תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א תע״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 477
א׳הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנכי עפר ואפר תחת כפות רגלי מורי רבינו מאיר שלי"ו על ממלכתו כחשק צעירך המבקשך שתאיר עיניו בראובן שקבל עשרה ליטר' ממעות של צדקה יותר מי' שנים וקבל עליו לתן ג' ליטר' בכל שנה ואם לא יהיה שום ריוח שאז יפטור ואם יהי' ריוח פחות מג' ליטר' אז יחלק לאמצע ואחריות כל הקרן עליו והרי יותר מי' שנים שנתן קצבתו שנה בשנה ועלה הריוח מאותם י' ליטר' עד ל' ליטר' והרי נתמוטט ראובן ואין ידו משגת לפרוע ואומר כי שגג הרבה מאד ועתה רבינו צריך אני לידע אם ראובן יכול לטעון אחרי שאסור להלוולתן קרוב לשכר ורחוק להפסד נהי דאב קרבית אינה יוצאת בדיינים אבל אם איני מטריח הדיינים על כך אלא רוצה אני לעכב את הקרן שתחת ידי עבור הרבית שנתתי ג' ידות על הקרן שמא אני מותר לעשות כן ולא יכופני ב"ד להוציא ממון מידי דאע"ג דאמרי' פ' איזהו נשך (בבא מציעא ס"ז ע"א) כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא ה"מ התם שהמלוה מוחזק במשכנתא שתחת ידו בשטר אבל כאן מע"פ גמורה היא ומלשון רש"י יש לדקדק שכתב כל סלוקי משדה זו בלא זוזי אפוקי הוא משמע דדוקא לפי שהשדה ממושכנת לו ואפילו אי ליתא לסברה זו מ"מ יש ללמוד מדברי רבי' אלפס דמוקי מימרא דמשכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו' וסיומא דרב אשי השתא דאמר אכל טפי לא מפקי' מיני' וכו' כל האי מימרא במשכנתא בנכייתא כי היכי דלא תיקשי מעובדא דרבינא דחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר ר"ה דההוא מיירי בלא נכייתא ושניהם הלכה הן ולא תיקשי הלכתא אהלכתא ואע"ג דר"ת כתב דההוא עובדא דרבינא דוקא בזביני משום דהוי מקח טעות אבל בהלואה הי' מודה לרבה בר ר"ה דלא תיקשי דרבינא אדרבינא דבר"פ (ס"ב ע"א) קאמר משכנתא בלא נכייתא דבדינינו אין מחזירין מטיבותיה דמר אדון לפניו כאשר בהיותי יוצק מים על ידיך באותה הלכה בשם מהר"ח מניישטט שהי' דן הלכה כרש"י יען כי אין קושי' לפירושו דכל הני דמשמע דלא הוי מחילה משום דהוי כעין אונאה דהתם לא ידע דמחיל וה"נ ההוא עובדא דרב ענן (ב"ב מ"א ע"א) לא ידע דהוי גודא בארעא דמחיל וכן פ"ק דגיטין (י"ד ע"א) וכן דהמפקיד (ל"ה ע"א) והקדש בטעות (נזיר ל"א ע"א) דלא הוי ידע שיצא לבן וה"פ התם זביני ולהכי הך מחילה בטעות שלא חשש לדקדק אם יכול לחזור אם לאו הוי' מחילה ולא דמי' לאונאה הכא הלואה ואסור משום רבית וס"ל לר"נ כרבינא דחשיב ואפיק פירי ודרבינא אדרבינא ל"ק דע"כ לאו ההוא דר"פ דאותו הי' תלמיד חבר דרב אשי דא"ל הרי משכנתא בלא נבייתא ואידך רבינא דחשיב ואפיק פירי היה מן הקדמונים דרב פפי אמר הוא עובדא משמיה ומגופא דשמעתתא יש להוכיח דמחמרי' במשכנתא טפי