שו"ת הר"ן נ״הTeshuvot HaRan 55
א׳הגיעתני שאלתך יקירנו שנית וראיתיך נושא ונותן באשה שאמרו בפרק פותחין (נדרים סה) המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו אם נאמר דבפניו אפילו בעל כרחו או נאמר דדוקא מדעתו אבל בעל כרחו לא. וג"כ ראיתיך נושא ונותן אם התירוהו בדיעבד אם הוא מותר אם לאו וכל מה שאמרת בזה יפה אמרת ושש אנכי על אמרתך. האמנם אין נדון זה שלפנינו תלוי בזה כלל ולכן איני מכניס עצמי עכשיו להכריע במחלוקתן של ראשונים אם התירוהו בדיעבד אם הוא מותר אם לאו ולא ראיתי ג"כ לאחד מן הראשונים שהכריע בזה כלל ולא אאריך ג"כ אי בפניו אפילו בעל כרחו או דוקא מדעתו לפי שאין נדון שלפנינו תלוי בזה כלל אבל עיקר חומר ענין זה הוא מפני מה שכתבת אלי בשאלתך הראשונה בלשון הזה, שהיתימה ההיא אסרה איסר על נפשה על דעת רבים מכל קדושין שתקבל שלא ברצון האפוטרופא בגמילות חסד שלו בכל תוקף. וכבר ידעת מאי דמסקינן בפ' השולח (גיטין לו). דנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה:
1
ב׳ולפיכך השיבותיך בתשובתי הראשונה דכיון דליכא לדמויי האי נדון לההיא דמרובה (בבא קמא פ) שאיני מוצא מקום להתירה דאע"ג דאמרינן התם בפרק השולח דאפי' נדר שהודר על דעת רבים לדבר מצוה יש לו הפרה וקידושי אשה צד מצוה יש בה וכמו ששמעת מפי וראיה לדבר מההיא דאמרינן בר"פ האיש מקדש (קידושין מא) מצוה בה יותר מבשלוחה אפילו הכי מצוה גמורה ליכא כיון דאתתא לא מיפקדא אפריה ורביה (א) ועוד שכבר ידעת מה שאמר ר"ת ז"ל דאע"ג דאמרינן לדבר מצוה יש לו הפרה לא בכל מצוה אמרו כן אלא כי ההוא מקרי דרדקי שהנדר מעיקרא טעות היה ועל דעתם הודר ועל דעתם הותר אבל במצוה אחריתי לא (ב) ויתומה זו שנדרה איסור זה בגמילות חסד שלו הרי תלתה עצמה בדעתו להנאתו ולתועלתו ולא להנאתה שזה הוא ענין מי שהוא גמול חסד מחבירו וכיון שכן היאך שייך הכא היתר כי היכי דשייך בההוא מקרי דרדקי:
2
ג׳ואע"פ שקרוב הדבר בעיני שיתומה זו לא דקדקה בכל זה ואפשר שהיתה סבורה שיהא איסור זה לתועלתה בלבד כדי שלא תתפתה אחר מי שאינו רוצה בתועלתה אעפ"כ אין לדון אלא כפי הלשון הכתוב בשטר וכמו שבא בשאלתך. וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו בפירוש בנדר כזה שהודר על דעת רבים שאין לו התרה דלא לדבר מצוה מיקרי כיון דאתתא לא מיפקדא. ולפיכך איני מוצא מקום להיתר זה עם היות שהדבר קשה בעיני. וג"כ הייתי נושא ונותן אם אפשר שתתקדש בשטר כיון דלא מתהניא ביה וכדתניא (קדושין ט) כתב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו מקודשת ותניא נמי גבי גט כתבו על איסורי הנאה כשר וקי"ל דמקשינן הויה ליציאה וכיון שכן הוא אפשר לדון ג"כ בשטר קדושין שאם כתבו על איסורי הנאה שיהא כשר וזה הצד היותר קרוב למצוא בו פתח בענין זה אבל מה אעשה והרשב"א ז"ל כתב בתשובה בענין אשה שנדרה נדר כזה שאם נתקדשה בשטר שאינה מקודשת וסמך דבריו על הירושלמי ואע"פ שאפשר לדון אחר דבריו ז"ל אחר שהוא ז"ל כתב שאפילו נתקדשה אינה מקודשת מאן גבר ומאן גבר דרב חיליה לומר שתתקדש לכתחלה. ולפיכך איני רואה היתר באיסור זה ע"פ מה שבא בשאלתך:
3
ד׳האמנם היקרים האלה נושאי כתבך הביאו לפני אנמרדכי הכהן קא"ל ואמר שהוא היה אחד מן העדים באיסור הנזכר עם אנמומיט אשר דר היום שם (ג) וכן העיד בפני שהיתומה ההיא אסרה על עצמה כל קדושין שתקבל אם לא ברצון האפוטרופא או ברצון אחיה נשטרו"ק קברי"ט או ברצון אשה אחת קרובתה ולפי עדותו כיון שאחיה מסכים בדבר אין חשש בענין גם אמר שמאותו איסור לא נעשה שטר כלל. לכן חקרו ודרשו עם היתומה ההיא אם עשתה איסור אחר. כי אין אותו איסור אשר העידו בו עדים הללו מסכים עם איסור הכתוב בשטר גם תחקרו עם אותו העד הדר בעירכם הענין היאך היה. ומאשר נראה בעיני שעל דרך זה תמצאו פתח ומקום לעשות מעשיכם לא ראיתי לכתוב אל האפוטרופא:
4