רב יוסף טעמא מדקאמר ר' שמעון בן אלעזר כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה מכלל דתנא קמא קאמר לא בטלה אלמא כל כזית אע"ג דלא בטיל ליה לא בטלי והוה ליה ת"ק כלישנ' קמא דרב יהודה אמר שמואל דאפי' היכא דעשוי לחזק ומשוי כמסמר איתיה כזית לא בטיל דהא כיפת שאור דיחדה לישיבה ומשוי כאבנא לא בטלה ור' שמעון בן אלעזר כלישנא קמא דרב יהודה אמר שמואל דקאמר במקו' שעשוי לחזק כזית ויתר מכזית בטיל משום דשוייה כמסמר כגון כיפת שאור שייחדה לישיבה לבטלה ואקשי ליה אביי לרב יוסף ואמר ליה ודאי שנית לך כזית אכזית דכזית העשוי לחזק לת"ק לא בטלה ולרשב"א בטלה דהוייא חדא ברייתא ת"ק בהא מילתא וחדא ברייתא רשב"א פחות מכזית אפחות מכזית דקשיא מאי איכא למימר דהא ללישנא קמא אמר רב יהודה אמר שמואל פחות מכזית לא מחייב לבעוריה כו' והלכה כרבנן בלישנא בתרא דאמר רב נחמן אמר רב אין הלכה כרשב"א ואי ודאי טח את פניו דההוא כזית בטיט גלי אדעתיה דבטליה ואינו עובר דלענין כיפת שאור אמר רב אם טח פניה בטיט בטלה ולפום הכין אמרי בשחיטת חולי' בהעור אמר אביי תרי כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה והני דקא מצנעי' ליה למורייס וטחין בפני הבית מי קא מבטלי' ליה מלמהוי אוכל דלהוי ככיפת שאור שטח בפניה ודאי אי ערבו ביה טינא או מאי דדמי ליה ויחדוהי למעבד מיניה דין אין למדעם אוכל הוה ככיפת שאור שטח בפניה ויחדה לישיבה דבטלנה ושוינה כטינא כד בטלה לכיפת שאור וכד בטליה לבצק שבסדיקי עריבה שעשאו לחזקו שוייה כמסמר אבל הני דנטורי מנטרי' ליה לזבוני בתר פסח האי טייח דקא טייחי' עליהון כתיב כי טח מראות עיניהם ומה תפל אינון דאימר בהון יען וביען הטעו לאמר שלום גו' ובסוף כתיב והנה נפל הקיר גו' ואי סלקא דעתהון דכיון דטח בפני הבית הו"ל ביעור א"כ למה לי למיתנא רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה כו' ולא הדה בעינה הטמנה דתניא יכול יטמין ת"ל לא ימצא ומי הוי דטחו בפני הבית טפי מן חמץ שנפל עליו מפולת הרי הוא כמבוער ואמרי' עלה אמ"ר חסדא וצרי' שיבטל.
6
ז׳ואינון דעתיהון לזבוניה בתר פסחא הילכך אכריזו בהא מילתא דאיסורא הוא דלא לעבדון הכי ומאן דעביד הכי בתר התראה שמתוהו ופירשו מיניה ובדקו אבתר מאן דעביד הכי דאנחנא וכל' רשואתא דמן קדמנא רגילי' לשדורי שמועי ושלוחי ולאבדוקי על מאן דמצנע מידעם ואתון לא תעבדון:
7
