שו"ת הר"ן כ״טTeshuvot HaRan 29
א׳שאלת ראובן לוה משמעון אלף זוז ומשכן לו בהם מחצית הבתים שיש לו ויקבל השכירות בנכייתא כנהוג ומצד אחד עשה מתנה מהשכירות לשמעון או לבנו כנהוג, ולפי שראובן היה צריך להבתים לדור בהם נתחסד שמעון אצלו להשכירם לו לסך מאתים זוז לשנה ואז שמעון לא רצו לבטוח בה ורצה שישתעבד בחצר הנזכר באלף דינרים לחמש שנים ק' ק' לשנה, וכל זה היה תוך יום או יומים ובעסוקים בענין המשכונא וזה השעבוד יוצא בשם יכין בן שמעון ואין לו לשמעון בן או בת אלא זה והוא סמוך על שולחנו ואע"פ שיש לו ליכין אשה ובנים אינו מקפיד עם אביו ועושים הוצאה אחת ואוכלים על שלחן אחד לגמרי ואין שום אחד מהם בורר חלקו ושמעון אז מחל לראובן שכירות החמש שנים לפי שכבר נשתעבד בהם לבנו ועתה הוברר הדבר בעדים כשרים שאותם אלף דינרין הנזכרים סך שעבוד הנזכר לא לוום ראובן ולא נשתמש בהם מעולם ולא היה אלא מחמת השכירות ויש לו מעשה ב"ד מזה וטוען ראובן שזה רבית גמורה הבאה מיד לוה למלוה היא כחכירי נרשאי דאסקינן דאסירי דכתבו הכי פלוני לוה מפלוני מנה ומשכן לו שדה זו והדר חכרה מיניה, ילמדנו רבינו אם כה"ג הוי רבית יוצאת בדיינים דבאה מיד לוה למלוה או אי לא הוי רבית משום שנשתעבד ליכין בנו:
1
ב׳עוד ילמדנו רבינו שמעון ויכין הנזכרים מתו כולם ונשאר שאול בן יכין שהוא יורש את כולם וגבה האלף דינרין הנזכרים אע"פ שהיה קודם זמנם מעט ואחר כך הגיע זמן המשכונא לפדות אם יוכרח לקבל האלף דינרין הנזכרים בחשבון ואם נקרא זה יוצאה בדיינים פי שיש שכתבו כן:
2
ג׳עוד ילמדנו רבינו מה שפסלו שטר שיש בו רבית אם דוקא כשהרבית בשטר עצמו או אפי' הרבית בשטר אחר כגון שלוה פלוני מנה ולא כתב בו רבית ובשטר אחר כתב לפי שפלוני הלוני מנה אני מתחייב ליתן לו רבית כך דינרים בשבוע ומה בין זה לזה ואם עדי שטר ראשון ידעו בזה ג"כ ונעשית ההלואה על דעת כך מהו אם נפסל השטר הראשון בעבור כך. וזה דומה לנידון שלפנינו:
3
ד׳עוד ילמדנו רבינו, עדי רבית העוברים באותם הלאוין כגון שלא היה אפשר זולתם למה לא יהיו פסולים ואדרבה יותר היה בדין לפוסלם בעדות שהם חוטאים ולא להם. ואם יש שום צד לדון ולהחמיר אשר לא הכרתי, כגון זה פתח פיך לאלם הוא וזה חסדך להודיע הכל בארוכה בראיות ברורות וזה המחלוקת איך יתברר אילו היית דן ביניהם ויקוב הדין את ההר:
4
ה׳תשובה ראיתי בשטר מעשה ב"ד שנעשה מקבלת עדות מאותו חיוב של אלף דינרין על מה נעשה שכתוב בסופו כלשון הזה, וכבר ידעו עדי שטר המשכונא בזה לפי שמדעתם נעשה הכל ועל מנת כן נעשית המשכונא הנזכרת. וכיון שכן אין ספק בדבר שזו רבית גמורה ויוצאה בדיינין. ולא לדברי רש"י ז"ל בלבד שכתב בההיא (בבא מציעא סח) דחכירי נרשאי דכתבין הכי (א) משכן ליה פלוני ארעיה לפלניא והדר סברה מיניה, וכתב ז"ל בפירושיו דרבית קצוצה היא, אלא אף לדברי החולקין עליו ואומרים