תשובות הרא"ש ק״ב:ה׳Teshuvot HaRosh 102:5
א׳ששאלת סרסור אחד הביא חפץ של שמעון לראובן לקנותו ולא היו תגרים בעיר שהיו בקיאין בשומת החפץ כמו שמעון ולא היה ראובן יודע שהיה של שמעון ובקש ממנו ליעצו כמה היה שוה ואמר לו שמבקשין ממנו שלש מאות זהובים ואמר לו שמעון קח אותו כי הוא בזול וכל זמן שיאמרו קרוביך שביוקר הוא אחזיר המעות ואקח החפץ לקח ראובן החפץ ושלחו לעירו מן היריד והראהו לקרוביו ואמרו לו כי נתאנה בו יותר משליש אז תבע לשמעון שיחזיר לו מעותיו כמו שהתנה עמו כי החפץ שלו היה וגם נתערבת לי בשעת מתן מעות שאמרת אני אחזיר לך מעותיך כך תעשה כל זמן שלא ארצה אותו ושמעון משיב לא היה החפץ שלי ולא הייתי אלא סרסור כי נשתלח על ידי ליריד אך לא היה החפץ שלי ואיני חייב לך מטעם אונאה גם לא מטעם תנאי שאיני רוצה לעמוד בו אעפ"י שהתניתי עמך יראה כיון ששמעון מסר החפץ מידו לסרסור למכרו לו נקרא הוא בעל החפץ ואפילו בלא תנאי יש במקח זה דין אונאה וצריך להחזיר האונאה בכדי שיראה לתגר או לקרובו והמקח קיים ואם האונאה יותר משתות המקח בטל ובחפץ זה לא היו התגרים מכירים בו הלכך החזרה היתה תלויה בקרוביו ואחרי דראיית הקרובים החזירו והדין דינא אם שמעון היה תגר אבל אם הוא בעל הבית אין לו אונאה בכלי תשמישיו ועד שתות אבל יתר משתות בעל הבית כתגר כל זה אם לא היה שם תנאי אבל בנדון זה שהיה שם תנאי בשעת המכר ושמעון מודה אלא שאינו רוצה לעמוד בו לאו כל כמיניה אלא צריך לקיים תנאו כי כל תנאי שבממון תנאו קיים ואדעתא דהכי קנאו וצריך להחזיר לו מעותיו אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.
1