תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א תע״וTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 476
א׳מעות של צדקה אסור להלותם ברבית מדאצטריך פ' החובל (בבא קמא צ"ג ע"א) למעוטי לשמור ולא לחלק לעניים מדלא ממעט לה מרעהו אלמא דעניים רעהו קרינא הנהו ואחיו קרי' ביה ומזה דקדק מורי דמעות צדקה אסור להלותם ברבית וכן דקדק ראבי"ה מיהו קרוב לשכר ורחוק להפסד מותר כמו מעות של יתומי' (ב"מ ע' ע"א) ושמעתי שהר' יצחק מווינא הי' מתיר והי' דוחה ראי' זאת לא שמעתי היאך דחה ונ"ל דאפשר דנפק' מרעהו ומה שהסמיך על קרא דלשמור אגב לקרוע ולאבד נקטי' וכה"ג אמרי' בפ' אלו מציאות (בבא מציעא ל' ע"ב) והתעלמת פעמם שאתה מתעלם כיצד כהן והוא בבית הקברות או שאבדתו מרובה משל חבירו או זקן ואינו לפי כבודו ומסיק דלא איצטריך קרא אל אלזקן ואינו לפי כבודו והביא ראי' מדתני' בירושלמי (סנהדרין פ"ח ה"ב) לווין ברבית לסעודת מצוה ולקידוש החדש ונ"ל שאינה ראי' דהתם לוי' מגוי קאמר וקמ"ל שיש לו ללות לחסר עצמו ואעפ שהרבית קשה מאד לאדם כדאמ' פ"ק דקידושין (כ' ע"א) לזבון אינש ברתא ולא לוזיף בריבתא מ"ט האי מגרעא ונפקה האי מתוספא ואזלא והחידוש אינו ממה שיכול להלות אלא ממה שצריך וחייב להלות ועי"ל דמעות של צדקה של עניים אפילו להלותם קרוב לשכר ורחוק להפסד אסור. וזה אשר כתבתי למורי רבי' מאיר מעיין החכמה ומקור המזימה מסלותיו רומה ויורדי' תהומה. עברו הימה מחפשים מפשפשים סתרי תורה בחדרי חדרים מפענחים צפונותיה ונבעו מצפוניה מתייפים ומסלסלים ונבחנים ונצרפים זכים חפים ויפים ונמתקים מדבש לכל שומעיהם ישוקו עצומותיהם ויעלזו כליותיהם כמוני הצעיר הבא בשיטה אחרונה כורע ומשתחוה לעומת כבוד מורי שיאיר עיני על מה ששמעתי מכבודך שתה מתיר להלות מעות של צדקה קרוב לשכר ורחוק להפסד והנני מסופק מנ"ל למשרי בהם איסורא דרבנן טפי מעלמא הואיל ורעהו קרי' ביה אי משום דגמרי' ממעות יתומים הא מר הוא דאמר דלא גמרי' מילי דרבנן ממילי דרבנן פ"ק דערובין (י"ב ע"א) גבי חצר נתרת בפס ד' ועוד דלא דמי' למעות יתומים דגבאי שהלוה מעות צדקה ברבית קצוצה יוצאה בדיינים דרעהו קרי' ביה אבל אפטרופוס שהלוה מעות של יתומים ברבית קצוצה לא נפקא בדיינים דמהיכי תיתי הא לאו בני עונשי' נינהו ואע"ג דאפטרופוס לכתחלה עבד איסורא דאורייתא דאפילו למאן דאמר (יבמות קי"ד ע"א) קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו מודה הוא דלמיספי ליה אסור ה"מ משום זהרת גדולים על הקטנים אבל איסור רבית בדיעבד מיהו ליכא דתיפוק בדיינים ותו דלמא אפטרופוס לא עבד איסורא בהכי הואיל דקטן לאו איהו גופי' עבד איסורא אלא בממוניה הוא דאתעבידא דהא מהיכא ילפי' מלא תאכלום לא תאכילום והיינו דומי' דהתם. וכן ההוא דפ' כל כתבי הקדש (קכ"א ע"א) דמייתי לה גבי קטן שבא לכבות דהתם נמי איהו קעבד איסורא ואי משום דאכלי להו למעות דרבית הא לאו איסורא הוא אלא לקיחה הוא דאסורה ואינהו לא שקלי ואפילו שקלי לאו בר עונשין הן שיצטרכו להחזיר והא דאמר תלמודא (ב"מ ע' ע"א) יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שבקייהו היינו משום דמכוער הדבר לפרנסם בדבר שהוא לגמרי איסורא דאו' ופי' לאו דידהו מה שאינו הגון להם. ואי לאו דמסתפינא מיניה דמר ה"א מי שקבל מעות של צדקה קרוב לשכר ורחוק להספד ונתן בענין זה כמה שנים שמא המלוה חייב להחזיר בבא לצאת ידי שמים והואיל וכן יתפוס הלוה מן הקרן כשיעור הריוח שנתן וכדאיקלע גבן הר"ר מקלוניא לפדיון שבויים אמר לן בשם ה"ר יצחק מווינא שאמר בשם רש"י דכל חייב לצאת ידי שמים אי תפיס לא מפקי' מיניה ואמר לנו כאן שהעיד לפניך ולא קבלת עדותו יען כי חיפש ולא מצא וכאשר הגעתי לפ' הפועלים (ב"מ צ"א ע"א) מצאתיו בהדי' בפרש"י בהא דאמר רבא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ואין להקשות מפ' בן סורר (סנהדרין ע"ב ע"א) גבי רבא דאיגנבו לי' דכרי במחתרתא אהדרינהו ולא קבל מיניהו הואיל ונפק מפומי' דרב ואמאי הואיל וחייב לצאת ידי שמים אע"פ שהם לא רצו לצאת י"ש כדפרי' במרובה (ע' ע"ב) מ"מ יקבל מהם דהא אפי' אי תפס מעצמו לא מפקי' מיניה דשמא כיון דסוף סוף לא רצו להחזיר אלא בתורת דין אם היה מקבל מהם על דרך אחרת היה דומה לגניבת דעת הבריות ומ"מ חוזרני בי מזה כי נראה אפילו דאסרי' להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד היכא דקבל אינו חייב להחזיר אפילו לצאת ידי שמים דגדולה מזו פר"י באיזהו נשך (ס"ב ע"א תוס' ד"ה תנאי) דלמ"ד דרבית קצוצה אינה יוצאת בדיינים אפילו בלצאת י"ש אינו חייב להחזיר מדפריך מברייתא דמלוי ברבי תרבית שגבו מחזירי' ולא משני בבא לצאת ידי שמים ומן השמים ישליו וישקוטו כבוד מורינו ותורתו וישיבתו עם כל הסרים אל משמעתו כמוני אסקופתו חיים בר' מכיר תנב"ע.
1
ב׳שרא לי חביבי אם דברי מעטים כי זה לי קרוב לשבועיים שאני שוכב וכל מאכלים שאני טועם לא ערבו לי לא עליך והתשובה עבור הצדקה כתבתי לך ע"י שליח ששמו מאל ושכחתי כל אורך הדברים אך זה אני זכור עדיין שכתבתי הכל כמו שכתבת אך זה הוספתי דמעות צדקה שלעניים אסור להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד דכי אמור רבנן (ב"מ ע' ע"א) קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע לא פלוג רבנן בין עני ובין עשיר וא"כ כיון דעני אסור להלוות מעותיו כך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עבד ואנן ניקום ונעבד ליה ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש מאיר בר' ברוך זלה"ה.
2