שו"ת הר"ן מ״טTeshuvot HaRan 49
א׳אמר המדפיס: השאלה חסרה מהספר, ולפי דעתי היתה השאלה על אשה שנראה בהשתנה דבר אדום, כחול אדום שקוראין הרופאים חצץ, וכן כשהיתה בודקת עצמה תיכף אחר ההשתנה, מצאה בעד מראה אודם כאילו נהפך השתן לדם בסופו. והיה השואל מספק אם אמרינן דם הוא שבא מן המקור, או נאמר שזה בא שמי רגליה האדימו מחום הכליות, כדעת הרופאים. והביא השואל ראיות להחמיר, והשיב עליהן הגאון להתיר, כאשר תראה.
1
ב׳תשובה אתתא שריא וכדי שתעמוד על בירורו של דבר ראיתי לפרש הסוגיא שבריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה וראתה (נדה נט.) לפי שצריכה באור. תנן במתניתין (א) האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ובודאי דמשום הכי מטמא ר' מאיר בעומדת ומטהר ביושבת משום דעומדת כיון דדחיק לה עלמא עד שאינה יכולה להמתין ולישב כדרכה איכא למימר דהדור מי רגלים למקור ואייתי דם מה שאין כן ביושבת וכיון שכן מאי מתמהינן בגמרא ומ"ש עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתו דם והא שפיר איכא לאפלוגי בין עומדת ליושבת וכיון דחזינן דר' יוסי מטהר אפילו בעומדת אמאי מתמהינן אר' מאיר היכי מטהר יושבת. ומאי מתמהינן תו ואמרינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ואמאי מהדרינן ופרכינן כר' מאיר אמאי לא מחמיר טפי וניחא לן בכל מאי דמיקל ר' יוסי טפי מיניה אלא הכי פירושא דסוגיא דקים להו לרבנן שאין דרך דם במקור לצאת עם מימי רגלים ור' מאיר נמי מודה בהכי והיינו טעמיה דר' יוסי דמטהר בכל ענין אלא מיהו משום דר' מאיר חייש למיעוטא קאמר דאם עומדת דדחיק לה עלמא איכא למיחש דהדור מי רגלים למקור ואייתו דם ולמיעוטא כי האי חיישינן אבל יושבת דלא דחיק לה עלמא טהורה דכי ה"ב מיעוטא דלא שכיח הוא ואפילו ר' מאיר לא חייש לה כדאיתא בפ' בנות כותיים ור' יוסי מטהר בכל ענין משום דלא חייש למיעוטא ומשום הכי ניחא ליה בדר' יוסי ולא פרכינן אליביה כלל אבל לר' מאיר הוא דמתמהינן דכיון דחייש למיעוטא ומשום הכי מטמא בעומדת ביושבת נמי כשאינה מזנקת אלא שותתת הוה ליה למיחש שמתוך שהעמידה מי רגליה כל כך עד שאינה יכולה לזנק הדור מי רגלים למקור ואייתו דם והיכי פסיק ותני אם יושבת טהורה. ומהדרינן דאי בשותתת ה"נ אלא דמתניתין במזנקת וכיון שזינקה ודאי שלא העמידה מי רגליה כל כך שאילו כן לא היתה יכולה לזנק וכיון שאין דרכו של דם המקור לצאת עם מי רגלים לא חיישינן דהביא דמיעוטא דלא שכיח הוא ואפילו ר' מאיר לא חייש לה ומקשינן תו לרבי מאיר דנהי דליכא למיחש שעם זינוקה בא הדם דכל כה"ג מיעוטא דלא שכיח הוא אכתי ניחוש דדלמא בתר דתמו מיא אתא דם ומפרקינן אמר ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכו' ומתניתא הכי קתני עומדת טמאה דכיון דר' מאיר חייש למיעוטא ובעומדת ליכא למיקם אבירורא דמילתא חיישינן אבל יושבת איכא למיקם אקושטא דמילתא ואיכא גוונא דטהורה ונמצא שכל שקלא וטריא זו לר"מ איתמר ולא לר' יוסי:
2
