תשובות הר"י מיגאש קל״הTeshuvot HaRi Migash 135
א׳ראובן ושמעון ולוי היו שותים יין במקום א' ביום שבת והעידו שמעון ולוי על ראובן איך קנו ממנו בלשון מעכשיו שנתרצה מבלי אונס לישא את פלונית בת דודו בשער ראשה פי' מבלי נדוניא שתכניס לו והודה הודאה גמורה שאם לא ישא אותה שיהי' לה אצלו ק' דינרים בתורת חוב ולא קבעו זמן לחופה וקמו מאותו מעמד ולערב קבצו אבי הנער' ואמה קהל לגמור השידוכין והעידו על עצמם אבי הנערה ואחיה בענין שלם בלשון מעכשיו לתת לה בנדוניא חצי הבית שיש להם ומאה דינרים עוד לסוף שנה תמימה ונתרצה הוא לכנסה אחר עבור השנה הנזכרת ולא חייבו את החוזר בו מהם דבר ואח"כ ידע אבי הנערה במה שהעידו שמעון ולוי על ראובן ביום שבת ותבעו אותו שיכנוס אותה מבלי שום נדוניא שיתנו לה או שיפרע המאה דינרים להיות שהשטר אין בו זמן. יודיענו אדוננו אם מה שהעידו בו שמעון ולוי על ראובן הוא אסמכתא אם לאו ואם הוא מחוייב לכנסה מבלי שתוציא לו שום נדוניא או יפרע הסך אם לא רצה. ואם הקנין של ליל ראשון הוא מועיל כלום אם לאו. ואם ראובן הוא מחוייב בק' דינרים וגם שלא קבע זמן אם לאו. ואם הם מחוייבין לזמן ששורת הדין נותנת אם לא השלים חיובו אם הוא חייב בסך שנתחייב בו. ואם טען ראובן שאבי הנערה אחר שהרשת אותו לתובעו מחל לו הק' דינרין בענין ומחל אותם לו מבלי אונס אם הוא מחוייב בזה שבועה אם לאו. ואם שורת הדין נותנת להם זמן אם יש לו לתבעו שיכנוס אותה או שיפרע הקנס קודם שיגיע הזמן אם לאו. ואם נתרצה ראובן לכונסה בלא נדוניא כשיתחייב בזה אם כופין אותו אם אמר לא אכתוב לה דבר כי אם עיקר כתובה לפי שהמנהג אצלנו שכותבים לאשה תוספת לכתובתה כנגד מה שהיא מוציאה לו אם לאו. ואם הוא מתחייב בק' דינרים כשסירב מלכנוס אותה ומכר קרקעותיו או נתנם קודם שיגיע הזמן איך שורת הדין בזה. ואם טען ראובן שהעדים שהעידו עליו נפסל אחד מהם בב"ד והכריזו עליו בפסלנות אם יפסל בזה השטר אם לאו. ואם טען ראובן שהיה אז שכור וגם העדים שהעידו עליו. אם טענתו בזה טענה.
1
ב׳תשובה עמדנו על שאלה זו והתבונננו בפרקיה וראינו שהקנין שהעידו בו על ראובן שקנו מידו שישא את בת דודו אינו קנין כפי שורת הדין להיותו קנין על פעולה שיעשה אותה והוא נקרא קנין דברים שאינו קנין לפי שהקנין אינו מועיל אלא בכל דבר שיש בו עצם או בפעולות שהם מקרים ואין להם עצם וכן מה שנז' בשטר במה שהעידו עליו שהודה שאם לא ישא אותה שיהיה לה אצלו ק' דינרים בתורת חוב הוא ג"כ בלתי קיים לפי שההודאה שהודה הוא חייב לה הנה תלה אותה בתנאי והיא אסמכת' שאינה קונה כפי שורת הדין ואע"פ שהקדים בתחלה לומר שקנו ממנו בלשון מעכשיו אין במשמע ל' זה אלא במה שקנו ממנו שישא האשה הנזכרת לא על מה שזכרו עליו מההודאה הנז' ולשון מעכשיו אינו מועיל אם אינו מוזכר במקום המצטרך אליו שיהיה בו הואיל והדבר כמו שזכרנו הק' דינרים הנזכ' אין ראובן חייב עליהם כלל ואם הסכים ראובן לגמור הנישואין הנזכ' נתחייב אבי הנערה במה שקנו ממנו שיכניס לה בנדוניא הבית הנזכר להיותה נמצאת במציאות והוא דבר קיים ואינו מחוייב במה שקנו ממנו לתת לה בנדוניי' ק' דינרים לפי שאינו מחוייב בהם להיותם מטבע ואין מטבע נקנה בחליפין וזה אפילו הם נמצאים ברשותו בעת גמר הקנין שקנו מידו וכ"ש אם לא היו לו במציאות אז הוא דבר שלא בא לעולם ואע"פ ששטרי פסיקתא אין אנו מקפידין שיהיה תנאי הקנאה זהו דוקא אם היו במעמד דקידושין אבל אם לא היו במעמד הקידושין אינו מתחייב מהן בכלום אא"כ היו בדרכים שמועיל בהם הקנאה ואם רצה ראובן זה מבלי נדוניא אינו חייב לה תוספת על עיקר כתובה אלא כפי מה שנהגו שם במקום ההוא לכתוב למי שאינה מכנסת בנדוניי' כלום הואיל ולא התנו עמו שיכתוב לה תוספת סך קצוב והזמן שנותנין למי שקבל על עצמו לינשא ולא קבע זמן לנישואין הוא י"ב חדש למי שאינה בוגרת ושלשים יום לבוגרת כמו שאמרו נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכשם שנותנים לאשה כך נותנין לאיש ואמרו אמר רב הונא בגרה נותנין לה ל' כאלמנה.
2
ג׳ולענין מה שטען ראובן שמחל לו אבי הנערה ק' דינרים הנזכר אם היה שהוא נתחייב בהם מעיקרא חיוב גמור לא היתה מחילתו מועלת כלום אעפ"י שהרשת אותו לפי שיכולה היא לומר אני לא הרשתי אותך אלא לתבוע לו למחול אא"כ נזכר בהרשאה שהרשת אותו למחול וליתן ולעשות כרצונו שמחילתו מחילה אם העידו עדים בזה ואם אין שם עדים אין לו למחול ולא לתת הואיל ואין הממון לו כדי שנחייב אותו בזה שבועה. וכן מה שמכר או שנתן קרקעותיו אחר זה אם הק' דינרים הנז' היה מחוייב בהם מעיקרא מה שמכר או נתן קרקעותיו אח"כ לא יועיל לו לענין גביית הק' דינרים הללו מהם לפי שעבודה קודם אבל היה מועיל אם כנסה וכתב לה כתובה להיות המכירה או המתנה קודם לכתובה. והקנין מהשכור קיים אם לא הגיע בשכרותו במה שאינו מכיר ואינו מרגיש במה שיעשה לו או עליו שאז אין הקנין כלום כמ"ש שכור מקחו מקח וממכרו ממכר כו' והעמיד זה התלמוד כשלא הגיע לשכרותו של לוט והעד אם העידו עליו בדבר מן הדברים שהוא נפסל בהם הוא פסול ועדותו בטלה. וכך הדין.
3