שו"ת הר"ן י״בTeshuvot HaRan 12
א׳שאלת זה לשונך, אשה שמת בעלה ויש לה ולד שהצריכוה רז"ל להשהות כ"ד חדש כדאיתא בפרק החולץ (דף מב) ונתנה בנה למניקה בחיי בעלה מי יכולה להנשא לאחר שלשה חדשים שנתנו חכמים להבחנת הזרע, כי מצאתי בנימוקי הר"ם מקוצי שכתב תשובת הגאון שאין קרי מינקת חבירו אם נתנה בנה למינקת ג' חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל בתוך הג' חדשים ע"כ. וגם הוא הביא בשם רב אחאי זה לשונו גבי מעוברת חבירו או מינקת חבירו והיכא דעבר ונסיב או קדש מפקינן לה בגט ע"כ לשונך: ובקשת להעמידך על דעתי ועל מי ראוי לסמוך הלכה למעשה
1
ב׳א תשובה אע"פ שאיני יודע סמך בגמרא לדברי הגאון ז"ל מ"מ דברים ברורים הם בטעמן וכ"ש שהם דברי קבלה וכנ"ל בטעמו של הגאון ז"ל שכיון שתקנה זו שתקנו חכמים שלא ישא אדם מינקת חבירו מפני תקנת הולד היכא שאין לולד תקנה אין לאסור האשה מלהנשא וידוע הוא בדרכיהן של נשים שפוסקות קצת זמן מהניק נפסק חלבן ואין ראויות עוד להניק, והזמן הזה שקצב הגאון ז"ל אפשר שהלך בו אחר רוב נשים שיש שנפסק חלבן בהפסק חדש ויש בהפסק ששה שבועות ויש בהפסק שני חדשים אבל אחר ג' חדשים סבר הגאון ז"ל שרובן נפסק חלבן ולא ישאר לאשה חלב אחר הפסק ג' חדשים אלא לאחת מני אלף ולמה שהוא מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן ולא עבדינן תקנתא. ואפשר ג"כ שנסמך קצת לקצבת הג' חדשים להא דאמרינן בפרק אע"פ (כתובות ס) לענין מעוברת שהחלב נעכר לאחר ג' חדשים וכיון שזו פסקה ג' חדשים בחיי בעלה אינה ראויה להניק בנה בשעה שמת בעלה אינה קרויה מינקת חברו ואין לולד תועלת בעיגונה. זהו דעתי בתשובת הגאון ז"ל. וכיון שהאיסור הזה אינו אלא מדבריהם ראוי לסמוך על, זו התשובה הלכה למעשה והוי זהיר בדבריו דדוקא בשנתנה בנה למניקה ג' חדשים בחיי בעלה שאם לא עברו הג' חדשים בחיי בעלה אע"פ שאחר מיתת בעלה השלימה השלשה. חדשים ולא הניקה בהם אין זה בכלל היתר הגאון לפי שזו בשעת מיתת בעלה היתה קרויה מינקת חברו לפי הזמן שקצב הגאון ז"ל וכיון שכן אסורה עד תשלום כ"ד חדש. ודבר זה אין צריך לפנים ולא הוצרכתי לכתבו אלא מפני הלשון שבא בשאלתך אשה שמת בעלה ונתנה בנה למניקה בחיי בעלה אם מותרת לינשא אחר שלשה חדשים הזמן שנתנו חכמים להבחנת הזרע כי מצאתי בנימוקי הר"ם מקוצי ז"ל וכו'. ונראה מדבריך שאתה סובר מדברי הגאון ז"ל שכל שנתנה בנה בחיי בעלה למניקה מותרת לינשא אחר שלשה חדשים וזה אינו אלא דוקא שפסקה מהניק את בנה בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך זמן זה שדעת הגאון שזו אינה ראויה להניק ואינה נקראת מינקת חבירו:
2
ג׳ומה שכתבת עוד והוא גם הוא הביא בשם רב אחאי גאון זכרונו לטובה זה לשונו גבי מעוברת חבירו או מינקת חבירו והיכא דעבר ונסיב או קדש מפקינן בגט מיניה הודיעני במה נסמוך למעשה. על זה לא ידעתי למה נתכוונת אם דעתך שדברי רב אחאי חולקין על תשובת הגאון ובקשת שאודיעך על מי נסמוך איני רואה שום מחלוקת בין שני הגאונים ז"ל כלל, שתשובת הגאון היה לומר דבענין זה מותרת לינשא ודברי רב אחאי הם היכא שנשא באיסור וזה פשוט. ואם נתכוונת לומר אם ראוי לסמוך בזה על דברי רב אחאי, דע שדברי רב אחאי מפורשין בגמרא בריש פרק החולץ (יבמות לו) היכא דעבר ונשא חכמים אומרים יוציא אמר רבא לדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ, הרי מפורש דהיכא דעבר ונשא מפקינן לה בגט מיניה אבל היכא דקדש בלחוד אי אמרינן יוציא בגט אי לא דבר זה דקדקו עליו בתוספות והעלו דאפילו קדש בלחוד יוציא בגט כדברי הגאון ז"ל:
3