שו"ת הר"ן נ״דTeshuvot HaRan 54
א׳עוד שאלת להודיעך דעתי בשומרת יבם שמתה מה דין נכסי צאן ברזל שלה וגם לדעת הרשב"א ז"ל שסובר שהכל ליבם מה דין השיור:
1
ב׳תשובה (א) אכתוב לך מה שהשיבותי כבר בענין שומרת יבם שמתה לענין עיקר כתובה ותוספת הדבר ברור וכו' וכמו שכתבתי למעלה בסימן מ"ו. ולענין השיור שכתבת בתשובתך שאפילו לסברת האומרים שכל נכסי צאן ברזל ליבם אפילו הכי אין היבם יכול לערער על השיור ונתת טעם לדבריך שעיקר מנהג השיור הוא תחת נדונייתה ליורשיה אם אין לה ולד של קיימא ולזה כתב הרשב"א ז"ל שלעולם גובה בסתם שליש הנדוניא נמצא לפי זה שאפילו לסברת האומרים שכל נכסי צאן ברזל שלה ליבם חייב הוא להחזיר השיור ואע"פ שלא נכתב דהרי הוא כמו שנכתב דסברת הרשב"א ז"ל דבפרק המקבל בההיא דהלל היה דורש לשון הדיוט ולפיכך כתבת שדין השיור כדין הקבורה שכשם שקבורתה תחת כתובתה מתקנת חכמים ולפיכך כל מי שיורש את כתובתה קוברה אך השיור לדידן כל מי שיורש נדונייתה פורע השיור. ע"כ דבריך:
2
ג׳ואני איני מסכים לדעתך בזה לפי שהקבורה תקנת חכמים היא ולא מדין תנאי ממון שקבל הבעל על עצמו ולפיכך (ב) כל מי שיורש כתובתה קוברה אבל דין השיור אינו מתקנת חכמים אלא תנאי ממון הוא שקבל על עצמו ואין לך להוסיף על תנאו כלל והרי הוא לא התנה אלא שאם תמות אשתו בחייו וזו שכתב הרשב"א ז"ל שלעולם גובה בסתם שליש הנדוניא לא מן זה הטעם הוא אלא לפי שהוא סובר (ג) שכל דבר שנהגו בני אדם לכתבו אע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי והוכיח מדאמרינן בפרק המקבל (בבא מציעא קד) דכולהו תנאי דהתם היו דורשים לשון הדיוט והיינו לומר שכל מה שהורגלו ההדיוטות לכתבו אע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי ואפילו לסברתו ז"ל אין לנו אלא כפי מה שהורגלו ההדיוטות לכתוב ודבר ברור שתנאי השיור אינו אלא אם תמות אשתו בחייו אבל בחיי יבם אין לנו:
3