תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א נ״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 52
א׳תשו' אבא מורי לפי שראיתי יהודים המחזירי' לקנות מיהודים אחרים טריפה שבא לידם ואח"כ מוכרי' לגוי' ומרויחין ואזלי' וקונין טרפות אחרות מן היהודי' ומוכרי' לגוי' נתתי אל לבי ומצאתי פ"ז דשביעית במשנה ומייתי לה פ' כל שעה (פסחים כ"ג ע"א) וציידי עופות ודגים שנתמנה להם מיני טמאים מותר למוכרן רבי יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא יהא אמונתו בכך וחכמי' אוסרי' ותו גרסי' לעיל מהאי משנה קליפי רמונים והנץ שלו וקליפי אגוזים וגרעינין יש להן ולדמיהן שביעית הצבע צובע לעצמו ולא יצבע בשכר לפי שאין עושי' סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות וטרפות ושקצים ורמשים וגרסי' בגמרא ירושלמי (שם) מהו לצבוע בטובת הנאה טמאים הם לכם וטמאים יהי' אלא אחד איסור הנאה ואחד איסור אכילה ומסיק כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו מד"ס מותר לעשות בו סחורה ופריך והרי חמור פי' דאסור מה"ת ומותר לעשות בו סחורה ומשני חמור למלאכתו עומד והרי גמל למלאכתו הוא גדל פי' אינו עומד לאכילה כי אם למלאכה ולהכי שרי הרי לך דאין עושין סחורה בטרפות וכיו"ב כדתנן במתני' ומדתני בסיפא ציידי עופות וחיה ודגים שנתמנו להם מינים טמאים דמותר למוכרם משמע דוקא דנתמנו אבל לחזור ולקנות ולמכור אסור אבל אם יכול הסרסור לסייע לבעל הטרפות למכור לגוי מותר לטול שכרו. יואל הלוי.
1
ב׳ואני בנו נ"ל דמותר דפסקי' בגמרא דירושלמי הלכה כרבי יהודה דשרי אם אין אומנתו תדיר בכך והתם מפורש שפיר מה שנחשב אומנתו בכך ונתמנה דרבי יהודה פי' נתמנה לו לפי דרכו לקנות למכור ואין אומנתו בכך כדקתני לוקה ומוכר רז"ל הירושלמי פ"ז דשביעית תמן תנינ' רי"א אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות בלא הוא ה"ז מותר היאך עבידא היה יושב ובטל ממלאכתו כל ימי השבוע וכיון שבאת שביעית פשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם לאו פסול אבל אם הי' יושב ועוסק במלאכתו כל שני השבוע וכאן שבאת שביעית התחיל לשא ולתן בפירות שביעית אע"פ שאין לו אומנות אלא הוא מותר ר' אבא בר' זבדא ר' אבוה בשם ר' לעזר הלכה כרבי יהודה דמתני' אקלס ר' אבא דאמר שמועה בשם דזעיר מיניה תני ר' חייא רבי יהודה לחומרא היאך עבידא היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני השבוע כיון שהתחיל שביעית התחיל לשא ולתן בפירות עבירה אם יש עמו מלאכה אחרת מותר ואם לאו אסור אבל אם בטל ממלאכתו כל שני השבוע ובשביעית התחיל לשא ולתן בפירות עבירה אפי' שיש עמו מלאכה אחרת אסור לא בד"א ר' אבא בר זבדא ר' אבוה בשם ר' לעזר הלכה כר"י דמתני' אף הכא כן א"ר יוסי בר בון תמן אין מלכות אונסת ברם הכא מלכות אונסת. ונ"ל דהירושלמי מדמה הך דר' יהודה להך דתנינא בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ד ע"ב) יש לו אומנות שלא הוא מותר ופסק ר' בא הלכתא כר"י דמתני' דשביעית דעלה קיימא מיהו נראה דהלכה כר"י דפ' זה