מבזביני דאמלתא דרבה בר ר"ה א"ל אבייל רבא משכנתא מאי פי' שמא בזה יודה רבבה בר ר"ה דכרבית קצוצה דמי' ונפקא בדיינים א"כ רבינא דאפיק בזביני כ"ש דהוי מפיק במשכנתא ופר"ת דחוק מתחלתו עד סופו דפי' מלתא דרבינא משום מחילה בטעות ורבית קצוצה לאו דוקא וגם רבא דבעי לאיתובי לר"נ לא הבין פי' דבריו ושוב כשהשיב ר"נ לפי טעותו השיבו ולא גילה לו עיקר דבריו כלל ועתה אם ייטב בעיני אדוני עמדו דברי רש"י והאלפס ואין להקשות למה פסק האלפס כעובדא דרבינא דחשיב ואפיק פירי ולא קבע הלכה כבינא בתרא דר"פ שמא משום דמעשה רב וגם רב נחמן קאי בשיטתי' דקיי"ל כותתי' בדיני ועוד לפי שרבינא לא אמר דבריו על דרך פסק מדלא קבע לי' בהלכתא פסיקתא עם שאר אמוראי' שנזכרו בהלכתא דמשכנתא בלא נכייתא פלוגתא דרבה בר ר"ה ורבינא קדמאה אלא פירכא בעלמא דפריך לכללא דרב ספרא למימר דכללא דידיה לא הוי ככ"ע ו"פ והרי משכנתא בלא נכייתא דבדינינו אין מחזירין למ"ד כגון לרבה בר ר"ה והנהו דקיימי בשיטתי' ואין לתמוה על שלא אמר להדי' והרי משכנתא בלא נכייתא לרבה בר ר"ה אינו כן דלא רצה להאריך בכך דמי' להא דאמר' ברפ"ב דכתובות (ט"ז ע"א) וניזל בתר רוב נשים ורוב נשים בתולות נשאות ואע"ג דקיי"ל כשמואל (ב"ב צ"ב ע"ב) דאין הולכין בממון אחר הרוב והו"ל ולרב דהלך בממון אחר הרוב ניזל בתר רוב נשים אלא לא חש להאריך וכה"ג פר"י פ' אלו טרפות (חולין נ"ט ע"ב) גבי ספיקא דעיזא. ועוד מצאתי און לי בתשו' הגאונים באחד שהשכין בתים לחבירו בלא דינא וע"מ שיגבה המלאה שליש דינר בכל חדש משכירות הבתים וכו' והשיבו כי רבית קצוצה היא ויוצאה בדייני ואע"פ שלא קבל עליו להתחייב הרבית אלא מן השכירות ואם לא יהיה שכירות יהי' פטור וע"כ במה היו מסופקי' השואלים אלא מזה הטעם לפי שלא נתחייב אלא מן השכירות ואם לא יהיה השכירות אין כאן רבית ואין לומר לפי שהוא ברור יותר השכירות מבנדון זה כי יש לחוש שמא פעמי' לא יהיה שום ריוח גבי בית נמי זמנין דנשרף או יפול כמ"ש ר"ת (ב"מ ס"ד ע"ב תוס' ד"ה ולא ישכור) אהלוהו לא ידור בחצרו וא"כ גם כאן בקל יפסיד שכירות של חדש או חדשים או לפעמים שצריך השוכר להוציא על הבית בבנין מועט ורגילות הוא שזה מנכה מן השכירות שחייב לתן נמצא אין כאן רבית ואפ"ה חשבוהו הגאונים כרבית קצוצה וגם מדברי האלפס שקבע הלכה כרבינא וחושב משכנתא בלא נכייתא כרבית קצוצה ואע"פ שכתוב עוד בלשון אחר באלפס דאיכא מרבוותא דאמ' דרב אשי פליג אדרבינא מאן לימא לן שלא יהא לשון ראשון עיקר וגם בסוף דבריו במסקנא דשמעתת' מוכח דס"ל דכולה שמעתת' סלקא במשכנתא בנכייתא ואדוני יבאר לי הדבר על בוריו וישא ברכה וחיים כחשק העלוב חיים בר' מכיר.
1
ב׳ועוד ק"ל דמקדאמ' דבעי' לאותובי' משום אונאה משמע שלא גילה לר"נ קושייתו כלל שרצה להקשות לו וא"כ למה הראה לו ראי' מאילונית מה היה יודע שהי' טועה בדבריו.
