תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א נ״גTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 53
א׳לא ידעתי אך מצות רבותי קהל מיידבורק לא אעבור דעו כי בענין מורדת יש הרבה דינין כפלוגתא דתנאי ואמוראי ופסק דמשהי לה תריסר ירחי שתא ובמאיס עלי נחלקו רש"י ור"ת ר"ת כתב דלא כפי' ליה רק אם רוצה מרצון נפשו להוציאה ורש"י כתב דכייפי' ליה להוציא הואיל ולא בעיא כתובה וזה אין שייך בדין זה דלא איירי בתפיסה מידי אך במשהי לה תריסר ירחי שתא דבהא איתא תפסה לא מפקי' מינה נחלקו רש"י ור"ת רש"י מפרש לה במורדת דמתני' ונ"ל כפרש"י דפסקו הגאונים אידנא לא דייני' דינא דמורדת דתלמודא כי בישיבת סורא ונהרדעא תקנו כדאמר' אתתא לא בעינא גברא כייפי' לי' לאלתר לאפוקי כדי שלא תצאנה נשים לתרבות רעה וכל מה דמייתי מבי נשא אפי' איתא ביד הבעל מחזיר לה אי איתא בעין ואי ליתא בעין לא משלם ודוקא בנכסי מלוג דאם פחתו פחתו לה אבל בנכסי צאן ברזל אי איתא בעין ולא כלו לגמרי שקלה ואי כלו לגמרי משלם לה. א"כ משמע דאין תלוי בתפיסה לדבריהם. וקצת משמע דרבי' גרשם ז"ל חלק דכתב האידנא תקון רבנן סבוראי דשקלה מיני' מה דתפסה ומפיק לה בגיטא לאלתר בדאמרה לא בעינא ליה משמע אי לא תפסה לא שקלה ואולי ר"ל דתפסה מדידיה שיעור דכולה נכסי מלוג שלה או חיסר נצ"ב והן בעין ואינם שוי' כמו בתחלה ונגד זה תפסה מדיליה א"כ לדברי שניהם משמע כפירש"י דקאי אמשהי תריסר ירחי שתא דאמ' האידנא דאמרה לא בעינא ליה כייפי' לי' לאלתר לא משהי' לה תריסר ירחי שתא והיינו לא בעינא ליה דמאיס עלי אע"ג דקצת הי' משמע דלא כפרש"י דכתב מאיס עלי כפי' לי' להוציא ואלו מדברי הגאונים משמע דהוא מתקנת רבנן סבוראי מ"מ אין זה קה דלפרש"י כפי' ליה להוציאה מעיקרא אך לא שקלה מידי דתפסה אם לא כפי' לי' להוציא רק בתר תריסר ירחי שתא ודורות אחרוני' תקנו דכפי' לי' להוציאה כאשר הי' דין מעיקרא ושקלה מיני' מה דתפסה כאשר פסק התלמוד בתריסר ירחי שתא כן מיד תקנו מ"מ מדברי הגאונים ומדברי רבי' גרשם נלמוד דכפי' ליה להוציא מיד ושקל מה דתפסה לכל הפחות מדידה דאתי' ליה. אך על הכפי' לא מלאני לבי לעשות דבר מה שלא ראיתי מרבותי כי גם ראב"ן מהסס לכפיי' לגט שכתב והיכא דאמרה לא בעינא ליה שרי' ליה לשא אחרת והיא תשב ותתעגן. אך על מאי דתפס' דילה דלא מצי' למשקל לא מצינן אדם חולק בדבר ודומה הדבר היכא דאמרה לא בעינא ליה אי תפס לא מפקי' מיניה ואכפיי' לתת גט נהרא נהרא ופשטי' ולא נתיר לו לשא אחרת כיון שרוצה לקבל עליו גט. אך אם אשה אינה רוצה להיות עם בעלה גם אינה רוצה לקבל גט מוטב שנתיר לו לזרוק לה גט קרוב לה שלא מדעתה ממה שנתיר לו לשא אחרת וגם אם כלה משלה והיא תפסה משלו נגד זה קצת היה דומה דמעכבת נגד זה דהא כל מה שהוציא על המזונות היה חייב בהם וא"כ נכסיו עמדו באחריות ואין זו רק סברא מ"מ מדי"ל כן אי תפסה שיעור דילה לא ידענא מאי אידון בה. ועל ולד היונק נראה לפי דברי הגאונים דאינה חייבת השתא מאי דתפסה לא מהדרה וכ"ש דתפסה גופה ומעשה ידיה לעצמה והנקה היא ממלאכות שאשה עושה לבעלה והוא מחוייב בטפול הולד כדפסק תלמודא (כתו' ס"ה ע"ב) אבל זן בניו ובנותיו קטני קטנים וע"כ היינו בכפיי', בשוטי' דאי במילי מאי אריא קטני קטנים אפי' קטנים כדאמר תלמודא (כתו' מ"ט ע"ב) גבי אסיתא בצבורא. וקטני קטנים מפרש תלמדא עד שש ומיהו אם מכירה צריכה להניק בשכר כדאמר תלמודא (כתו' נ"ט ע"ב) על הא דנתגרשה אינה כופה ואם הי' מכיר אותה מניקתו בשכר וזאת לא עדיפ' מנתגרשה וזאת אשר תעשו עשו ואני אחריכם אני חיים פלטיאל תולעת.