בורר דאימתי לפרש. אקלס ר' אבא פי' שבחוהו חכמים שאמר דבר בשם אומרו אע"פ שקטן ממנו ואפי' לפי חומרא דר' חייא שרי דאין לך אדם שאין עמו מלאכה אחרת שיהי' בטל ממלאכה ומיוחד לעשות סחורה בנבלות וטרפות וגרסי' לעיל מזה בירושלמי (שביעית שם) דר' יהושעי' נסיב ויהיב בהדין מורייס רב הונא נסיב ויהיב בהדין חלתותא. נ"ל דכל הני איסורי דרבנן הלכך מותר לסחור בהם ואפי' אומנתו בכך. תני (ירושלמי שם) לא יהי' חמשה מלקטי' ירק ועשב וא' מוכר על ידו אבל הוא מוכר שלו ושל חבירו ה' אחי' מלקטי' וא' מוכר על ידיהן א"ר יוסי ובלבד שלא יעשה פלטר דלא יהא מזבן בחדא אתרא בכל שעתא ואית דבעי למימר דלא יהא מזבן כל שעתא. תני החנוני שהיה מבשל ירקות שביעית לא יהא מחשב שכרו של דמי שביעית אבל מחשב הוא על היין ועל השכר ועל השמן ועל האבטלה ר' אילא מפקיד לאילן חלטוריא לא תהא חושבי' אגריכין על משחא אלא על חטיא משמע נמי מהכא אגר דבטילה שרי למשקל וכ"ש אדם שיש לו אומנות אחר ומתבטל מאותו האומונת כשהוא מתעסק במכירת האיסור ודכותי' אמרי' בכתובות (ק"ה ע"א) דקרנא בתורת אגר בטילה הוי שקל והיכא דמוכח שרי ואע"פ שאמר שהוא אסור לקבל שכר כדי לדון דכותי' נמי אמרי' בב"מ (נ"ח ע"א) ובפ' אין בין המודר הנאה בנדרים (ל"ז ע"א) אעג דשכר שמור שבת אסור ע"י הבלעה אם משכירו לו לחדש או לשבוע מותר כדאי' התם ותני' בתוספתא דשביעית (פ"ה) הצבעים והפטמין לוקחין מורסן מ"מ ואינן נמנעין ואין מוכרי' נבלה אי מוכרי' אותה מחרוזות מחרוזות אבל מוכרין אותה איברים ע"ג מוטות לא יהא מביא כלבים כופרין וקופים וחולדות הסנאים וחתולים למוכרן לגוי ולשכור עליהם אבל מורייס וגבינות בית הוניקי והפת והשמן שלהם מותר למוכרן לכושי ולשכור עליהם. ונ"ל דה"ט משום דאסור לגדל כלבים כופרים וחולדות הסנאים כדאי' במרובה (פ' ע"א) ומדרבנן אסור לעשות בהם סחורה דלאו למלאכתו עומד דחשו רבנן לתקלה שמא ישהא אותם מפני ריוח שלו כדאמר בעלמא שמא יגדל מהם עדרים עדרים (בכורות ל"ג ע"ב) וכן חשו חכמים לתקלה בפ' מעשר בהמה (בכורות נ"ג ע"א) ובספ"ק דפסחים (כ' ע"ב) וביומא (ס"ו ע"א) ובב"ק (קט"ו ע"ב) אבל מורייס איסורו מדרבנן והלכך שרי וה"ט דאסור לעשות סחורה נמי בבכורות ובנבלות וטרפות דליכא קרא התם דטמאים יהי' לכם כמו גבי שקצים ורמשים כדפי' לעיל. ובפי' המשניות ראיתי שפי' רבינו יצחק מסימפונט לא בבכורות משום דלמא אתי לידי תקלה וע"ז אמרו חכמי' כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה פי' בקביעות עכ"ל משמע מדבריו שאין איסור אא"כ אומנתו בכך ופי' לה אליבא דהלכתא אע"פ שלא פי' המשנה על זה דרבי יהודה מ"מ לפי דרכו פי' ארישא דרישא ולאו אפלוגתא דר"י ורבנן. ועוד ראיתי שפי' ר"י אומר שלא היה צייד וכו' וחכ"א מ"ט דרבנן דבצייד שרקי ובהדיוט אסור משום דאמר ר' יוסי בר בון בגמרא דירושלמי תמן אין המלכות אונסות והכא מלכות אונסות פי' לוקחת מס מן הציידין עכ"ל ור"ל שהתירו לציידים למכור מפני שנותנים למלך מס מן הציד ואין להם לפרוע אלא ממה שנתמנה משא"כ באדם אחר. ונראה בעיני שיש ראי' לענין זה שהתירו