דאבק רבית הוא בנידון שלפנינו הכל מודים שהוא רבית גמורה שעד כאן לא נחלקו במשכן סתם ואחר כך בעל משכונא חוכר או שוכר אותה לה. (ב) שרש"י ז"ל, סובר שכיון שחוזר הבעל וחוכר ממנו נראין הדברים ואיגלאי מלתא שמתחלה לדעת כן נתכוונו וכיון שכן הוי ליה רבית קצוצה, והמפרשים ז"ל נחלקו עליו בזו לפי שמצינו בכיוצא בה שהדברים מראין שלדעת רבית נתכוונו ואעפ"כ כיון שלא פירשו אינו אלא אבק רבית, וראיה לדבר מדתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא יש דברים שהם מותרים ואסור לעשותם מפני הערמת רבית, כיצד אמר לו הלויני מנה אמר נו מנה אין לי חטים במנה יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין במנה וחזר ולקחן בעשרים וארבע סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית והא הכא הדברים מראין שמתחלה על דעת כן נעשה שיקבלם בהלואה בשלשים דינרין ויחזור וימכרם לו בדינר זהב והרי זו כמין רבית גמורה ואעפ"כ כיון שלא פירשו מותר. זהו מחלוקתן של הראשונים ז"ל בסתם. (ג) אבל בנידון שלפנינו שהעידו עדים שעל מנת כן נעשית המשכונא הרי זו רבית גמורה שהרי התנה שמעון שיתן לו ראובן מאתים דינר בכל שנה ודמי משכונתו לבסוף:
5
ו׳שמא תשיב ותאמר ליתא (ד) דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה אבל כאן אע"פ שהתנו כן מתחלה אין כאן רבית הבאה מן הלוה למלוה שהרי שמעון אינו נוטל אלא אותו סך מהלוה והמאתים דינרים שהלוה נותן בכל שנה לבנו הוא נותנם והוי ליה כההוא דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סט) אבא מר בריה דרב פפא (ה) הוה שקיל אגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי ואמר להו רב פפא כל כה"ג ניכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה. ואע"פ שעכשיו שאול ירש את הכל המאתים דינרין שבכל שנה לא מכח שמעון הוא יורש אותם אלא מכח יכין ואין כאן רבית הבאה מן הלוה למלוה. אין זר תשובה דהתם היינו טעמא דשרי משום דהנהו אינשי הוו יהבי הנהו אגני דקירא לבנו דרב פפא דלא מדעתיה דרב פפא (ו) אבל הכא כיון ששמעון התנה שיתן ראובן לבנו אותו סך בכל שנה כיון שמחמת שמעון נותן אותם הרי הוא כאילו נתנם לשמעון ולא מבעיא (ז) הכא שאותו יכין בן שמעון סמוך על שולחנו של שמעון אלא אפילו לא הים סמוך על שלחנו כגון שמחמת המלוה הוא נותן אותם הרי הוא כאילו נתנם למלוה. וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ז) תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב אלמא כיון שמחמת האשה נתנם הרי הוא כנותן אותם לידה ממש הכא נמי דכיון שמחמת המלוה נתן אותם הרי היא רבית גמורה:
6
