שו"ת הר"ן ס״בTeshuvot HaRan 62
א׳גביר נשא י"א ראובן הוא מפורסם בכל המקומות בערי אזיא אשר ישב בהם כי הוא איש רע חוטא בחמורות וכ"ש בקלות ועובר עבירות בפרהסיא ונתן עיניו בלאה וירא כי לא יכול לפתותה וילך לשר מושל ונדר אליו שוחד והשר לחמדת השוחד נשא פניו והכריח העניה היתומה להתקדש ולהנשא לו עד כי גבר האונס וההכרח שבשעת הקדושין היה מחזיק ביד הנערה שתקבל הקדושין מיד הבליעל הנזכר והיא צועקת במר נפשה הושיעה הושיעה אדוני ולא הועיל לה. והאיש הבליעל הזה היה יושב בעיר אחת כי שם ביתו וקדש היתומה הנזכרת בעיר אחרת סמוכה לעירו כמו שתי פרסאות ומיום הקדושין הנזכרים ואילך לא קבע דירתו במקום ידוע אלא הולך נע ונד גולה מעיר לעיר והיא יושבת מעודה עד היום הזה בעירה והקהל אשר היא דרה ביניהם אחר הקדושין שנה אחת ויותר הסכימו ביניהם ועשו תקנה שיתנהגו בכל דיניהם וענייני משפטיהם על פי ספרי הרמב"ם ז"ל בכל מה שכתוב בספרו בין בהיתר בין באיסור בין בדיני ממונות בין בענייני קדושין וכתובה וגיטין. והבליעל הנזכר אחר שקידש היתומה הנזכרת פזר ואבד כל אשר ליתומה הנזכרת והניח אותה ערומה וצרורה באלמנות חיות וילך בשרירות לבו הרע ויבא בכפר אחד ונתן עיניו באשה בעולת בעל וזנה עמה ויוציאה מתחת יד בעלה באונס נכרים ופרוצים והיא היום ברשותו מחזיק ברשעתו והבליעל הנזכר תפוס היום ביד המושל בעיר על דבר מה. ולאה אשתו שראתה כי כלתה אליו הרעה מאת האדון צעקה לפניו ותבך ותתחנן לו להוציאה מרשותו מטעם שאומרת מאיס עלי ומושל העיר כמתודה וכאשם על האונס שאנסה מתחלה עתה חפץ להוציאה מתחת יד הנבל הנזכר אם ימצא פתח ומקום להוציאה בדיני ישראל וראובן הבליעל אינו רוצה לגרשה ומשיב (א) כי טענתה שטוענת מאיס עלי שהיא סברת יחיד ושאר הגאונים והפוסקים לא פסקו כן. ולאה משיבה על זה שכדאי הוא הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו באדם רשע כגון זה בעל מעשים רעים ומגונה בכל מדותיו כל שכן שאחר שבעיר שהיא יושבת בה עשו תקנה להתנהג על פי הרמב"ם ז"ל אין לזוז ממה שכתב. וראובן הנזכר משיב שהוא אינו דר בעיר הנזכרת ושאינו נכלל בתקנותיהם ואין כח לבני אותה העיר לכופו להתנהג על פי תקנותם כל שכן שהתקנה הנזכרת נעשית אחר שנתקדשה לו. ולאה משיבה שהואיל והיא דרה במקום ההוא על דעת מנהגו ותקנות אותה העיר שעשו ושיעשו נשאה מתחלה וכיון שהוא אינו יושב במקום קבוע והיא יושבת בעיר שלה הרי הוא נחשב כאנשי אותה העיר בכל תקנותיהם ובקשת ממני גביר נשא י"א שאעמידך על דעתי אם יוכלו אנשי המקום לכופו לתת גט ע"פ תקנתם הואיל ותולין עצמן באילן גדול ועוד כי זה השוטה עשה שלא כהוגן שאין משיאין את האשה אלא לדעתה והוא לקחה באונס ובהכרח ומן הדין הוא אשר גמולו ישוב בראשו:
1
ב׳תשובה (ב) אם נתקדשה באונס כמו שכתבת הדבר ברור שאין קדושיו קדושין וכדגרסינן בפרק ח"ה (בבא בתרא מח:) אמר אמימר תליוה וקדיש קדושיה קדושין רב (אבי)[אשי] אמר אשה ודאי לאו קדושיה קדושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן אמר ליה רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר אמר ליה שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. ולפיכך אם נתקדשה באונס כמו שכתבת אין ספק שאין קדושיה קדושין אבל אם נתקדשה ברצון שנכוף את בעלה לגרש מפני שהיא אומרת מאיס עלי וכדעת הרמב"ם ז"ל בכיוצא בזה מיראי הוראה אני לפי שראובן הנזכר בשעה שקדש לא היה מאנשי אותה העיר (ג) והרשות היה בידו להוציא את אשתו מעיר לעיר כיוצא בה ולפיכך אין כח ביד אנשי אותה העיר לכופו להתנהג בתקנותיהם
2