תשובות הרמב"ם רל״זTeshuvot HaRambam 237

א׳מטוליטולה אל הגאון רבינו יוסף הלוי בן מיגאש זלה"ה:

ב׳שאלה ראובן מת והניח ממון וגם בת קטנה יורשת וקמו ב"ד להשתדל באודות קטנה הלזו ולהשגיח על עזבון אביה ועלתה הסכמתם לתת ממון זה משכנתא על בתים בנכיתא כשאר המשכנתות ולא יאבד ממון ויש מהם שלקח מממון זה משכנתא על בתיהם והיו דרים בשכירות ויש מהם שהשכירות על יד אחד מקרוביהם ויהי מקץ שנתיים ימים נתנו לה השכירות ופסקו הנכייתא ויש מי שאמר שזה הוא רבית וצריך שיפסקו מן הקרן ולא רצו ליתן לה ואמרו שזה רבית קצוצה או אבק רבית ואינו יוצא בדיינין יורנו רבינו הדין בזה ואם יכול בעל החצר לדור בחצרו ולהעלות שכרו לבעל הממון או לא גם נתן ממון הנז' לשמעון על חצרו זה ולא הספיק להם עד שהביא ללוי ויהודה ערבנין קבלנין ככתוב ומפורש בנוסח השטר ולאחר ימים שאל חצרו ושאל לוי ויהודה הנז' על ערבותם ואמר כי השטר בטל כי לא נזכר בו מעכשיו בתנאי והקנין שלם מעכשיו הוא מוזכר אחר גמר השטר יורינו רבינו אם יבטלו העדים מלפרוע הסך הנז' עבור שלא הוזכר מעכשיו אם לא והנה שבעה טובי העיר המוזכרין בשטר יעידון יגידון שערבותם קיימת יורינו רבינו הדין בזה ויבא שכמ"ה:

ג׳אנו ב"ד וזקנים ושבעה טובי העיר כן היה שכשנהרג מר יוסף בר משה נ"ע בן קפסוס האל ינקם דמו והניח בת קטנה מרת דונה יתומה יורשת והניח צאן בשותפות עם נוצרי לרעות על ידיהם וצוינו והביאו הצאן לכאן למדינת טוליטולה והלכו אנשים בקיאים על זה מר יוסף ב"ר שלמה נ"ע וחלק הצאן עם הנוצרי ונמכר חלק מרת דינה היורשת במאה וחמשה ועשרים זהובים מראהבטי"ה ממר נהוראי ומר שלמה ומר יצחק חי במת ועשיר ברש ומצוי בשאינו מצוי זקופים עליהם עד חדש אגש"ת הבא משנת שמנה מאות ושבעים ושתיים שאנו רגילין בו ולאחר שהגיע הזמן הקצוץ בימים מועטים בא לפנינו מר יהושע בן סידון ובקש ממנו מן סך הזהב הנז' שהיה על אלו הנקובים בשמות למרת דונה היתומה היורשת ארבעים זהובים ומשכן בעד סך הנזכר חצרו הנאה שיש לו בכאן ותהנה היתומה הנזכרת משכירותה מזמן פסק דינא זה עד חדש אגש"ת הבא בשנה זו ומחדש אגש"ת הבא אחריו בנכייתא לכל שנה ושנה זהוב אחד שרק"י כמו שנתפרש בשטר המשכונה המוחזק על מרת גמילה בת מר יוסף ובעלה מר יהושע בר יצחק נ"ע בן סידון חי במתה ועשירה בשאינו עשירה ושיפרעו הארבעים זהובים הא' לזמן הנז' על ידי הזקנים ישצ"ו בבית הכנסת ויעשו מהם מה שיראו טוב ליתומה לאחר שנשבע לפנינו מר יהושע הנז' בשם הנז' שלא יתעכב מלפרוע הסך הנזכר בזמן הקצוץ באגש"ת הבא משנה דעת"ת ואם ח"ו לא ימצא לו פריעת הסך הנזכר בזמן הקצוץ באגש"ת הבא בשנת ד"ע ת"ת כדי שישבע שבועת התורה שאין לו לפרוע הסך הנזכר ומרת סתולה בתו ומר יצחק בן קמניאל חתנו האחראין הערבנין הקבלנין לארבעים זהובים אלו הנזכר בזמן הנזכר חי במת ועשיר ברש ומצוי בשאינו מצוי שעל תנאים אלו לקח מר יהושע הזהובים הנזכרים ומה שהסכמנו אנו ב"ד וזקנים ושבעה טובי העיר ביחד וראינו שהוא מוטב ליתומם שיהיו הארבעים זהובים מוחזקים לה על החצר הנזכר ועל מרת גמילה ועל מר יהושע בעלה ועל אלו הערבנין הקבלנין זה לזה לעיל כמו שנתפרש בשטר המשכונה על אלו הנקובים בשמות צוינו למר נהוראי ולמר שלמה פריעת הארבעים זהובים מהסך הנזכר שעליהם לדונה היתומם ופטרנו אותם מהסך הנזכרשלח יהא לאדם בעולם לערער עליהם באלו הארבעים זהובים שגבה מר יהושע זה ובאותו מעמד העידו לפנינו שני עדים כשרים שהקנו ממרת גמילה ומבעלה מר יהושע וממרת סתולה בתם וממר יוסף חתנם הקבלנין על מה שנתפרש לעיל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייה ביה בחדש תשרי שנת ת"ת ע"ג בטלטולה:

ד׳אברהם ב"ר שמואל נ"ע / אברהם ב"ר חיים נ"ע
יוסף ב"ר מנחם נ"ע / יצחק ב"ר בנימן נ"ע
יצחק ב"ר שלמה נ"ע / יצחק ב"ר יצחק נ"ע
משה ב"ר יוסף נ"ע / אלעזר ב"ר אלעזר נ"ע
יוסף ב"ר שאול נ"ע / יוסף ב"ר סעדיה נ"ע

ה׳וזה נוסח שטר המשכונה אנו ב"ד החתומים למטה כן היה שאמרה לנו מרת גמילה ובעלה מר יהושע בן סידון הוו עלי עדים בקנין שלם מעכשיו וכתבו וחתמו עלינו בכל לשון של זכות מחמת שנטלנו וקבלנו מעזבון בן קפסוס ממר נהוראי מדמי הצאן שקנו על יד מר שלמה ועל דעת הזקנים הארבעים זהובים המרבטייה ובאו לידינו ונעשו ברשותנו ומשכנו בהם למרת דונה היתומה כל אותה החצר הנאה בכאן (בפרז מסגד אל חילה) עם כל מיני דיורין שלה עליונים ותחתונים עם הנאותיה ועם חצר שבצדה עם בית הבד ועם כל הנאותיה מזמן שטר זה עד חדש אגש"ת ומחדש אגש"ת הבא בשנת ד"ע ת"ת בנכיתה לכל שנה זהוב אחד שרק"י תלך דונה זו היתומה ותדור בחצר זה או תשכיר ותהנה משכירותו וכשיגיע זמן הקצוב נפרע זהובים אלו בבית הכנסת על ידי הזקנים בבת אחת בלי עיכוב ואיחור כלל חי במת ועשיר ברש ויעשו בתך הנזכר מה שיראו מוטב ליתומה לאחר שנשבע לפנינו מר יהושע זה בשם שלא יתעכב לפרוע סך הנזכר בזמן הקצוץ ואם חס ושלום ולא ימצא לו פריעת הסך כדי שישבע שאין לו כלום ויפרעו הסך הנז' מרת סתולה בתו ובעלה מר יצחק בר יעקב בן קמניאל ומר יוסף בן נאעמיאש חתנם חי במת ועשיר ברש ומצוי בשאינו מצוי שעל תנאים אלו נגמרה משכונה זו לדונה היתומה באחריות על כל הנז' לעיל אחריות גמורה מקרקעי ומטלטלי באגב וקנינא בלי שום חזרה וחרטה כלל כהוגן וכתחז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינו אנו חתומי מטה מכל אלו הנז"ל על כל מה שנתפרש לעיל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייה ביה חדש תשרי שנת תתע"ג בטוליטולה:

ו׳אברהם בר שמואל יוסף בר חיים

ז׳תשובה עמדנו בשאלתכם זו והתשובה על מה ששאלתם מי שנתן ביתו משכונה אצל אחר על ממון שלקח ממנו כמנהג המשכונות בנכיתא אם יכול הוא לדור בבית ויעלה השכירות מידי שנה בשנה לבעל הממון או לא הנה כאשר מצאנו בתלמוד בכגון זה נראה שהוא אסור שנראה שנותן שכירות זה על הממון מאחר שבעל הממון אינו צריך בית זה לעצמו ושוכר אותה לאחרים ובזה אמרו לית הלכתא לא כטרשאי פפונאי ולא כטרשאי מחוזנאי ולא כחכירי דנרשאי ואמרו בפירוש (מציעא דף ס"ח) חכירי דנרשאי מאי היא דכתבי הכי משכן ליה פלוני ארעיה לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קנייה דקנייה מיניה ניהליה הנה זה בעל הבית דר בביתו וצריך להעלות השכירות מידי שנה בשנה לבעל הממון מה שפרע לו כבר מן השכירות אין מוציאין אותו מבעל הממון ומה שנשאר ביד הבעל הבית מזה השכירות אינו נותן לו כלום שהוא אבק רבית שאין מוציאין אותו בדיינין לא מלוה למלוה בדבר קצוב ולא ממלוה ללוה ואולם רבית קצוצה לא יהיה אלא כשנותן השכירות בפירוש על ההלואה אמנם ראוי לב"ד לידע כי בעל הממון כאשר גבה השכירות מבעל הבית כל מה שקבל ממנו הוא אסור וכיון שהוא אבק רבית לאחר שקבלו פרח אותו איסור ואינו חוזר וכמו שאינו חוזר מה שכבר קבל מן השכירות כך אין לו לפסוק ממון זה מההלואה כי כל חלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא וכמו כן יהיה הדין בנדון דידן במשכונה זו אשר עשו ב"ד והזקנים ליתומה זאת בבית ראובן והיה ראובן זה בביתו ונותן השכירות ליתומה זהו אבק רבית ואין מן הדין להוציא ממנה מה שכבר קבלה מאחר שבא לידה או ביד האפוטרופין ולא לנכות לה מן הקרן אלא הדין הוא שיחזור לה הכל ויקחו ב"ד ממון הלז' ויעשו בו הטוב לנערה ויהיה השכירות הלז ביד ב"ד עד אשר תגדל היתומה ויודיעוה שממון הלז באיחור נטלוהו ושאין מוציאין אותו בדיינין ושלא הרויחו זה אלא באשר היה בידם ורשותם ומה ששאלתם על נתינת ממון לשמעון ונתן לו חצרו משכונה כדין שאר המשכנתות בערבות לוי ויהודה הדין הוא שישאל לשמעון ואם לא ימצא לו אז חייבין לוי ויהודה פריעת הסך הנז' שהם ערבין בשעת מתן מעות וכאשר היתה מסקנת הש"ס (פ' גט פשוט דף קע"ו) כי ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין ומכל שכן אם היה בקניין וגם קבלנות שזה חוזק כמו שאמרו ארכבוה אתרי ריכשי אמנם מה שטוען שלא נכתב מעכשיו אף שלא יהיה בו כלל לא איכפת פי מעכשיו לא הוצרך אלא עבור האסמכתא וזה לא יהיה אלא בדבר התלוי בתנאי אמנם את אשר יהיה בלא תנאי אין צריך בו לומר מעכשיו וכך הדין ושלומכם יפרה וישגה לעד:

ח׳יוסף הלוי ב"ר מאיר הלוי נ"ע