2
ג׳תשובה בריוי דשן תדושן שפת פרח שושן חביבי הר' חיים למדנו (ב"מ ע' ע"ב) כי המלוה מעות קרוב לשכר ורחוק להפסד נקרא רשע וצ"ע על מה שנעשה כאן ועכשיו אחד מתנאיו בטל או לא יקח ריוח כלל ויהי' כל מעותיו מלוה או לא יהי' כל אחריות הקרן על הלוה ויהיה כסתם סקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונראה כיון דעיקר משאם ומתנם עבור הריוח נתכונו וע"מ כן נשתתפו כל אחד מהם יטול שכר כפי תנאם ואחריות כל הקרן לא יהיה על הלוה לבדו כמו שהתנו אלא על שניהם כדין עסקא כל חד מינייהו לידרי בפסידא לפי אומד שהוא נוטל בריוה אי פלגא פלגא אי תילתא תילתא ואי איכא פסידא ואתא מלוהק מן לגבות חובו מן הלוה א"ל דרי פסידא בהדי כדפי'. ולענין איסור לאו דלא תשימון פליגי תנאי בר"פ איזהו נשך (בבא מציעא ס"ב ע"ב) היכא דלא גבה לבסוף אי עבר או לא ברבית קצוצה דאו' וה"נ באיסור רבית דרבנן לענין איסור למקרייא רשע. וכבר בא לידינו ופסקנו כך ועתה בדקתי בס' רמב"ם ז"ל ומצאתי בדבריו (פ"ה ממלוה ולוה ה"ח) וז"ל אסור לאדם שיתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד שזה אבק רבית והעושה כן נקרא רשע ואם נתן חולקי' בשכר ובהפסד כדין העסק עכ"ל וכן בנדן זה ראובן אי מטייה פסידא צריך המלוה לאידרי בהדי' לפי אומדן רווחא דשקיל או אם לא הלוום אלא הוציאן ולא הרויח בהן ואעפ"כ היה נותן לו כאלו הרויח יכול לנכות מן הקרן שבידו כמו שכתבתי דאב קרבית הוא דאינה יוצאה בדיינים ולא מחשבי' נמי משטרא לשטרא למקרע שטרא דכל מקרע שטרא מחוב אחר שבשטר אחר כי אפוקי מיני' דמי ואע"ג דההוא חוב אחרינא לא תפיס משכון עליו ולא מידי אלא שטרא לחודא אבל כה"ג בההוא חוב גופי' יכול לנכות כמ"ש ואין לי להאריך בה. אבל אם לא הפסיד בהם והי' מלוה אותם ומן הריוח לא הי' נותן למלוה אלא חלקו לפי תנאו בזה אין נ"ל שיכול לנכות מן הקרן כשיעור מה שנתן לו מן הריוח כיון דתנאו שהתנה כל אחריות הקרן עליו היה בטל כדפי' לעיל. ולענין למקרי' רשע פרישי' לעיל דפלוגתא דתנאי היא היכי דלא גבה רבית לבסוף רבית קצוצה דאו' לענין איסור לאו והיכא דהלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ומטי'פסידא ולא בעיא מלוה לאידרי פסידא בהדי' ושילם לו לוה כל הקרן ההוא מותר למיקרי' רשע ועבריינא לכ"ע וההיא דפ' איזהו נשך (בבא מציעא ס"ו ע"ב) פי' התם זביני דדרך מקח וממכר בכך שכל מי שמוכר לחבירו קרקע דעתו שכל מה שיאכל הלוקח קודם שיחזור בו המוכר הוי מחילה כיון דידוע לכל שאין אדם מקנה דשלב"ל ואפ"ה לא התנה עמו שלא יאכל פירות עד שיתרצה במקח ומשבאו לעולם אנן סהדי דמחולי מחל ואע"פ שנראה כעין רבית מה שהוא אוכל פירות היכא דנתבטל המקח דכיון דכל רבית דרך מקח וממכר ליתא אלא דרבנן הכא לא גזרי אע"ג דמחזי נמי כמחילה בטעות דמעיקרא לא הי' סבור כלל שיחזור בו לבסוף מ"מ כיון דדרך מקח וממכר בכך שאל"כ בטלת תקנת השוק לא גזור רבנן אע"ג דאיכא תרתי כעין רבית