תשובות הר"י מיגאש ק״כTeshuvot HaRi Migash 120
א׳שאלה נהגו במדינה זו לקבור מתיהם בבתיהן ומתפללים בבתים כל שבעה ואינם מרחיקים מן הקבר אפי' כל שהוא ומיחה בהם רבי יוסי בן אל שאמי ז"ל והורה להם לעשות מחיצה גבוה עשר' אפילו מן הקנים ואפי' שיהי' בין קנה לחבירו פחות מג' שהוא כלבוד. ועתה נפטר עם הארץ ורצו להתפלל בבית מבלתי שירחיקו מן הקבר אפי' כל שהוא ומנעו אותם מזה והם נתלים במה שאמרו ז"ל וכבוד עשו לו במותו שהושיבו ישיבה על קברו. יורינו דעתו בזה.
1
ב׳ובענין מה שאמרו מת תופס ארבע אמות לטומאה וכן לתפילה וכן לק"ש וידוע דקבר כמת דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה כו' ומה שאמרו עוד לא יהלך אדם בבית הקברות ותפלין בראשו כו' וההוא מעשה דכלתא והחולק נתל' במה שאמרו חצר הקבר העומד בתוכו טהור ואמרו לו איך תתיר זה והלא אמרו מת נתפס ארבע אמות לטומאה כו' ועוד מההוא מעשה דאליהו דהוה קאי בבית הקברות ואמר ליה ומר לאו כהן הוא ואמר קברי כותים אינם מטמאין ואם כדבריך איך הקשה לו קושיא זו ולמה לא השיב לו זאת התשובה. ואמר הנה חצר הקבר שש על שש והנה העומד בתוכו אפשר שלא יהיה בינו ובין הקב' כי אם ג' אמות וכבר אמרו העומד בתוכו טהור ואמרו לו החצר יש לה מחיצות שמפסיקות בינה ובין הקבר וע"כ הוא טהור ולא באה קושיא בתלמוד אלא באמרם להיכא שדי להאי לחצר הא קא משתרשי ועוד תנן חצר הקבר העומד בתוכו טהור. ונתלה עוד במה שאמרו נוהגין היינו מדלגין ע"ג מטות כו' ונתבטלה בידו טענה זו. ואמרתי לנמצאים שם שנמצאתי לפני רבינו יהוסף ש"צ כשהור' שאם מת לכהן מת אע"פ שהוא מטמא לו אם רצה הוא בעצמו להתעסק בקבורתו שאין מותר לו לקברו בבית הקברות עד שירחיק ד' אמות מהקברות ושהביא ראיה לזה ממה שאמרו לה יטמא ואינו מטמא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי אלקט עצמות פלוני כו' וספרתי להם מעשה ארוך בא לפניו בענין זה לפני.
2
ג׳וראיתי עתה במס' נזיר בפ"ג מינין (מ"ב ע"ב) אתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא ורב יוסף אמר האלהים א"ר הונא אפי' טומאה וטומאה דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב אמאי הא מיטמא וקאים אלא לאו ש"מ אמר רב הונא אפי' טומאה וטומאה איתיביה אביי נזיר שהיה לו מת מונח על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל ולא יחלל במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד אמר ליה ותיקשי לך מתני' היה מטמא למתים כו' לא קשיא כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין. וזה אצלי ראיה לענין זה לפי שלא נפל הויכוח אם הוא חייב על אותו המת המחובר למתו או אינו חייב אלא להיותו מטמא בבית הקברות מעיקרא הא לאו הכי היה חייב על אותו מת המחובר למתו ואעפ"י שהוא נטמא במתו. יבאר לנו אדוננו זה ושכרו כפול.
3
ד׳תשובה אין מותר להתפלל בבית הקברות ולא לקרות ק"ש אלא אחר שירחיק ד' אמות או שיעשה מחיצה עשרה משום לועג לרש חרף עושהו. וכבר אמרו מת תופס ארבע אמות לטומאה וכן לק"ש ואמרו לענין משמר את המת בן עזאי אומר היו באין בספינה מניחו בזוית זו ומתפלל בזוית אחרת שנראה שאין מותר לו להתפלל אא"כ ירחיק ארבע אמות. ואמנם מה שזכרת בענין כניסת כהן לבית הקברות האי זיל קרי בי רב הוא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב וגו' או בקבר וגו' והואיל ואמר בו הכתוב יטמא אין כהנים נכנסים לשם להיותם מוזהרים על הטומאה וכבר אמרו והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כיצד כהן והוא בבית הקברות והרבה מזה אין מספר במשנה ובתלמוד. הכלל שזה מפורש אין צריך בו לראיה. ואפי' אם מת לו מת מאותם שמטמא להם אינו יכול להטמא אלא א"כ היה קוברו ברחוק ארבע אמות מבית הקברות באופן שלא יטמא אלא למתו בלבד אבל אם היה קוברו בבית הקברות בלא הרחקת ארבע אמות לא נתיר לו שיכניס לקברו לפי שהוא מטמא בבית הקברות וכבר אמרו לה יטמא לה ולא לאחרי' וזה יותר חמור לענין האיסור לפי שמי שמטמא לה ולאחרים טומאתו לה קודמת לטומאתו לאחרים כמו שאמרו שלא יאמר הואיל ונטמאתי אלקט עצמות אבא ת"ל לה יטמא ולא לה ולאחרים והקובר את מתו בתוך בית הקברות הרי טומאתו בבית הקברות קודמת לטומאת מתו והוא על כל פנים חמור באיסור.
4
ה׳וההלכה שהבאת מנזיר היא בנויה על עיקר זה כמו שזכרת שאם לא שהוא מיטמא בבית הקברות קודם שאז הוא נעשה מחולל מעיקרו היה מחויב על טומאתו במת המחובר למתו מטעם לה יטמא [ולא] ולאחרים.
5