דבר שאין בו איסור מן התורה מפני דוחק ממו דתנן הנחתומים לא חייבו להפריש מעשר שני אלא תרומת מעשר וחלה ומייתי לה בפ"ק דיומא (ח' ע"ב) בהלכה דלשכת פרהדרין ופריך עלי' תלמודא כו' אלא מע"ש נסקיה וניכליה בירושלם ומשני אמר עולא מתוך שפרהדרי' חובטין אותן כל י"ב חדש ואמרי' להם מכרו בזול לא אטרחוה רבנן פי' כל שנה הנחתומי' מוכרין במכר שער העיר ואלו היו מוצאי' יציאות הדרך הי' מפסידי' שאעפ"כ היה להם למכור בזול לכך סמכו לומר רוב ע"ה מעשרי' הם ולא יעלו לירושלם. ועוד נ"ל דאין איסור למכור נבלות לקונה אותן אלא באיטליז בפרוטרוט מחרוזות דהתם איכא למיחש לתקלה כדתני' אין מוכרי' אותו מחרוזות מחרוזות אבל בחציה או שלימה או נתח או ירך או כתף שרי כדמסיים בברייתא ותני' נמי לא יהא לוקח ירקות שדה שביעית ומוכרו בשוק וסתם שוק היינו מעט מדלא תקני מוכר סתם. וקרובי ר' אלעזר בר' יוסף הביא ראי' להתיר מפ' כל הבשר (חולין ק"ו ע"א) דאמר התם כי אתא רב דימי אמר מים הראשוני האכילו בשר חזיר ורבין קאמר בשר נבלה האכילו ומפרש במדרש תנחומא שהיה מוכר נבלות לגוי ובשר שחוטה לישראל והוה סבור ישראל המוכר שהאורח גוי שלא נטל ידיו והאכילו בשר נבלות או בשר חזיר ולא מסתבר לאוקמי בנתמנה כגון גוי וגר שירשו מאביהם גוי או נתמנה לו ע"י צדה כשהי' צד צבי ובאיסור אנמי לא מוקמי' ודחקי' לה כיון דמייתי תלמודא מההוא עובדא וכ"ש מראיות שהבאתי לעיל להיתר ומכירה זו היתה בהיתר שהיה להם גם אומנות אחרת. ולא להכריע על דברי אבא מארי באתי אך הלכה אני דורש. אבי העזרי ותשובה רבי' שמחה.
2
ג׳שאל מורי הרב ר' יהודה בר' שבתי איך אנו נוהגים היתר בדגים טמאים וארנבים לכבד השרים והלא לכתחלה אסורים בהנאה כדמפ' פ' כל שעה (פסחים כ"ג ע"א) והרי שרצים וכו' עד אי הכי לכתחלה נמי אמר קרא יהיו בהוייתן יהי'. נ"ל דקיי"ל כריב"ל דס"ל לקמן דלא יאכל נמי איסור אכילה משמע ולא איסור הנאה כדפסק ר"ת ז"ל הלכתא כותי' לגבי ר' יוחנן מההוא דפ' בני העיר (מגילה כ"ז ע"א) וכ"ש לגבי רב ושמואל דאפי' במקום ר' יוחנן ליתנהו. ואע"ג דחזקיה רבי' דר' יוחנן הוי מ"מ כיון דשקלי וטרי אליבי' אמוראי אביי ור"פ ורב אשי משמע דכותי' ס"ל והכי קיי"ל ומעתה הוי לא יאכל לדידן דס"ל כותי' כמו לא יאכל לחזקי' וכי פריך תלמודא לעיל לחזקי' למה לי דכתב רחמנא לא יאכל ואתי לכם למשרי' נכתוב רחמנא לא יאכל ולא בעי לכם קשה א"כ הייתי מתיר אפי' לכתחלה אע"כ הכי פי' נכתוב רחמנא לא יאכל ויהיו ומשמע דאי כתב רחמנא לא יאכל ויהי' הייתי אסרו לכתחלה ומתיר' בדיעבד דאי לא למאי קאתי יהיו לשתוק מיניה קרא ונילף איסור הנאה בשרצים מבאש תשרף כדנפקא לן מיניה חמץ בפסח ושור הנסקל ומעתה לכם ל"ל אלא להתיר מקצת הנאה אף לכתחלה וא"כ לא מפריך הכתו' אלא לחכמים והם פי' כי סחורה קבועה אסורה לכתחלה אבל שאר הנאות כאשר אנו נהנים מותרי' אף לכתחלה דהא פרישית לעיל דלריב"ל דאי כתב רחמנא לא יאכל ויהיו הייתי אוסרו לכתחלה ומתירו בדיעבד כמו לחזקי' אי הוי כתב רחמנא לא יאכל ויהי'. חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
3