תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א תק״טTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 509
א׳כשאין יין והביאו שאר משקי' נחלקו בדבר זה חכמי ישראל בה"ג כ' רב יהודאי גאון האי מאן דשתי מיא בתוך סעודתו מברך זימנא קמא ותו לא מידי דהוי אחמרא ואשיכרא א"כ לדבריהם על כל מין ומין משקי' צריך לברך ופת אינה פוטרת מיני משקי' אך פוטר אוכל ויין פוטר משקי' ורבי' משלם הגדול השיב דמיא מברכי' כל זימנא דהוי בכל פעם כנמלך דלא קבע סעודתי' על המים ואין רגילות לשתותם כ"א לצמאו כדאמ' (ברכות מ"ד ע"א) השותה מים לצמאו ורבינו יעקב ור"י נכדו לא הי' רגילים לברך על שום משקה בתו הסעודה רק על היין כדמשמע תלמודא (שם מ"א ע"ב) א"ה יין נמי נפטרי' פת ומשני שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו משמע דבהא תלי' מלתא בחשיבות הברכה אע"פ שיש לדחות. ובשם ריב"א הבחור נאמר לי שהי' מפרש שאינו משקה אלא ע"י שרייה וה"ק יין נמי נפטרי' פת אם הוא שורה בהו פתו שעכשיו הוא בא ללפות בו פתו אבל בלא שרייה לא קשיא ליה דהא אפילו בשאר משקים נמי לא פטר ולא מסתבר לר' כלל פשיטא לי' שמברך על היין כששורה בו פתו אדרבא נראה שהפת עיקר והיין טפל וא"צ ברכה כדתנן (שם מ"ד ע"א) כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וכן יסד הר' שמעיה והר' שמחה בשם רבינו שלמה הלכך נראה שאין לברך על שם משקה בתוך הסעודה וכן הי' נוהג מורינו רבינו יהודה והמחמיר מברך על היין תחלה בשתייתו ותבא עליו ברכה. לשון הר' שמואל מפלייזא ז"ל.
1