ג׳ועם כל זה מסכים אני למה שאמרת בשם הרב ר' מאיר מרוטנבורג ז"ל דביושבת ומצא דם על שפת הספל מודה ר' יוסי דטמאה אבל לא כמו שכתב וכמו שאפרש והטעם שמזקיקני לומר דמודה ר' יוסי דעל שפת הספל טמאה משום דבכוליה תלמודא אמרינן (ב) דכי שקלי וטרו אמוראי אליבא דחד תנא ומפרשי מילתיה מוכחא דכוותיה סבירא לאו וכיון שכן היכי אתרמאי הכי דשמואל ורבי אבא תרוייהו סבירא להו כר' יוסי ומורו הכי ושקלי וטרו אליבא דרבי מאיר אם אין ענין לאוקמיה אליבא דר' יוסי כלל ולפיכך אני אומר דר' יוסי מודה ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר דבתר דתמו מיא אתא דם דאי לא בתוך הספל נמי מיבעי ליה לאשתכוחי אבל נמצא בתוך הספל ועל שפת הספל בכה"ג נמי פלוגתא דר"מ ור"י דר"מ חייש למיעוטא ור"י לא חייש למיעוטא כל היכא דלא מוכחא מילתא לאיסורא מטהר לה ואם נמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל לא מוכחא מילתא כלל לפי שהדבר ידוע שמי רגלים המזנקים בתחלתן בסופם שותתין וכיון שכן כמו שאתה אומר דביושבת באמצע הספל ונמצא דם בתוך הספל דלר' יוסי טהורה משום דלא מוכחא מילתא דמסתמא אמרינן שדם זה עם מי רגלים בא ולא מן המקור כך יש לך לומר (ג) בנמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל לרבי יוסי וטהורה דליכא הכא הוכחה כלל שדם זה עם מי רגלים בא וכשם שזינקה מתחלתה כך זנק עמהם הדם וזהו הדם הנמצא בתוך הספל וכשם שמימי רגלים שותת בסופם כך שתת עמהם הדם וזהו שנמצא בשפת הספל ולרבי יוסי טהורה. זהו דעתי בזה והרשב"א ז"ל סתם הדברים ולא פירשן:
3
ד׳ונדון שלפנינו הרי הוא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל (ד) שהרי אותו חצץ אדום נמצא עם מימי רגליה ולאחר מיכן על ידי בדיקה מחמת אותו תמצית שנשאר ממימי רגליה ואין כאן הוכחה כלל דבתר דתמו מיא אתא ולרבי יוסי טהורה ואיפסיק הלכתא בהדיא כר' יוסי ומה שכתב בשם הרב משולם ז"ל דאע"ג דפסקינן הכא בגמרא הלכה כר' יוסי לית הלכתא כוותיה מדאמרי' בפ' כל היד (נדה יד:) גבי בדקה בעד שאינו בדוק לה תנא רבי מטמא ורבי יוסי מטהר אמר ר' זירא כשמטמא רבי כרבי מאיר וכשטהר ר' יוסי לעצמו טהר דתנן האשה שהיא עושה צרכיה וכו' וא"כ מדתלינן פלוגתא דר' יוסי ודרבי בפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי (ה) וקי"ל הלכה כרבי מחבירו קי"ל דהלכתא כרבי מאיר. ע"כ לשונך:
4
ה׳(ו) ואני אומר עולם הפוך ראיתי שדרך פוסקי הלכות בכל מקום לומר שאין לסמוך על הכללות המסורים בידינו כל מקום שדברי התלמוד מוכיחים בהיפך וכאן הוא אומר שנסמוך על הכלל שהלכה כרבי מחבירו ולדחות מה שנפסק בתלמוד בפירוש הלכה כר' יוסי אדרבה איפכא מסתברא דכיון דפלוגתייהו דרבי ור' יוסי דהכא איפסיקא בהדיא הכא הלכתא כר' יוסי בההיא נמי נקטינן כוותיה וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל:
5
