תשובות הרמב"ם ר״מTeshuvot HaRambam 240
א׳שאלה יורינו רבינו ראובן ואשתו לאה משכנו ביתם לשמעון בעד עשרה זהובים לזמן מה ואחר זה הלך ראובן למדינה אחרת ויהי בעת אשר נגמר זמן המשכונה הלך אצל ב"ד וטובי העיר וכתבו לו שטר שומא וזה נוסחו אנו ב"ד וזקנים החתומים למטה כך היה שעמד לפנינו במושב ב"ד מתרעם וקרב מר יצחק בר טובי בן מאסמיר שהיוה כמו שבע שנים משכנתי ממרת דונה בת אבן מכנין וממר יצחק אבן עזרא בעלה לשתי שנים ועמד עמו בדין מר יצחק ואינו יכול להוציא ממנו עד עכשיו ממונו וצוינו שיכריז על חצר זה לפי שפשט לו את הרגל והלך לו עד עכשיו והורדנו מר יצחק בר טובי זה בחצר זה בתנאי מוחזק מעכשיו לשתי שנים שאם בא יצחק בן עזרא לסוף שתי שנים אלו ויפרע ממנו העשרה זהובים הנזכרים כדי שתחזור החצר לו וכך אמרנו למר יצחק בר טובי הורדה זו הורדה גמורה ושלימה מעכשיו ולסוף שתי שנים מזמן הורדה זו הורדה מוחזקת בכל מיני חזוקין שתקנו תז"ל ואין לאדם בעולם לערער עליו לאחר שתי שנים לא לדיין ולא לברורים ולא לשבעה טובי העיר וכו' לפי שלאחר הכרזת שלשים יום רצופין ערב ובקר הורדנו מר יצחק זה בחצר זו וכשראינו דוחק השעות ובלבול העתים הרוחנו שתי שנים אלו ומה שהסכימה דעתינו ביחד על הורדה זו ומה שנתקיים לפנינו בשטר המשכונה כתבנו וחתמנו בחדש טבת שנת ע"ט בטוליטולה והזקנים עדים בשטר הנז' וקם הבית אשר לראובן זמן ביד שמעון והחזיק בה כאדם העושה בשלו לאחר שעברו שתי שנים כאשר הזכירו בשטר ההורדה ולאחר עבור ימים רבים ובא ראובן מדרכו ולא דבר עם שמעון מאומה והיה שמעון דר בבית עד אשר מת והניח הבית ביד היורשים בניו אחריו וביד אלמנתו ולא עברו ימים וימת ראובן בעל הבית הלז ועדיין יורשי' שמעון בבית ההוא ואין פוצה פה ומצפצף ויהי היום ויקומו יורשי ראובן וערערו על בית אביהם ורצו לבטל שטר ההורדה ההוא אשר עשו ויהי כדברם אל בני שמעון ובא אחד מבני שמעון לדון עם בני ראובן בכח השטר אשר בידו וילך אל ב"ד ויראו ב"ד שטר ההורדה הלז ושטר המשכונה שהוא העיקר ורצו התלמידים לבטל השטר ההוא אשר עשו הזקנים ולהוציא הבית מיורשי שמעון באמרם כי השומא איננה כאשר אמרו הראשונים ולא הוזכר בהכרזה מה שנתנו בבית ולא במה שדר בה ענה אחד מהדיינים וכה אמר אין לנו לערער ולרנן אחר מה שעשו הקדמונים ואולם לא זכרו בשטר שומא ולא שום דבר ממה שטענתם יען לא היו בקיאין באופני השומא ואין מי שיודע ואם באנו לבטל השטרות אשר עשו ואנחנו לא נדע כונתם ונבטלם עבור שלא הוזכרה השומא יקרה ויתגלגל מזה חרבן עולם ב"מ ואף גם זאת שאם יורשי שמעון טוענין שהבית שלהם יפה דברו ואף אם תמצא לומר שתבטל עבור השומא תתקיים בחזקה שהחזיקו בבית בחיי ראובן ואף כי אחרי מותו היא בידם ואם המה לא טענו כדברים האלה עליה דידן רמייא לטעון בעדם כמו שאמרו טוענין ליורש ומצד זה זכו בני ראובן בטענתם זו ואם תתבטל השומא חזקה אלימתא יש בידם וכמו שאמרו בא לידון בשטר ובחזקה אין צריך לברר ובאו שאר היתומים ואמרו אין לנו שום דבר במה שטוען אחינו מכח השטר ההוא ואין אנו צריכים לזה מאחר שאין אנו יודעים בית זו איך באה לרשותו ואחר ההורדה בא ראובן והיו שניהם אבינו וראובן יחד ולמה לא ערער ולאחר שמת הנה אנחנו דרים בתוכה זה כמה ימים ויענו ב"ד ויאמרו אמת כדברכם כן הוא הא מיהא היה לכם לטעון טענה זו קודם שיבא אחיכם ורז"ל אמרו הבא לידון בשטר אונו נידון בחזקה ויענו בני שמעון הנה אחינו זה אינו הגדול כי אם שני לו ואחינו הגדול אשר טען טענתינו זו ואם אמנו תשבע ותגבה אין לאבינו בה שום דבר הנה כי כן עינינו לך תלויות האר עינינו בתשובת שאלה זו מי יזכה בבית זה ואם האלמנה יכולה לישבע ולגבות או לא יורינו רבינו והיה שכרו כפול מאת ה':
