שו"ת הר"ן י״גTeshuvot HaRan 13
א׳שאלתם אשה מרדה על בעלה ומנעתו מתשמיש המטה בלא שום טענה בעולם אלא שאומרת מאיס עלי ואיני יכולה לשכב עמו מדעתי וגם איני יכולה להתיחד עמו בחדר אם נכוף לבעל להוציאה מיד לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה ותצא בלא כתובה כלל ותטול בלאותיה בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחייב באחריותם בין מנכסים שלא נתחייב באחריותם כמו שכתב הרב מורה צדק בהלכות נשים לפי סוגית הגמרא. או אם נתרה אותה פעם ושתים ויכריזו עליה ארבע שבתות ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטה או לא נשהה אותה כתקנת הגאונים, וגם בנדון שלפנינו לא שייך דין כפיה בזה שהרי הבעל רוצה לגרשה. וראינו להרשב"א ז"ל שכתב בתשובה זה לשונו. אבל האומרת מאיס עלי מבקשים ממנה שתהא נותנת דעתה עליו ותתפייס לו ואם לא רצתה מפני שלבה אונסה שלא תתפייס לו אין מכריחין אותה לעמוד אצלו לשמשו ואין מכריזין עליה כלל אלא ממתינין לה י"ב חודש אם חזרה בה תוך י"ב חדש מוטב ואם לאו לאחר י"ב חדש הפסידה כל כתובתה וכל נדונייתה וכ"ש מה שנתן לה והוסיף לה מדעתו בכתובתה ואם רצה מוציא אותה בגט אחר י"ב חדש ויוצאה בלא כלום אבל אם יש עדין בידה או ביד הבעל מהבגדים והתכשיטין שהכניסה לו בנדונייתה וקדמה היא ותפסה אותן אין מוציא מידה. זהו מי שגרשה אחר י"ב חדש ואם גרשה תוך י"ב חדש נותן כל כתובתה אבל מם שהוסיף לה אינה נוטלת שלא הוסיף לה על מנת שתטול ותצא. ע"כ לשון התשובה ובקשתם שאעמידכם על דעתי הלכה למעשה:
1
ב׳תשובה אם באתי לכתוב כל פרטי הלכות מורדת יאריך הענין. אבל אמרתי אגלה אזנכם במה נחלקו הראשונים הוו יודעים שדעת הר"ם ז"ל במה שאומר דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא הוא נתלה במאי דאמרינן בגמרא אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן לה. ודעת הרב ז"ל לומר לא כפינן לה שתעמוד תחתיו עד שתכלה כתובתה כמו שאנו אומרים במורדת אלא כופין אותו לגרש לאלתר. וכן פרשוה ג"כ קצת מרבותינו הצרפתים בתוספותיהם. (א) ודבר זה לא הסכימו עליו גדולי האחרונים אבל דחוהו בראיות בדורות וכן רבינו תם ז"ל דחהו בתוספות והסכמתם היא דלעולם אין כופין הבעל להוציא וראיותיהן לא הוצרכתי לכתוב אליכם כי תמצאו בארוכה בחדושי הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בהלכות מורדת. בזה נתלה החלוק שבין הרמב"ן ז"ל שכתב כופין אותו להוציאה ודברי הרשב"א ז"ל שכתב ואם רצה מוציא אותה בגט דמשמע רצה דוקא אבל לא רצה אין כופין. ולענין מעשה ראוי לסמוך על הסכמת האחרונים בזה שהיא להחמיר בשל תורה, ויש בין דברי הר"ם ז"ל ודברי הרשב"א ז"ל חלוק אחר. שהרמב"ם ז"ל כתב (ב) שהאומרת מאיס עלי נוטלת בלאותיה הקיימין ולא חלק בין תפסה ולא תפסה, והרשב"א ז"ל כתב וקדמה היא ותפסה אין מוציאין מידה. משמע הא לא תפסה הפסידה (ג) ואכתוב לכם על מה נסמך כל אחד מהם ז"ל לפי דעתו. הרמב"ם ז"ל פירש זו שאמרו בפרק אע"פ (כתובות סג) כלתיה דרב זביד אימרדא הוה תפסא חד שירא פי' מעיל דמסקינן עלה בגמרא השתא דלא אתמר הלכתא לא הכי ולא הכי דתפסא לא אפקינן מינה דלא תפסא לא יהבינן לה