תשובות הרמב"ם כ״גTeshuvot HaRambam 23
א׳שאלה ילמדנו רבינו איך נהגו בזמנינו זה במעשרות בארץ ישראל ובסורייא במה שזורעים הגויים:
1
ב׳תשובה צריך שתדעו שהעיקר בזה הוא אם יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות או אין קנין וגם למאן דאמר יש קנין לגוי בא"י להפקיע מן המעשרות יהיה מדרבנן כאשר תראה בגיטין (דף מ"ז) והנה לדברי הכל יש חיוב בארץ ישראל וכי פליגי אם הוא דרבנן או דאורייתא וכאשר תראה ביבמות (דף פו) ובכתובות (דף כ"ו) תראה כי בזמן הזה מדרבנן כמו שאמר שם על פסוק כי תבואו ביאת כלכם ולא ביאת מקצתכם נתברר לנו כי המעשר בזמן הזה דרבנן והכל תלוי אם יש קנין או לא ונראה בפירוש המשנה שהיא דרבנן ולא ידענו דעת חכמים שאומרים יש קנין כמו שתראה בירושלמי (דמאי פ"ה משנה ט' בגטין פרק רביעי) ואחר העיון לא ינהוג בכל זמן אלא אם נאמר אין קנין לגוי כמו שתראה בבכורות (דף י"א) ולזה יהיה מעשרות בזמן הזה דרבנן וכמו שאמרו ביבמות ואם כן הדבר אשר יצא בשדה ישראל היום מעשרותיו דרבנן וזה העניין הפכו ר' יוסף בן פאלט זצ"ל באותה הקונטריסים אשר שלח לנו ולכך תראה אומרו תמיד חייב מדאורייתא חייב מדרבנן וכו' הנה אם תאמרו יש קנין לגוי בסורייא להפקיע מן המעשרו' כאשר אמרו בחלה (פ"ד משנה ז') ישראל שהיו אריסין לגוים בסורייא רבי אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ושביעית ורבן גמליאל וכו' עד וחזרו לנהוג כדברי ר"ג ואין חילוק בין אריס מגוי או חוכר או מקבל פירותיו פטורין מכלום כמ"ש בגיטין (דף מ"ג) האריסין והחכירין ואריסי בתי אבות וכו' שמשכן שדהו לישראל אעפ"י שעשה לו נימוסו פטורה מן המעשרות ומן השביעית ולכן יהיה הדין בטבל המקנה מן הגויים אם היה בארץ ישראל והיה המוכר גוי ובידו נגמר פטור מכלום כמו שאמרו (בבכורות דף י"א) דגנך ולא דגן גוי ואם ישראל הוא [קונה] הטבל ובידו נגמר חייב בכל כאלו יצא בשדה של ישראל לבד שהמעשרות של בעלים וצריך שיתן תרומה גדולה לכהן וימכור ממנה תרומת מעשר שהיא אסורה לישראל בעון מיתה נדמית לבעלי' כמו שאמרו ז"ל ואם זה הטבל נקנה מהגוי בסוריא אינו חייב שום דבר ואפילו נגמר ביד ישראל ואפילו חכר או שכר שדה מגוי בסוריא וזרעה פירותיה פטורין ואם יקנה שדה זרועה מן הגוי השדה עם הפירות שצמחו בה אם אותם הפירות לא הביאו שליש והביאו שליש ביד ישראל חייב לעשר ואם הביאו שליש ביד הגוי פטור ושם אמרו בגיטין (שם) ישראל שלקח שדה מיד הגוי בסוריא וחזר ומכרה משהביאה שליש חייבת במעשר שכבר נתחייבה דהיינו אם חזר ישראל ולקח השדה עם פירותיה מן הגוי הרי היא חייבת מפני שכבר הביאה שליש ביד ישראל תחילה והרי היא עתה עם הקרקע ביד ישראל וזה גם כן תמצא בסוף מסכת מעשרות (פ"ה משנה ה') שם נאמר הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב משבאו לעונת המעשרות פטור ולוקח כדרכו והולך רבי יהודה אומר אף ישכר פועלים ללקט אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שקנה קרקע אבל בזמן שלא קנה קרקע אף עד שלא באו לעונת המעשרות פטור ואמרו בירושלמי (שם משנה ה') אמר רבי אבון איתא דרשב"ג בשיטת רבן גמליאל זקנו דתנינן תמן ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא רבי אלעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר נראה שלא יתחייב ישראל במעשרות בסוריא במה שיקנה מן הגוים אלא אם כן קנה קרקע עם הפירות והוא שלא באו לעונת המעשרות וזה הכל אליבא דרבן שמעון בן גמליאל שנראה בתלמוד שהוא הולך בשיטת זקנו פסקו כאן ההלכה כזקנו כמו שאמרו במשנה נהגו כר"ג וממה שכתבנו תבין שחיוב המעשר הוא תלוי ג"כ בחילוק המקומות ולזה פירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ פטורין מכלום כמו שאמרו אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתה חייבין ובחוצה לארץ פטורין ופירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין וכ"ש פירות סוריא ויתברר לך זה במסכת חלה (פ"ב משנה א') ופירות ארץ ישראל שיצאו לסוריא חייבין במעשרות מדבריהם והוא אומרם (דמאי פ"ו משנה י"א) המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן חייבין לעשר וכאשר הבננו זה ויסדנוהו על מתכונתו ראיתי דברי ר' יוסף ז"ל שהפכה במה שפירש לכם ומאחר שבררנו מכל המקומות בדין המעשרות שכל תרומה ומעשר בזמן הזה דרבנן בארץ ישראל ובכל מקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בשדה ישראל עצמה מפני שקדושה ראשונה בטלה וקדושה ב' לא חייבה אותם שהיו ביאת מקצתה כמ"ש ביבמות שם ואין צריך לומר בסוריא שעיקר המעשרות שם דרבנן ומחיבורנו הגדול יפורש לכם כל אלו הדינין: משה (עיין בה' תרומות ובהלכות מעשר (פ"א) ועיין בספר מראה הפנים פירוש הירושלמי):
2