תשובות הרא"ש ק״ב:ו׳Teshuvot HaRosh 102:6
א׳וששאלת על המעונא של היין שמכרה ראובן לשמעון בסך ידוע ועשו חשבון כמה היה מגיע לפי היין שהיה לקהל ופיחת לו מזה ונשבע לפרוע בזמנים ידועים ושוב כשבא שמעון לגבות מצא בני אדם שפרעו כבר קודם המכירה וטוען שנתאנה במקחו.
1
ב׳תשובה כפי הדברים שכתב שפיחת לו מה שהיה מגיע כפי היין שהיה לקהל ופיחתו לו מזה שכר עמלו אלמא משמע שימנו לשניהם כמה יין היה לקהל ומזה יפחת לו כפי שכר עמלו ואם יש עדים לשמעון בדברים הללו ודאי מה שגבה ראובן קודם המכירה ולא הודיעו לשמעון שלא כדין עשה ומקח טעות היה ושבועתו אינה שבועה ויגבה לו כל מה שגבה והשאר יפרע לו דלא שייך הכא ביטול מקח כיון שאינו דבר שהוא תלוי בשומת החפץ אלא לענין זה הוי טעות שיגבה לו מה שגבה והשאר יפרע לו ואם אין עדים בדבר אלא ששמעון טוען כך וראובן משיב שמכר סתם כל מה שהיה לו בו אם שמעון אומר בפירוש שכך אמרו כפי היין שהיה לקהל כמו אומד דעתם ועל זה נשבע לפרוע לו לזמנים ידועים יזהירוהו הדיינים באותה שבועה שכבר נשבע שהוא אמת כמו שטען שאמרו כפי היין שהיה לקהל ומזה פיחת לו כפי שכר עמלו אבל אם שמעון מודה שסתם קנה אלא שהיה סבור שלא גבה ראובן מן המעונא קודם המכירה אם כך היה הענין שהגיע זמן הגבייה של המעונא קודם המכירה על שמעון היה מוטל לפרש ולהתנות שלא גבה ראובן ומדלא פירש הפסיד דברים שבלב אינם דברים אבל אם לא הגיע זמן הגבייה קודם המכירה וראובן קדם וגבה קודם הזמן על ראובן היה לו לפרש ולומר גביתי מקצת ומדלא פירש הפסיד כי שמעון אדעתא דהכי קנה שלא גבה ראובן כיון שלא הגיע זמן הגבייה.
2