תשובות הרמב"ם רל״טTeshuvot HaRambam 239
א׳שאלה יורינו רבינו יעקב מת וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והשאר האשה ושני ילדיה ראובן ודינה והניח להם חצר אחד אשר דרים בו והוא היה סמוך אל חצר אחד אשר בצדו שהוא ללוי חצר לוי הנז' היה חרב ולאה הנזכרת הכניתה החורבה הזאת תוך חצרה ופתחה לה פתחא והביאה לרשותה ויהי היום וילך ראובן למדינת הים ונתעכב שם זמן מה ותקם לאה ותלך לב"ד הזמן לגבות כתובתה והורידוה ב"ד בחצר זו אחר שבועה והשומה ובכל אופני דיני הורדה ובתנאי ובפנו זקני העדה ולקחה קנין והיא נתנה בית זו לדינה בתה מהיום ולאחר מיתה וכתבו על זה שטר וערב בה שבועתה וההורדה ולא עברו ימים ותמת לאה וישב ראובן מדרכו והתחיל להתקוטט עם דינה אחותו על אודות החורבה והוא טוען כי לא נתנה לה לאה אמם אלא החצר ולא החורבה ובאו לב"ד והביאו השטר אשר בו המתנה והשבועה ומצאו שזכרה בשבועתה שלא הניח לי בעלי יותר מחצר זו וכך וכך וכו' וכתוב למטה במתנה היו עלי עדים בקנין וכתבו וחתמו וכו' שנתתי חצר הנזכר לעיל ומצד אחד חצר למר יהודה בן עמק אל עלאל והיא החורבה המוזכרת למעלה והנה לכאורה במה שאמרה ומצד אחד וכו' הרי החורבה בכלל ועוד הוזכר ולא שיירתי בה לעצמי כלום יש מי שפסק שאין הכי נמי שכשאמרה ולא שיירתי וכו' יהיה הכל בכלל אמנם כאשר מצאנו שזכרה בשבועה החצר שהיה לבעלי וזכרה במתנה ונתתי החצר הנזכר למעלה היינו החצר שהיה לבעלה ואנחנו יודעים שלא היה ליעקב בעלה חורבה זו אלא אחר מותו נחרבה הרי בבירור שלא נתנה כי אם הבית אשר היה לבעלה בלבד ובכגון זה אמר יד בעל השטר על התחתונה יורינו רבינו הדין בזה ויבא שכמ"ה:
1
ב׳תשובה מאחר שבשטר המתנה כתוב שנתנה לדינה בתה חצר הנזכר למעלה ואנו רואים שלא היתה ההורדה אלא על החצר ואין חצר הנז"ל אלא שהניח לה בעלה לא החורבה אשר לקחה אחר מיתת בעלה ובעת אשר נשבעה שלא הניח לי בעלי יותר מחצר זו וזכרו ההורדה הורדנוה לחצר זו אין לדינה יותר מהחצר אשר לאביה לבד אשר לקחה לאה בהורדה לא החורבה ואף שלאה הכניסה חורבה זו אל תוך חצרה לא מהני כי נוכל לומר מצרים הרחיב לה ואף מה שאמרה לא שיירתי בה לעצמי כלום אין רצונה בזה להכניס גם החורבה ובזה אמרו (בתרא דף ס"א) המוכר בית לחברו בבירה גדולה אעפ"י שמצר לו מצרים החצונים מצרים הרחיב לו ופלפלו בש"ס היכי דמי אי דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה [וכו] ואיכא דקרן לה נמי לבירה בית מהו דתימא כילה זבין ליה קא משמע לן מדהוה ליה למכתב לא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר נראה מכאן אמירת לא שיירתי וכו' מהני בדאיכא דקרו לה לבירה נמי בית כי זה הדבר אשר יכול במכר דבר מסופק אם אמר בית או בירה אין למוכר אלא הדבר שהוזכר במכר בלבד ויהיה הדבר אחר אשר לא נזכר עתה בעת המכר כאשר נכלל עתה במכר לא מהני שנאמר מצרים הרחיב לו גם בכאן לא נפלה המתנה אלא בחצר המוזכר בשטר וזה אינו אלא בחצר שהניח בעלה והחורבה לא יהיה לה נמצא בדבר אשר נפל בה המתנה לא יפול בה על החצר והחורבה ובא בזה היכא דקרו לבית בית ולבירה בירה אשר יאמר בה מצרים הרחיב לו ולא איכפת אם אמר או לא אמר ולא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום ושלומך יגדל:
2
ג׳יוסף הלוי ב"ר מאיר הלוי זצ"ל
3
ד׳ואולם מה ששאלתם על ההורדות אשר עשו זקניכם לבעלי המשכונות שלא בידיעת הממשכנין אם תמשך המשכונה בידיהם הנה כל משכונה אשר לא ביאר בתחלה שתמשך משכונה זו בידו כל זמן שלא יגמר ממונו כל מה שיהנה ממנה הממשכן אחר גמור זמן המשכונה אסור כמו שאמרו במשנה המלוה את חברו לא ידור בחצרו ולא ישכור ממנו בפחות אבל הוא אבק רבית שאינו יוצא בדיינין כי לא נקרא רבית קצוצה שיוצא בדיינין אלא אשר יהיה התנאי בעת ההלואה כמו המלוה סלע בחמשה דינרין או סאתיים חטים בשלש אמנם הדבר אשר ירויח בסבת ההלואה מבלי שיפול בה התנאי בשעת ההלואה כמו זה הממשכן שנהנה בשכירות בית הלז בסבת ממון הלז אשר נתן לבעל הבית אחר שנגמר זמן המשכונה הרי הוא אבק רבית שאינו יוצא בדיינין וגם אם היה שם בעל הבית והניחו לדור בבית הזה אחר זמן המשכונה זהו שנאמר בה אבק רבית ואינו יוצא בדיינין אבל אם הבעל הבית היה מחוץ לעיר ודר בה הבעל הממון מבלי רשות מסבה שלא קבל ממונו לא נאמר בזה אינו יוצא בדיינין אלא יחשוב אותו החוב אשר חייב לתת עבור מה שנהנה משם וינכה אותו מן החוב כמו שאמרו אף על פי שאמרו הדר בחצר של חברו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר אם היה כך בהורדות אשר עשו הזקנים לבעלי המשכנות בלכת הממשכנין משם ושתמשך בידיהם זמן מה זהו אסור ואף אם הוא אבק רבית יוצא בדיינין מאחר שלא קנה ברשות בעלי הבתים ואף שהיה ברשות ב"ד לא מהני ואין ראוי לב"ד לעשות דבר כזה שהוא רבים ומה ראו על ככה ולכן חייבין לשלם מה שנהנו או שיחשבו מן החוב ומה שזכרתם שרוב אלו הבתים נמכרו ושהורישום זה יהיה כשההורדות יתבטלו אמנם כגון זה הדין הוא להוציאם מן היורשים ולהחזירם לבעליהן כי לא יטענו בזה למוכר שנאמר טוענין ליורש ולוקח ואולם אם בנה בה וכיוצא כבר בארתי לכם בתשובה אחרת ואין צורך להאריך: יוסף הלוי ב"ר מאיר הלוי ז"ל אבן מיגש:
4