ו׳וכן מה שכתבת שכתב הרב ר' מאיר בתשובה בשם רבי חננאל דכי טהר ר' יוסי דוקא לטהרות הוא שטהר אבל כל לבעלה מודה לרבי מאיר, אין אלו אלא דברי נביאות ואין להם על מה שיסמוכו ולאו רבנא חננאל ז"ל חתים עלה. ואני אומר עוד דאפילו לרבי מאיר אתתא שריא שכבר כתבתי דלמיעוטא דלא שכיח לא חייש רבי מאיר והא ודאי מיעוטא דמיעוטא ודלא שכיח הוא משום דכי חייש ר' מאיר למיעוטא ה"מ כשיוצא עם מימי רגלים כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור אבל כאן שאינו יוצא אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות ובשעת וסתה היא רואה דם כשאר נשים היאך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצאי ממנה כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דלא שכיח הוא כלל דאפילו רבי מאיר לא חייש ליה. ועוד שהרי שנינו בפ' תינוקת (נדה סו.) (ז) ברואה דם מחמת תשמיש שבודקת עצמה בשפופרת ובתוכה מכחול ומוך על ראשו נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין. ואע"פ שהראב"ד ז"ל כתב שעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ואין סומכין עליה ועוד שאפילו בידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל דם טיפה כחרדל לישב שבעה נקיים בין בא מן המקור בין בא מן הצדדין. אעפ"כ מודה הרב ז"ל שאם בדקה עצמה ומצאה טהור טהורה. וכן הרב אלפסי ז"ל שהביאה בהלכות נראה שדעתו לנהוג בה בזמן הזה ואע"פ שגזרו בנות ישראל על כל דם היינו לפי שאינן יודעות מאיזה מקום הדם בא אם מן המקור אם מן הצדדין אבל היכא דאתא ודאי מן הצדדין טהורה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בהלכותיו ואשה זו כבר נבדקה על ידי נשים בקיאות על הדרך שכתבת ובדיקה טובה הוא. ועוד שכבר שנינו שאם יש לה מכה תולה במכתה ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בהלכותיו שעכשיו אין תולין במכה שאין לך מכה גדולה ממכת בתולים ואפי' הכי חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש:
6
ז׳ועוד שאם אין אתה אומר כן אתה צריך לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראייתה כדקתני שאם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינו תולה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדם להכיר אם נשתנה אם לאו. ועם כל זה נראה לי שאינו ענין לנדון שלפנינו (ח) שלא אמרה הרב ז"ל אלא בדם שהוא דומה לדם נדות כגון דם בתולים אי נמי בדם מכה אבל בכגון זה שהדבר ידוע ומפורסם שאותן עצמים כמין חצץ אדום רגילין תמיד להולד בכליות ואינן יוצאין עם דם הנדות בכגון זה הדבר ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה שאע"פ שאין אנו בקיאין במראות דמים אין הבדל זה מצד המראה אבל מצד עצמי הדברים שהם מובדלים ונחלקין וכ"ש שהרשב"א ז"ל כתב שאף עכשיו תולין בדם מכה שאם החמירו בבועל את הבתולה שעשויה מכתה להתרפאות בקרוב שלא לתלות במכתה יאמרו בזו שאתה מוציאה מבעלה. ואי משום שאתה מצריכנו להכיר במראות דמים ליתא דאנן לא אמרינן אלא שאם היה דם מכתה משונה כגון שידוע לנו אינה תולה אבל מסתמא בשאינו ידוע לנו תולה במכתה דאי לא ליתני הכי אם יש לה מכה רואין אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ואם לאו תולה הילכך ודאי תולין בדם מכה ולפיכך דעתי מסכמת בנדון שלפנינו דהך אתתא שריא:
7