1
ב׳אביאסף. המורדת על בעלה פוחתי' לה מכתובתה ז' דינרי' בשבת וכו' ועד מתי הוא פוחת עד כדי כתובתה כו' כתו' ס"ג ע"א) המורד על אשתו מוסיפים על כתו' ג' דינר בשבת מורדת ממאי רב הונא אמר מתשמיש המטה אבל ממלאכה לא הוי' מורדת ר' יוסי בר חנינא אמר אף ממלאכה (שם). פסק רב אלפס והלכתא כר"ה כדאמר לקמן ה"ד מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ש"מ דתשמיש הוא דהוי' מורדת ואינה ראי' דהא מסקי' דמתשמיש כ"ע לא פליגי דהוי מורדת כי פליגי ממלאכה נ"ל דהלכה כר"י בר' חנינא דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. ירושלמי (כתו' שם) הכא את אמרת ז' וכאן אמרת תלתא א"ר יוסי בר' חנינא היא חייבת לו ז' מלאכות פוחת לה ז' הוא חייב לה ג' לפיכך מוסיף לה ג' ור"י בר"ח לטעמי' דאמר בגמרא דידן אף ממלאכה ומיהו בגמ' דידן מפרש טעמא אחרינא (ס"ד ע"א). ונימא נמי הוי' מורדת אי אומרת לא אתאחדנ' בהדי' וכשיגיע זמן טבילה ושמוש לא הוינא בהדי' דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. דרש רב נחמן בר חסדא הלכה כרבותינו ורב ששת אמר הלכה נמלכין בה היכי דמי מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' אב אמרה מאיס עלי לא כפי' לה מר זוטרא אמר כייפי' לה הוי עובדא וכפו לה ונפק מינה רב חנינא מסורא ולא היא סייעתא דשמי' הוא (כתו' שם) ור"ח גורס לא כייפי' ליה וכן פר"ת שהרי צועק הוא עליה שהיא מורדת ופי' לא כייפי' ליה להשהותה עד שתפחות כתובתה וכמה דאגידא ביה לא יהבי' לי' אחריתי אבל אם שניהם רוצי' בגירושין בלא כתו' אפי' מר זוטרא מודה אבל היא לא תשתכר באומרת מאיס עלי שנכיפנו לגרשה מיד שא"כ כל אשה תולה עיניה באחר ותפקיע עצמה מיד בעלה ע"י שתאמר מאיס עלי ותנן בפ' בתרא דנדרים (צ' ע"ב) השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ומפ' טעמא שלא תהא תולה עיניה באחר ומה הועילו חכמי בתקנתן הלא תאמר מאיס עלי ותפקיע עצמה וכי ה"ד מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא לי' שדעתה שתתעגנו עד שיתרצה לתן לה גט וכתו' וכמה דאגידה בי' לא יהבי' לי' אחריתי אבל אמרה מאיס עלי לא הוא ולא כתובתי לא בייפי' ליה אם רוצה לגרשה ולא אמרי' נכיפנו אולי תחזור בה. מר זוטרא אמר כייפי' לי' להשהותה בפחיתות טרפעיקין אבל אם היא מוחלת כתו' יגרשנה מיד אם ירצה לכ"ע. ומשהי' לי' תריסר ירחי שתא לאו אמורדת קאי. וי"א דאמאיס עלי קאי וכן פרש"י ובתשו' של