1
ב׳תשובה הדין בזה מפורש יצא בשאלה מקודם זו ולהרב הגאון תשובה בענין הורדה היא מתחלת עמדנו על שאלתכם וכו' אמנם בכאן יש יתרון והוא מה ששאלתם וזכרתם בשאלה שראובן בא לעיר ויהיו שניהם ביחד ולא ערער ראובן על עסק ביתו וששמעון דר בה ימים רבים ומת והניחו לבניו וכאשר יחשבו השנים אשר דרו בו הוא ובניו הלא המה שני חזקה והם שלש שנים רצופות מבלי שיערער ראובן הרי זו חזקה מעלייא ונאמר שראובן כאשר שתק ולא ערער הלא דבר הוא או שקבל ממנו או באופן אחר ואם היורשים לא טענו בזה ב"ד יטענו עליהם ויאמרו כדברים האלה ואם כן שמעון הבא לב"ד בכח השטר על ב"ד להודיע ולא איכפת לן אם בשטר לא נזכר שומא ועוד כי לא אמרו בזה הבא לידון בשטר ובחזקה כי זה נאמר על מי שבא לערער מחמת עצמו אמנם הבא מחמת מורישו אף שיש בשטר איזה חסרון לית לן בה ונאמר שיש שום צד אחר בביאת בית זה לשמעון כי לזה אמרו טוענין ליורש וליתומים אם כן איפוא אם הב"ד והזקנים הוציאו בית זה מיד יורשי שמעון בדין איננו נכון ולכן חייבין להחזיר הבית ליורשי שמעון ואין ליורשי ראובן בו שום זכות ואין צורך ליורשי שמעון לתלות זה בכתובת אמם אלא מלבד זה תחזור להם ועוד שצריך להחזיר להם הבית כאשר לקחוהו מהם מאחר שאין לבני ראובן שום זכות בו וכך הדין:
2
ג׳ואולם מה ששאלתם על ההורדות אשר עשו זקניכם לבעלי המשכונות שלא בידיעת הממשכנין אם תמשך המשכונה בידיהם הנה כל משכונה אשר לא ביאר בתחלה שתמשך משכונה זו בידו כל זמן שלא יגמר ממונו כל מה שיהנה ממנה הממשכן אחר גמור זמן המשכונה אסור כמו שאמרו במשנה המלוה את חברו לא ידור בחצרו ולא ישכור ממנו בפחות אבל הוא אבק רבית שאינו יוצא בדיינין כי לא נקרא רבית קצוצה שיוצא בדיינין אלא אשר יהיה התנאי בעת ההלואה כמו המלוה סלע בחמשה דינרין או סאתיים חטים בשלש אמנם הדבר אשר ירויח בסבת ההלואה מבלי שיפול בה התנאי בשעת ההלואה כמו זה הממשכן שנהנה בשכירות בית הלז בסבת ממון הלז אשר נתן לבעל הבית אחר שנגמר זמן המשכונה הרי הוא אבק רבית שאינו יוצא בדיינין וגם אם היה שם בעל הבית והניחו לדור בבית הזה אחר זמן המשכונה זהו שנאמר בה אבק רבית ואינו יוצא בדיינין אבל אם הבעל הבית היה מחוץ לעיר ודר בה הבעל הממון מבלי רשות מסבה שלא קבל ממונו לא נאמר בזה אינו יוצא בדיינין אלא יחשוב אותו החוב אשר חייב לתת עבור מה שנהנה משם וינכה אותו מן החוב כמו שאמרו אף על פי שאמרו הדר בחצר של חברו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר אם היה כך בהורדות אשר עשו הזקנים לבעלי המשכנות בלכת הממשכנין משם ושתמשך בידיהם זמן מה זהו אסור ואף אם הוא אבק רבית יוצא בדיינין מאחר שלא קנה ברשות בעלי הבתים ואף שהיה ברשות ב"ד לא מהני ואין ראוי לב"ד לעשות דבר כזה שהוא רבים ומה ראו על ככה ולכן חייבין לשלם מה שנהנו או שיחשבו מן החוב ומה שזכרתם שרוב אלו הבתים נמכרו ושהורישום זה יהיה כשההורדות יתבטלו אמנם כגון זה הדין הוא להוציאם מן היורשים ולהחזירם לבעליהן כי לא יטענו בזה למוכר שנאמר טוענין ליורש ולוקח ואולם אם בנה בה וכיוצא כבר בארתי לכם בתשובה אחרת ואין צורך להאריך: יוסף הלוי ב"ר מאיר הלוי ז"ל אבן מיגש:
3