תשובות הרמב"ם קמ״בTeshuvot HaRambam 142
א׳שאלה מי שמת והניח אשתו מעוברת וכו' אם היתומים יכולים להשביעה על מה שצוה להם אביהם:
1
ב׳תשובה אין היתומים יכולים להשביעה על מה שצוה להם אביהם ואפילו צוה בהדים ואמר שיש לו אצל פלוני כך וכך טענת שמא היא אצלם ואף על פי שהיה טענת ודאי מאביהם ואינם יכולים להשביעו עד שיאמרו בריא לנו שיש לאבא כך וכך בידך כגון שנתן לו אביהם בפניהם ואח"כ משביעין את הנתבע שבועת היסת וזו היא שבועת היסת וזהו סדר השבועות שמשביעין ב"ד בזמן הזה כפי מה שסידר אותם הגאון רבינו נתן בעל ספר הערוך במלת הסת בסוף הלכה קמא דבבא מציאה (ד' ה') השתא נמי לחייביה שבועה מדרב נחמן דתנן בפרק שבועות הדיינין מנה יש לי בידך אין לך בידי כלום פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת מדרבנן פירש גאון אחד מלת הסת לשון כבדות שהיסט בטי"ת כבדות שהכבידו עליו להשבע ופירש עוד ואמר מה בין שבועה דאוריתא לשבועה דרבנן ואי זו היא שבועה דאוריתא שבועת השומרים ובעדות עד אחד ובהודאה במקצת הטענה ושבועת היסת אנו מתייבין על טענת ממון ואף על פי שאין בה אחת מכלן כדרב נחמן והיכא דמחייב שבועה דאוריתא נותנין בידו ספר תורה בשעה שנכנס דאמרינן לאנקוטי חפצא בידיה ואמרינן נמי שבועת עם הארץ מעומד ושבועת תלמיד חכם מיושב ושבועה בספר תורה תלמידי חכמים לכתחלה וכן המנהג עדיין בתלמידי חכמים כשמשביעין אותו חולץ תפילין שלו ואחזן בידו תחת ספר תורה ומביאין מטה שנושאין עליה מתים ומניחין אותה באמצע ונודות נפוחין שמבקיעין אותן או שמתירין אותן בשעה השבועה כדי שתצא הרוח מהן בקול הברה מרתחת ונרות דולקת שמכבין בשעה השבועה ואפר מקלה מפוזר ושקין מוטלין באמצע ועומד שליח בית דין בפני הנשבע וסודר הטענות והכפירה ואומר לנשבע אתה פלוני בן פלוני אם יש עליך לפלוני זה מכל הטענה הזאת שטען עליך בשמתא לישראל ליהוו ההוא גברא בחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון וכל דברי האלה הכתובים בספר התורה הזה כולה יחולו על ראשו וברמ"ח איבריו ומוסיף בכיוצא בזה כפי כחו ותוקעין בשופר עם האלה והוא עונה אמן ומקבל על עצמו כי על דעת בית דין הוא נשבע ולא על דעתו ועל דברים שבלב בית דין ולא על דברים שבלבבו ואף על פי שאנו אומרים לענין שבועת הדיינים היכי משבעינן ליה אמר רב יהודה כשבועה האמורה בתורה ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ הא אקשינן כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר על דאיכא שם המיוחד ופרקינן אפילו תימא רבנן לנקוטיה חפצא בידיה וגם כתיב כי יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה זאת היא שבועה דאורייתא אך שבועת היסת סדורה היא כך ודבר זה פירשו רבינו יוסף הלוי זצ"ל פירש מבואר בפירוש שבועות שלו בהלכות [חנוני על] פנקסו ולית בה ספק כלל וכל מאן דלא דאין הכי לא חש לקימחיה ואין ראוי להשגיח על דברי מי שחייב שבועת היסת על דברי אביהם ומעשים בפנינו בכל יום ואנחנו דנים בדין זה בחרם סתם בלבד והאלמנה שנשאת אין משבעין אותה כמו שאמר רב הונא: משה ב"ר מימון זצ"ל
2