שו"ת הר"ן ל״זTeshuvot HaRan 37
א׳ולענין מה שבא בשאלתך שההרשאה אינה מועילה בדיננו וראיתיך תופס זה בפשיטות (א) הוי יודע שזו מחלוקת ישנה היא בין הראשונים עכ"ז הדעת נוטה שכל שטרות העולות בערכאות של נכרים כשרים אע"פ שאין כן דרכו של הרמב"ם ז"ל כתבתי כל זה לברר מה שהיה צריך בשאלתך. (ב) מיהו לענין עיקרה של שאלה איני רואה ממש באיסורו של שמעון בתשמישים הנהוגים להעשות בחצרות ובתים דכיון שאין בחצר ולא בדיורין הפתוחין לתוכה דין חלוקה אינו יכול לאסור דהא אסקינן בראש פ' השותפין (נדרים מו) אלא אמר רב יוסף אמר זעירי מחלוקת שאין בה כדי חלוקה אבל יש בה כדי חלוקה ד"ה אסור. ואיפסיקא הלכתא בהדיא בגמרא כר' אליעזר בן יעקב כלומר דאמר במתניתין גבי היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו יכול הוא לומר בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך, הילכך הכא נמי יכולין ראובן ולאה לומר דדר לדינה ולשמעון בעלה לתוך שלנו אנו נכנסים ולא לתוך שלכם:
1
ב׳ומה שנסתפקת אם יהיה דין הדירות הפתוחות לחצר כדין החצר דדילמא כי אמרינן שאינו יד יכול לאסור דוקא בחצר שאינו עשוי לתשמיש גדול אלא לעבור ליכנס לביתו שאפי' ר' אליעזר בן יעקב מודה דאסור לעשות ריחים ותנור אבל בית שהוא עשוי לתשמיש גדול לאכילה ולשכיבה ולתקן המאכל אין דינו כדין החצר ויכול לאסור או אם אמרינן האי מינס אניס שצריך הוא ליכנס לביתו כגון ללמוד בנו תורה וכו':
2
ג׳דע שלא מן השם הוא זה אלא כך עיקרן של דברים לדברי ר' אליעזר בן יעקב דקי"ל כוותיה כל דבר שאין השותפין יכולים לעכב זה על זה מלעשותו בחצר אפילו אסר אחד מהן חלקו על חבירו אין חבירו נמנע מלעשות אותן דברים שהיה רשאי בהן קודם איסורו של זה שאם אתה אומר כן גם נמצא שלא את שלו בלבד אסר על חבירו אלא אף של חבירו אסר על חבירו שכיון שאין בחצר דין חלוקה לחלוק אינו רשאי ואם אתה אומר שלא ישתמש בדברים שדין השותפין נותן שישתמש בהן נמצא אדם מפקיע מחבירו חלקו בקרקע ואינו בדין, ומפני כך כל תשמיש שדין השותפין נותן שישתמשו בו אפילו אחד מהם אסר חלקו אין חבירו נמנע מאותו תשמיש שלא כל הימנו לאבד זכותו של זה. אבל מה שהשותפין יכולין מן הדין לעכב זה על זה במודרין הנאה נמנעים מאותו דבר שכיון שאין דינו של שותף להשתמש באותן דברים נמצא נהנה משל חבירו וזו היא ששנינו ושניהם אסורים להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולין לפי שהן דברים שהשותפין יכולין לעכב זה על זה כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא כ) וטעמא דמילתא לפי שאין החצר עשוי אלא לכניסה ויציאה הילכך הולכין בכל דבר ודבר אחר תשמישו שכשם שבחצר אין השותפין מעכבין זה את זה באכילה ושכיבה וכיוצא בהן אף אם אסר אחד מהן חלקו אין חבירו נמנע מלהשתמש אותן תשמישין וכשם שבחצר מעכבין זה על זה בהעמדת ריחים ותנור וכיוצא בהן מפני שהן דברים שאינן נהוגין להעשות בחצר אם אסר אחד מהן חלקו חבירו אסור באותן תשמישין כך בבית מעכבין זה את זה בתשמישין שאינן נהוגין להעשות כן ואם אסר אחד מהן חלקו חבירו אסור באותן תשמישין:
3