ראשי ישיבות דבבל פי' מחלוקת יש בין המשנה ורבותינו האמוראים. ומשהי' לי' תריסר ירחי שתא הוא ופליג אכלהו. ובמאיס עלי גרסי' כייפי' לה. ובספר גר' פסק הלכה כדדרש ר"נ הלכה כרבותינו והביא ראי' מדבעי' לן במס' סוטה פרק ארוסה (סוטה כ"ה ע"א) עוברת על דת צריכה התראה ואיכא דאמרי צריכה היינו ד' שבתות ואומר אני דלאו ראי' היא דהתם בעוברת על דת משה מיירי כדאי' בפרק המדיר (כתובות ע"ב ע"א) והא דגרסי' בירושלמי אתתא דפרעא רישא לאכעוסי בעלה מורדת הויא היינו עוברת על דת יהודית כדאי' בפ' המדיר (שם) ועוד שיש לפרש שבת אחת או ב' שבתות ולא ד' שבתות ובתשו' הגאוני' כתבו דלא דייני' בזה"ז דינא דמורדת אלא הכי נהיג' בב"ד הגדול ובשתי ישיבות כדאמרה לא בעינא ליה יהיב לה גטא לאלתר ולא שקלה מאי דתפסה מכתובתה מדילי' אלא מפקי' מינ ומהדרי' לבעל אבל מאי דאייתי מבי נשא אפי' אי לא תפסה יהיב לה בעל אי איתא בעיני' וא ליתא בעיני' לא מפקי' מבעל וה"מ בנ"מ אבל בנצ"ב כל כמה דלא כלה לגמרי יהיב לה אבל כלה דלא חזי' לתשמיש דמעיקרא משלם לה בעל א"נ מגנב דבאחריותי' קאי. ויש גאונים שאמרו יהיב לה עיקר כתו' מנה ומאתים לא תוספת כי היכי דלא להוי בנות ישראל הפקר אע"ג דאמ' תנאי כתו' ככתו' דמי למורדת כדאמ' בר"פ אע"פ (כתובות נ"ד ע"ב) הכי דייני במתיבתא אי בעי' למיפק מיני' משום. לה בעל לא דיינא בה דינא דמורדת וכן בכל הני דכופי' אותו להוציא. אי מתה אתתא מקמי גיטא ירית לה בעל וכן מצאתי בה"ג ובפר"ח ובדברי רב אלפס ובס' חפץ אבל רב עמרם פוסק דנוטלת. והמורדת יבמה ג"כ נוטלת כל כמה שהביאה בין מקרקעי בין מטלטלי ועיקר כתובתה מנה או מאתים והמותר מחלה ויוצאת בגט.
2
ג׳ורבינו גרשם מאור הגולה השיב איברא אי תפסה לא מפקי' מינה ומשהי' לה תריסי ירחי שתא מיהו רבנן סבוראי דבתר הוראה תקון דיהב לה גיטא לאלתר ושקל מאי דתפסה כדי שלא תצאנו בנות ישראל לתרבות רעה וראב"ן זקיני כתב אע"ג דהלכה כרבותינו בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים ביחד לא משהי' לה אם בשביל אחרות שיתייסרו קנסי' להתיר לבעל לשא אחרת והיא תשב ותתעגן ואומר אני אחרי שראינו בה פלוגתא דרבוותא חכמי הדור יתנו לב לפי הענין להעמיד דבר על אופניו לפי שלא תצאנה לתרבות רעה ובתלמוד ירושלמי בפרקין דאי' א"ר סימון בשם ריב"ל המורדת והיוצאת משום שם רע אין לה לא מזונות ולא בלאות א"ר יוסי אילין דכתבין אין שנא אין שנאת תנאי ממון ותנאו קיים. אביאסף.
3