תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א נ״אTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 51
א׳נשאל אדם שנדר בעת צרה להתענות חצי שנה ולא נזכר ר"ח וספורים אם חל הנדר או לא. תשו'. נ"ל ודאי דאין הנדד חל על ר"ח ופורים וחנוכה דהא ר"ח אסור בתענית דהא דאמר (ברכות מ"ט ע"ב) טעה ולא הזכיר של ר"ח אין מחזירי' אותו דאי בעי אכיל איבעי לא אכיל פר"י אי בעי לא אכיל דבר שנתחייב בבהמ"ז מיהו להתענות אסור וחנוכה ופורים הם מימים הכתובי' במגלת תענית אע"ג דבטלה מגלת תענית חנוכה ופורים לא בטלו כדמסיק תלמודא (ר"ה י"ח ע"ב) וניהו דמסיק תלמודא לא בטלו פי' אינהו גופייהו מיהו בטלו לענין לפניה' ואחריה' והא קמן דמתענין בהם תעניות גם ביום ו' נופלים בתחנון והטעם דלא עדיי לניהם ואחריהם דחנוכה ופורים מגוף ימים הכתובי' במגלת תענית דבטלו. מ"מ כיון דגופייהו לא בטלו אין חל עליהם נדר כדתני' (ר"ה י"ח ע"ב) מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר' אליעזר ורחץ ור' יהושע וסיפר ותני' (תענית י"ב ע"א) נדר להתענות שני וחמשי ושני ופגעו בו ימים הכתובי' במגלת תענית אם גזירתינו קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזירתנו. וראיתי תשו' הגאונים דאחד נדר להתענות ב' וה' וב' והגיע ניסן ואמר שלא להתענות דאמר במס' סופרים (פכ"א ה"ג) דנהי דבטלו מגלת תענית יומי ניסן לא בטלו לענין תענית והא קמן דאין נופלין בתחנון ונ"ל הא דלא משני תלמודא לפי דבריהם כאן בחנוכה ופורים ויומי ניסן משום דביומי ניסן יחידי' מתעני' מפני התורה שנשרפה והבכורות והצנועים מתעני' בערב פסח. ומעתה לפי דבריהם ק"ו מזה יומי ניסן דיחידי' מתעני' ובכורות וצנועי' ואפ"ה אין חל עליהם הנדר ר"ח וחנוכה ופורים לא כ"ש. ומיהו נ"ל דיש חילוק בין שבת ויו"ט דאו' לר"ח וחנוכה ופורים דאדם שנדר תענית שנה סתם והיו בהם שבתות ויו"ט קיי"ל כר"ע (בנדרים ס"ו ע"א) דנדר שהותר מקצתו הותר כלו ואפי' ימי החול מותר ואדם שנדר סתם שנה והי' בהם חנוכה ופורים ור"ח עד אותן הימים צריך להתענות אבל באותו יום לא יתענה והטעם דנדר דאו' ואיסור תענית באלו הימים צריך להתענות אבל באותו יום לא יתענה והטעם דנדר דאו' ואיסור תענית באלו הימים אינה רק מדרבנן וניהו דמהני לענין אינהו גופייהו אבל לבטל כל הנדר לא מהני והכי משמע בפלוגתא דר"ע ורבנן נדר להתענות ופגעו בו שבתות ויו"ט משמע התם קאמר ר"ע נדר שהותר מקצתו מדאו' הותר כלו הא ימי האסורי' מדרבנן מודה ר"ע לרבנן דעד אותן הימים מתענה ובהם אין מתענה. ועוד יש חילוק אחר דאפי' גזרו צבור תענית סתם והתחילו מפסיקי' לשבתות וימים טובי' ואלו בימים האסורי' מדרבנן תניא (תענית ט"ו ע"ב) אין גוזרי' תענית על הצבור בר"ח בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקים ופסק ר' יוסי דאפי' משלים. מיהו ליחיד ודאי אם נדר בפירוש חנוכה ופורים ור"ח התענות אין הנדר חל כדאי' בעובדא דר"א ור"י אפי' בגזירת רבים אין חל דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון ובדאו' לא חל הנדר דהוי כנשבע לבטל את המצוה אך בכעין דאו' אם נדר סתם ניהו דעל אותן הימים אין חל הנדר כדפי' מ"מ ע"י ימי היתר חל נמי על ימים הללו דאפי' בדאו' ראוי לחול ע"י כולל וניהו דבדאו' היתר מקצתו הותר כלו ולא חייל ע"י כולל היינו משום דפותח בחרטה כדאמר תלמודא (נדרי' שם) גבי אלו הייתי יודע שיש שבת ויו"ט בינתיים לא הייתי נודר. אך אם אותו שנודר היה מפרש בהדי' ימי החול וימי השבת ויו"ט הי' חל שנדרי' חלי' על דבר מצוה כדבר הרשות אבל בדרבנן כיון דמן הדין אם מפרש אותו יום בהדי' הי' חל שנדרי' דאו' ואלו ימים דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטלי דאו' א"כ ע"י כולל חל לכל הפחות. וצ"ע. ענין אדם שקבל תעניות סתם ומתחיל להתענות בר"ח אם צריך להפסיק מי אמרי' דהא דאמ' ידחה נדרו מפני גזירתינו היינו בלא התחיל הא אם התחיל אינו מפסיק או שמא הא דאמ' אם התחילו אין מפסיקי' היינו דוקא בתענית צבור כדמשמע לשנא דברייתא אין גוזרי' תענית אבל ליחיד שמא אפי' מפסיק מ"מ נראה הפי' אם התחילו פי' ודאי הנדר בטל כדאמ' בנדרי' אלו הייתי יודע ששבת ויו"ט ביניהם לא הייתי נודר וכיון דמתחרט א"כ עוקר הנדר מעיקרו אך היכא דהתחיל להתענות אף לאחר שנודע ששבת ויו"ט ביניהם א"כ הו"ל כפי' ימי החול והשבת והוי כולל א"כ בשבת ויו"ט דאו' וימי החול מתענה ועל שבת ויו"ט אינו חל אבל ימים דבמגלת תענית הואיל והתחיל בפי' א"כ אתא נדר דאו' וחייל אימים דרבנן. חיים פלטיאל תולעת.
1