שו"ת הר"ן י״זTeshuvot HaRan 17
א׳עוד שאלת מי שנשבע או אסר על עצמו שלא יעשה דבר פלוני אלא ברשות אדם ידוע אם נאמר שהוא כמו המודר הנאה מחבירו שאין מתירין לו אלא בפניו לפי גרסת הירושלמי שהטעם מפני הבושה וכמו שאין מתירין אלא מדעתו היכא דודאי להנאתו הוא הכי נמי כשאמר שלא ברשות פלוני נחוש שמא להנאתו הוא אחר שפרט שמו. או אם נאמר אחר שאין הנדר או השבועה מדבר שבינו לאותו פלוני אע"פ שאמר אלא ברשות פלוני אין לחוש שמא להנאתו הוא לפי שמעולם לא נתכוין זה אלא ליטול רשות ממנו לתועלתו של הנודר:
1
ב׳תשובה תחלה צריך לבאר שאין שבועה זו לקיים את המצוה ושלא לעבור עליה, דמאי דאמרינן (א) (גיטין צא) כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות ה"מ ברוצה לעמוד תחתיו והוא משלחה בעל כרחה כמו שאמר הכתוב (מלאכי ב:יד) על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. אבל בנדון שלפנינו שהיא אינה רוצה לעמוד בקשוה למתקה ולשוא צרף צורף אין נדנוד מעתה אין לחוש כלל בנדון זה אף לפי דברי העד שהעיד וכן לעולם כל שהותר כמנין אותן פעמים שהזכיר קונם פירות וכו' א' וכן בכל פעם ב', ופעם ג', וכן לעולם ד', כמו שעשינו בנידון זה כמו שאכתוב בסמוך אליך. (יד) ומה שחששו עוד בעניני פתחו וחרטתו דאין חרטה דמעיקרא וכמו שבא בשאלתך, כבר בדקנוהו וירדנו לסוף דעתו כמה פעמים והעיד על עצמו שאילו ידע שלא תתפייס לא היה נודר ושהוא חרטה דמעיקרא ומעתה נסתלקו ספיקות וספקי ספקות מנדון זה:
2
ג׳(טו) עתה אודיעך הסדר שנהגנו בעניינו גלינו את אזנו שדעתנו שימצא פתח לאיסוריו ועכ"ז החרמנו עליו אע"פ שלא היינו צריכין ואם הוא רוצה לישאל על שבועתו ושישאר אח"כ באיסורו אם נמלך שלא להתירו או שמא יבא לב"ד ויאמר לא היה היתר לנדרו (טז) ואם יגמור ויגרש עם כל אלו החששות. וגמר ונשאל וגרש. אחר כן התרנוהו מהאיסורין פעמים רבות כמו ששערנו שאמר וכן בכל פעם ופעם ופעם ופעם וכו', מעתה אין שום חשש בעניינו שאפילו יבאו עדים ויעידו שהוא אמר אלף פעמים וכן בכל פעם ופעם או שהוא עצמו יודה בכך כיון שבשעה שנשאל לא היה סבור שיהיה נמשך איסור פירות מזה אין חשש בעניינו דהו"ל כאומר שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו ואכל את הראשונה בשוגג ושניה במזיד דפטור ומותר:
3