ז׳מעתה איני צריך להשיב על השאלה השנית שהיא הואיל וכבר גבה היורש אותן אלף דינרין ובא ליפרע מקרן המשכונא אם מנכין ממנו אותו סך שקבל, שהדבר ברור מכיון שהכרענו שהיא רבית גמורה שמוציאים מידו אפי' קבל ואין צריך לומר שמנכין. אבל אילו היה אבק רבית כמו שנראה שעל זה באה השאלה אם מנכין מדאמרינן בגמרא ולא מחשבין משטרא לשטרא ואע"פ שנחלקו המפרשים ז"ל אם מנכין משטרי חוב או לא, בשטר משכונא הכל מודין שאין מנכין. ולא אאריך בזה מפני שאינו ענין לאותו שלפנינו שכבר כתבתי למעלה שהיא רבית גמורה:
7
ח׳ולענין מה שבא בשאלה השלישית מה שפסלו שטר שיש בו רבית אם דוקא כשהרבית בשטר עצמו או אפילו הרבית בשטר אחר. לא ידעתי למה נתכוונת לפי שאיני מוצא שפסלו חכמים שטר שיש בו רבית אדרבה לפי מה שנראה מפשט הברייתא הכשירו אותו מדתניא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא עב) שטר שיש בו רבית קונסים אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית (ח) וקי"ל כרבנן, ופירש רש"י כגון שהרבית מפורש בשטר ואפילו הכי גובה את הקרן אלמא שטר שיש בו רבית כשר. וטעמא דמלתא דאע"ג דתנן (בבא מציעא עה) אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וקי"ל דכל עד דארבעים בכתפיה פסול הכא כשר משום דלא תשימון עליו נשך למלוה דוקא הוא דמשמע להו לאינשי ולא לעדים (ט) ואע"פ שיש שחלקו עליו ואמרו דההיא דוקא כשאין הרבית מפורש בשטר הא אילו היה מפורש בו פסול מכל מקום אינו ענין למה ששאלת דהוא דוקא כשהרבית בשטר עצמו דכיון שהעדים עוברין בלאו דלא תשימון עליו נשך הוו עדים פסולים והשטר הנעשה בעדים פסולין פסול (י) אבל הכא שהרבית בשטר אחר על אותו ענין שבא בשאלתך השטר כשר שהרי קמאי לא עברי אלאו דשימה כלל שהרי הם לא שמו עליו נשך אלא עדים האחרונים ודבר זה ברור ופשוט:
8
ט׳(יא) ולענין מה שבא בשאלתך הרביעית איני משיב עליו מפני שלא ירדתי בו לסוף דעתך ולא ידעתי על מה באה השאלה. שאם תבקש לדעת פסולים מפני פסול השטר ההוא בעצמו כשיודעין הרבית שהוא מבורר בשטר הוי פלוגתא דרש"י והחולקין עליו כאשר בארתי למעלה. ואם המכוון ממך לדעת אם הם פסולין לכל עדות אחר בזה יצטרך גם שתודיעני אם כוונת בעדיות שהעיד קודם שנתפרסם פסולו שהיה חתום בשטר של רבית גמורה ומבוררת ואי שייך ביה דינא דעד זומם פסול למפרע. ואי בעיא לך אי דוקא אמרינן הכי בעד זומם משום דפסלנותו בעיקר גופו של עדות או נימא דהוא הדין בכל פסלות עבירה וכל עד דארבעים בכתפים, או שמא כוונת בעדיות שהעיד אחר פרסומו אם לא שב בתשובה דדלמא לא חייל פסלנותם אלא באותו שטר להפסיד המלוה שלא יהא חוטא נשכר ולא העד הואיל ולא הוי עד דחמס דהיינו שיהא מטי ליה הנאה ותועלת של ממון או דלמא הואיל והני חוטאים בידים מוכיחות אע"פ שלא להם נגד החזקה דאין אדם חוטא ולא לו. ואיך שתכוון הדברים צריכים יישוב ואריכות ולא היה לי פנאי לעת כזאת וכ"ש שכבר נפטרתי ממנה במה שכתבתי למעלה לענין הנידון שלפנינו שכללו של דבה בנידון זה שמנכין אותן אלף דינרים מדמי המשכונא ומגבין לו את השאר:
9