ומחילה בטעות. הכא הלואה וכיון דאיכא הלואה דהוי רבית דאו' הכא אפילו בדרבנן גזור וכו' עד בעי לאותובי אונאה וכו' מכ"ש פריך אלמא אע"ג דדרך מקח וממכר בכך שבני אדם מתקנין שא"א בצמצום על דמיהחפץ אפ"ה יחזיר אונאה משום דמחילה בטעות כ"ש לעיל דאיכא תרתי ומשני לא אונאה הוי תיובתא דל"ד טעות דאונאה לטעות דלעיל דבאונאה שאני דבדבר שכבר בעולם כסבור שזה כך ואינו כך ומה שהקשה דרבינא אדרבינא נ"ל יישב משכנתא מאי אדלעיל קאי משום בזביני כל את ונוולא אחי סמכא דעתי' ולא גמר ומקני ומיהו פירי לא הדרי ומיבעי' ליה במשכנתא כה"ג היכא דלא מסלקי או אפילו באתרא דמסלקי וקיי"ל סתם משכנתא שתא ואמר הלוה לשליח אלו הוי לי זוזי כל אימתצ דבעינא אסלקי' ואפילו בתוך שנה וא"ל את ונוולא אחי מאי הדרי פירי או לא ובההיא משכנתא הוא דעבד רבינא דחשיב ואפיק פירי דלא דמי לזביני כלל כיון דלא גמר ומקני כלל אבל משכנתא דלעיל דאמר רבינא דאין מוציאים היינו בסתם משכנתא דהוי' לכל הפחות שתא ודמי' לזביני והא דקאמר דחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר ר"ה הוי פי' דלא כרבה בר ר"ה בזביני תשקט ותשליו מאיר בר' ברוך שיחי'.
3
ד׳למדתני רבינו לענין איסורא דלאו דלא תשימו פליגי תנאי אי עבר בלאו היכא דלא גבה לבסוף והיינו היכא דהזיד בלא התראה אבל היכא דסבר דאין רבית בתורה ליכא איסורא כיון דלא גבה שגגת לאו הוא דאיכא לעומת כן היכא דסבר שמותר להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד ולא גבה רבית לא מקרי רשע כלל לכ"ע אלא שגגת רשע הוא דאיכא היכא שבסגנון זה לוה שדומה היתר גמור ומטיי' פסידא שנה ראשונה טפי ממאי דמטי' רווחא וא"ל לוה למלוה דרי פסידא בהדאי הדעת מכרעת כי לא יכול לכופו כלל שיסבול שום הפסד כי איך יתנו שתנאי של הקרן שקבל אחריותו עליו יתבטל שהקרן עיקר והוא בעין שמסרו לו מיד ליד ואמר' נמי בעלמא (ב"מ ט"ו ע"א) כי תבע איניש קרנא תבע ברישא והתנאי של הריוח שינו עיקר ועתיד לבא ואינו ידוע אם יבא וכמה יהיה אותו התנאי נאמר שיתקיים והא מהיכא תיתי והא המלוה ישיבנך תשובה נצחת לא ממעוקצי' ולא מדובשיה אלא מה שמסרתי לידך באחריות החזר לי והואיל וכן אף היכא דלא מטי' פסידא בשתא קמייתא ויהיב ליה לוה למלוה רווחא דמתנה בהדי' ובשתא תנינא מטי' פסידא לא ישתנה הדין בכך אלא כי היכי דבשתא קמייתא אי מטי' פסידא אינו יכול להכריחו דנעשה כל הקרן עליו כמלוה דל"ל דלא משוי' נפשי' רשע דהא בהיתר גמור הי' סבור לעשות כן א"כ אף כשקבל ריוח חלקו שנה ראשוה ומטי' פסידא במקצת קרן בשנה שנייה השתא נמי שתנאי של קרן יהא קיים ושל ריוח יהא בטל דמ"ש אלא ודאי ע"כ ישלם לו כל קרן והריוח שקבל אשתקד ינכה לו ועליו יוסיף להשלים הקרן דכיון דתנאי של הקרן קיים אז הריוח דומה למשכנתא בלא נכייתא וא"כ יוכל לנכות לו מן הקרן כשיעור הריוח שנתן לו כאשר כתב רבינו כיון שהוא מאותו חוב עצמו אפילו אי מיירי רב אשי במשכנתא בלא