במורדת כפשטא. וכן מוכיחין דברי הר"ם ז"ל שכתב זה החילוק בין תפסה ללא תפסה בחבורו בדיני מורדת וסבור הרב ז"ל (ד) דדוקא במורדת יש חלוק בין תפסה ללא תפסה ובלא תפסה הפסידה אבל האומרת מאיס עלי אפי' לא תפסה לא הפסידה וטעמו של דבר לפי שהמורדת אינה מבטלת מיד תנאי אישות שבינו לבינה אבל כל הפסדה הוא שבעה דינרים כל שבת ושבת מעיקר התקנה ולפיכך כיון שקנסוה שתפסיד שבעה דינרים בכל שבת דין הוא שיהא זה ההפסד מוטל על כל נכסיה. עוד שדעת קצת המפרשים הוא שההפסד הזה מוטל אפי' על נכסי מלוג שלה וכאילו הבעל מרויח על כל נכסיה ד' ז' דינרים בכל שבת ושבת ולפיכך דין הוא שנאמר בבלאותיה הקיימים שאם לא תפסה אותם, הפסידתן. אבל האומרת מאיס עלי אין עניינה כן שאין הבעל מרויח עליה דבר קצוב כדי שנאמר שיהא ריוח הבעל והפסד האשה מוטל על כל נכסיה אלא הרי היא מבטלת תנאי אישות מיד והפסידה כל מה שיש לה על הבעל, אבל מה שהוא שלה כגון בלאותיה לא הפסידה דהויא לה כההיא דאמרינן סוף פרק אלמנה ניזונית (כתובות קא) זנתה לא הפסידה בלאותיה הקיימים דאם היא זנתה כליה מי זנו. ולפיכך כתב הר"ם ז"ל שתטול בלאותיה ולא חלק בין תפסה ללא תפסה. (ה) אבל הרשב"א ז"ל הולך בדרך האחרונים ז"ל שפירש זו של כלתיה דרב זביד באומרת מאיס עלי ולפיכך יש חלוק בין תפסה ללא תפסה שאילו, מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אפילו תפסה הפסידה ואף בזו נראין דברי האחרונים עיקר:
2
ג׳הנה פירשתי לכם במה נחלקו הסברות והלכה למעשה ראוי לסמוך על הסכמת האחרונים על הדרך שכתב הרשב"א בתשובתו. עוד אגלה אזנכם במה שבא בשאלתכם זה לשונכם. או אם נתרה אותה פעם ושתים ויכריזו עליה ד' שבתות וכו'. ורואה אני דבריכם שנתחלף לכם דין מורדת לדין האומרת מאיס עלי כי מעולם (ו) לא הוזכרה הכרזה באומרת מאיס עלי ובגמרא לא הזכירוה אלא גבי מורדת, והטעם בזה לפי שזו האומרת בעינא ליה כיון שאינו מאוס עליה אפשר שתתבייש ותחזור למוטב אבל אומרת מאיס עלי אין מכריזין עליה שמן הסתם אפי' בכמה הכרזות לא תחזור בה דלמאיסותא לית סברא:
3
ד׳ודעו עוד שהאומרת מאיס עלי שדנין אותה ע"פ המשפטים האלה דוקא באומרת מאיס עלי ואיני רוצה בו ולא בכתובתו, אבל האומרת מאיס עלי ורוצה אני להתגרש וליטול כתובה חוששין שמא עיניה נתנה באחר וחזר דינה לדין המורדת. וכן פירש"י ז"ל שם בכתובות (דף סג) גבי היכי דמיא מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן לה, וכתב רש"י ז"ל שם היכי דמיא מורדת דכופין ופוחתין לה מכתובתה דאמרה בעינא ומצערנא ליה שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה אבל אמרה מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא לא כפינן לה, ע"כ. הא באומרת רוצה אני להתגרש וליטול כתובה כופין אותה על ידי פחיתת כתובתה כדין המורדת. וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובה הילכך בנדון שלפניכם אם היא אומרת מאיס עלי ואיני חפצה לא בו ולא בכתובתו תדונו אותה כדין האומרת מאיס עלי ואם רוצה להתגרש וליטול כתובה תנו לה דין מורדת ודיני המורדת לא הוצרכתי לכתוב לכם שכבר כתבן הרשב"א ז"ל באותה תשובה שהזכרתם לכו אחריו:
4
ה׳אנרמנט"י:
5