תשובות הרמב"ם רמ״אTeshuvot HaRambam 241
א׳שאלה יורינו רבינו במעשה שהיה שראובן נתן לשמעון מאה דינרים שיקנה בהם צמר בשותפות וכל מה שירויחו יחלקוהו לשני חלקים ויטול כל אחד חלקו והיה שמעון קונה הצמר עד שקנה עשרה ככרים והניחם בביתו והיו מונחים אצלו עד לאחר שני חדשים שרצה ראובן לצבוע הצמר הלז ושמעון היה קונה שאר הדברים שצריכים לצבע כמו שא"ב וטרט"ר ושמן זית וכיוצא מממונו ולחשבה אח"כ בקרן בתנאי שיוליכוה אל עיר אחרת ולמוכרה שם וכאשר גמר שמעון הצבע אמר לו ראובן לך ושכור לנו פועלים ונלך לאגמ"ת למוכרה שם כאשר התנינו והלך שמעון טרם יצאו להביא פועלים והנה איש אחד בא לקנות מראובן מזה הצמר ומכר לו שני ככרים והרויח ויען ויאמר לשמעון איני מוליך שום דבר מזה לאגמ"ת ויותר טוב שיהיה המכר בביתי פן יקראנו אתון בדרך גם אמר לו ולא יעלה על דעתך שאתן לך כי אם השכירות המגיע לך בעד מה שטרחת בקנית הצמר וצבעת אותה והנה התלמידים נתחבטו בזה מהה אמרו שתחזור השותפות ואין לו אלא שכירותו שאין השותפות נגמר אלא בקנין ומהם אמרו שהשותפות קיים ולא יחזיר שום דבר שהרי מתחלה לא נתנו ראובן אלא לשם שותפות יורינו מורה צדק הדין בזה ויבא שכמ"ה:
1
ב׳תשובה עמדנו על שאלתם וראינו שהשותפות קיים מאחר שנתן לו הממון ואח"כ נתן לו הצבע בסכומו ושאר הדברים קנאם וצבעם מאחר שכן אין גם אחד מהם יכול לבטל השותפות ואם יצטרך איזה דבר כדי לגמור חייבין לגומרה ואם בעל הממון ירצה לבטל השותפות אינו יכול ובזה אמרו (מציעא דף ק"ה) המקבל שדה מחברו ולא עשת אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה שכך כותב לו אנא איקום ואיניר ואזרע ואחצוד ואיעמר ואדוש ואידרי ואוקים כרי קמך ותיתי את ותיטול פלגא ואנא בעמלא ובנפקת ידי פלגא ואלולי השותפות והעמדה ביניהם לא היה תייב ליטפל בה עד סוף גמר עבודתו וכאשר יבואו לחלק יאמר לו קח ממה שיצא ועוד בפרק המקבל מענין זה בדיני אריס והנטע ואין חילוק בין שותפות זו לשותפות בקרקע והשותפות במטלטלין וכאשר אמרו רבי אלעזר מהגרונייא זבן בהמה ויהב ליא לאריסיה ופטים לה ויהיב ליה רישא באגרא ויהיב ליה פלגו רוחא בזה הוא שותפות במטלטלין והוא כנדון דידן הרי נתאמת מה שאמרנו ואם יראו שיש ריוח בהליכתן לאג"מת למוכרה יותר ממכירתה הנה יכול שמעון להוליכה ואין על בעל הממון לעכב כי על זה התנו בשותפות וכמו שאמרו חייב ליטפל בה ולא היה מן הראוי שבעל הממון ירמה בחברו ויחזור ממה שהתנה עמו בתחלה והוא חייב לשלם לו ולא באשר הביא הצמר לביתו יעכבהו ובכגון זה נאמר תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם:
2
ג׳וכתב יצחק אלפאסי
3