נכייתא והיכא דלא מטי' פסידא ויהיב לי' קרנא ורווחא בהא פליגי רבוותא כדכתב רב אלפס לל"ק יוצא בדיינים כעובדא דרבינא דחשיב ואפיק ומאי דאמר רב אשי בתר הכי כל סלוקי בלא דמי אבק רבות הוא ולא מפקי' היינו דוקא משכנתא בנכייתא והא ודאי קיל הוא מקרוב לשכר ורחוק להפסד כיון דאחריות של קרן קיים א"כ לא מנכי ליה מידי ורווחא דשקיל דמי למשכנתא בלא נכייתא אבל ללישנא בתרא דרב אשי איירי נמי במשכנתא בלא נכייתא ופליג ארבינא והלכתא כרב אשי א"כ קרוב לשכר ורחוק להפסד יוצא בדיינים ואפילו סלוקי בלא זוזי למקרע שטרא הוי אפוקי אבל במע"פ ינכה לו מאותו חוב עצמו כדפי' לעיל. ומסתברא דרמב"ם ס"ל כל"ב דרב אלפס שאם נתן לו הקרן והרבית אע"ג דמטי' פסידא במקצת הקרן לא יוכל בדין להוציא ממנו כלום אך רשע מקרי כיון דא"ל למידרי פסידא בהדי' ולא עביד ואפשר שעל דרך זה כתב העושה כן נקרא רשע ואם נתן חולקי' בשכר ובהפסד כדין העסק ועצה טובה קמ"ל שיסבול עמו בהפסד ולא יהיה רשע שכיון שקבל בשכר יקבל גם בהפסד אבל מודה הוא שע"פ ב"ד יכול לעכב הקרן והריוח. ואין להקשות לל"ק אם קרוב לשכר ורחוק להפסד נפקי' בדיינים למה שנה התנא בלשונו שנקרא רשע דמשמע רשע הוא דמקרי אבל בדין לא נפקי' דאי נפקי' א"כ ניפק מיני' ולא ליהוי רשע איכא למימר אין ה"נ אלא אגב דבעי למימר מדת חסיד ומדת כל אדם תנא נמי דבמדה זו נקרא רשע ועובר על תקנת חכמים ונ"מ דאי דייני' לא מצי כפי לי או שאין לו עכשיו מה לשלם כל רבית שלקח בענין זה דשרי למקריי' רשע ועבריינא ולירד לחייו. ואין להקשות אי קרוב לשכר ורחוק להפסד יוצא בדיינים כיצד התירו ביתומים קרוב לשכר ורחוק להפסד דהא כיון דאיסורא דרבנן הוא א"כ אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינים דהא משכנתא בלא נכייתא ע"כ רבית דרבנן הוא ואפ"ה עבד רבינא עובדא ואפיק והלכה היא לל"ק שבאלפס. ועתה מורינו על דרך זה הייתי סבור שזכה ראובן ואפילו הי' המעות והקרן והריוח בעין ולא הוציאן וגם בתשו' רבינו ראיתי שכתב בפשיטות בסי' קמ"ג שהמלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ועתה אחרי שפה קדוש פסק כן עתה שהמלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד שאם יש ריוח יטול חלקו ואם הפסיד יסבול עמו בחלק המגיע אחר פסק האחרון נלך וכל עדת ישראל יעשו אותו וכ"ש אנא זעירא מן חבריא דשביקנא לאורחאי ונקיטנא לאורחא דמרנא. ועל מה שכתבתי בראש כתבי דאלאו דלא תשימון לקי אי אתרו ביה חוזרני בי משום דהוי לאו הניתק לעשה דוחי אחיך ואין לוקין עליו והשתא ניחא לי הא דעביד צריכותא בר"פ איזהו נשך (בבא מציעא ס"א ע"א) למ"ל דכתב רחמנא לאו בגזל ולאו ברבית ולא קאמר דאצטריך לאו דרבית דלקי דאי מלאו דגזל לא לקי משום דנתן להישבון. ומורי כמלאך השם חכם ונבון, ינחיל לאויביו מידבא ודיבון וירים וישכיל בלבד חשבון וישמר וישקט עם תורתו וישיבתו עם כל הסרים למשמעתו כמוני תולעתו חיים בר' מכיר תנב"ע.
