תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א תק״יTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 510

א׳שמעתי אומרי' שש"ץ שאמר לאחד מן הקהל איני מוציא אותך בתפלי יצא אפילו שלא מדעתו וראי' מההוא דאמר' ס"פ ראוהו ב"ד (ראש השנה כ"ח ע"ב) אלא נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע היכא משכחת לה אלא לאו בתוקע לשיר ומשני דלמא דמינבה נבוחי והשתא אי אמרת שאינו יוצא השומע כשהמשמיע אומר איני מוציא אותך א"כ אמאי לא משני דמשכחת לה כגון שהשומע נתכוין והמשמיע אומר איני רוצה להוציאך. ולא הבנתי דנראה דאין ראי' משם דהתם פר"י (שם ד"ה אבל) וז"ל אלא נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע היכא משכחת לה לא הוי מצי למימר כגון שלא נתכוין משמיע להוציא את השומע דמשמע ליה כדדייק בסוף הסוגי' משמיע דומיא דשומע דלעצמו אלמא לא בעי כונה עכ"ל משמע לפר"י דאי לא דדייקא בסוף הסוגי' דהך ברייתא קסבר משמיע דומי' דשומע דלעצמו דודאי הוי מצי לשנויי הכי. ונראה דאין מכאן ראי' שאינו דומה לא נתכוין להוציא לנתכוין שלא להוציא ודוק. ועוד נראה דלא בעי לשנוי' הכי שנראה לו דבר פשוט שלא יצא אלא מש"ה מוקי לה דמינבח נבוחי ומשמיענו רבותא דאע"פ שלאפי' המשמיע בפי' שאינו רוצה להוציא את השומע אפ"ה היכא דקא מנח נוחי שלא נתכוין המשמיע לתקוע כשיעור תקיעה המפורשת במשנתינו (ל"ג ע"ב) ועלתה בידו תקיעה כדפירש התם אשמועי' דלא יצא. ועוד הא אמר' בהדיא' התם (כ"ח ע"ב) א"ל ר"ז לשמעי' איכוין ותקע לי אלמא קסבר משמיע בעי כונה ופשוט דלהוציא את הושמע משמע דאי לא נתכוין להוציא את השומע לא יצא וכ"ש הכא שהמשמיע אומר בפי' איני רוצה להוציא את השומע דבהא אפילו רבה ורבא מודו ועוד דהא ראי' ממה שפסק ה"ר יצחק מווינא ז"ל בתשו' המתחלת פגעתי בבחור וז"ל תדע דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא הכהן והקריב ובעל הקרבן אינו חפץ בהקרבתו שהקריב קרבנו וכי ס"ד שיתכפר לו והא מסקי' (תענית כ"ז ע"א) דה"ק מ"ט תקינו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי וגו' היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו הנביאים הראשונים כ"ד משמורות הא למדת דאפי' הם חפצים אפ"ה לא נפקי ידי חובתם אא"כ עומדי' ע"ג כ"ש היכא דאינו חפץ בהקרבתו דלא נפקי ידי חובתן עכ"ל ואחרי שמדמה תפלה לעבודה א"כ פשיטא שאם אמר ש"ץ בפי' איני רוצה להוציא את אחד מן החבורה שלא יצא דאטו היכא שהכהן המקריב את קרבן אחד מישראל ופי' בפירוש איני שוחט או זורק לשם בעליו וכי ס"ד שעולה לבעלים לשם חובה ועוד מדקא מדמי בס"פ ראוהו ב"ד משמיע לשומע ופשיטא דאם אמר שומע איני רוצה לצאת דלא יצא ול"ד לכפאו פרסיים (ר"ה כ"ח ע"א) דהתם אמר' דיצא דהתם לא נתכוין שלא לצאת אך שלא נתכוין לצאת.