4
ה׳לי מה יקרו אמרותיך ומה עצמו דברותיך, מקור חיים פי צדיק יפוצו מעיינותיך נוזלים מתוך בארותיך תרומות מתרומות מדותיך ואם בטבילת אצבעך בצפיחת דבש עידותיך במתק חכו וממתק נופת צוף שיחתך על אחת כמה וכמה אם פה אל פה אדבר בך ועלי תטיף מלתיך חיים שי' יוסיפו לך שנות חיים על שנותיך כנפש שבעך וכנפש הרשום סר למשמעתך שואף צמא לשמוע שלוותך אמת כי הייתי בעיני המלוה את חבירו קרוב לשכר ורחוק להפסד. דבטל תנאי הריוח ויתקיים רק תנאי הקרן דכיון דרשע מקרי משום דשקיל רווחא ממלתא דהוי כולה אחריות אלוה מבטלת תנאי דרווחא דלא בריר כולו האי מקמי תנאי אחריות כל הקרן שלפנינו והא ניחא ליה למלוה כמו שכתבת גם אתה אמנם משבא לידי ספר רמב"ם זצ"ל נשאלתי מאת כבודך שאלה זו אמרתי בלבי אשאל באורים ותומים ודבר מה יראני והגדתי לך וכאשר מצאתי סברתו חלוקה על סברתי חזרתי לדבריו כי כל דבריו דברי קבלה הם ואף אם מסברא בעלמא פסק רבינו כן מי אנכי וסברתי לבי כמלא נקב מחט סידקית לא לחלוק על סברת רבי' כפתח האולם. ומה שתמהת כיון דדינא כדין עסקא ואם אן כי גבה גם קרן גם פירי ומטיי' פסידא טפי במקצת הקרן ממה דמטיי רווחא במקצת הקרן האחר הו"ל למכפייה לידרי פסידא בהדי' כדין העסקא ולא ליסגי בקריית רשע בזה יקבל חביבי את תשובתי כי מה שאמר רבינו משה דתנאי דידהו בטל לא שיהי' בטל ממילא אלא אנן הוא דקא מבטלי' ליה כי אתא למגבי אמרי' להו נאי דידכו בטל ודינו כדין העסקא אבל מה שכבר גבה המלוה על דעת ראשונה גבה ולא בתורת העסק אע"ג דבתורת רבית גבה אבק רבית הוא אינה יוצאה בדיינים. ומה שכתבת במקם שלוה בסיגנון זה שדומה לו היתר גמור ומטי' פסידא טפי במקצת קרן ממאי דמטי' רווחא באידך לחלק המלוה וכו' עד איך יתנו שתנאי של קרן שקבל עליו אחריות והוא עיקר והוא בעין אותו תנאי יבטל והתנאי של הריוח שאינו עיקר וליתא בעיני' ואינו יודע אם יהי' ריוח וכמה יהי' יתקיים הא פרישית בכתבי האשון דתרוייהו אדעתא דליהוי להו רווחא עבדי וניזל בתר רובא דאינשי ואנן סהדי כל מי שמלוה מעותיו לשכר אי הוי אמרו ליה בהי ניחא לך או תלוה לא בחנם באחריותו ולא תטול אתה שכר כלום או תלוי לא עסקא פלגא באגר ובהפסד ודאי הוי אמר פלגא באגר ובהפסד ניחא לי דאי לא הלוה למשקל ברווחא מידי מה לו להלות מעותיו ומה צורך יש לו הוא יקבל כל אחריות אטו זוזי קדחי באכלבאי ועוד המלוה על משכונות ודאי הריוח ברור טפי טובא מפסידא וא"כ בודאי כל אדם יברור לו יותר ברצון פלגא באגר בהפסד אם הי' יודע שיש איסור בקרוב לשכר ורחוק להפסד ממה שיברור לו שיהי' כל אחריות של קרן על הלוה ולא יטול הוא בריוח כלום כך יש לי לפרש לפי סברת רבינו משה ובודאי סברא אמיתית היא בלי ספק. ומ"ש דלא לקי מלוה אלאו דלא תשימון ולא תקח מאתו דהו"ל נתק לעשה דוחי אחיםך עמך יפה כתבת וכ"כ רבי' משה ז"ל (פ"ד ממלוה ולוה ה"ג) אע"פ שהמלוה והלוה עוברי' כל אלו לאוין אין לוקין מפני שנתנו לחשבון ואתה שלום וכל כנותך מאיר בר' ברך זלה"ה.
5