תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א ס״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 62
א׳(ב"מ ד' ע"א) כופר בפקדון פסול לעדות. ראובן טען את שמעון לדין וטען הפקדתי בידך חפץ תנהו לי ושמעון השיב החזרתיו לך וחייבוהו ב"ד לשבע שהחזירו וחזר שמעון ואמר איני חפץ לפטור בטענת שקר ולשבע אמת אגיד ואשבע שאותו חפץ שמסר לידי שמרתי כדרך השומרי' ולא פשעתי ואבד עם שלי איך נשבע אם כדברי' הראשונים או האחרונים.
1
ב׳תשובתי דעתי נוטה שישבע כדברי' האחרונים אם ירצה לפטור. לא מבעי' אם מתקן דבריו הראשונים שחוזר וטוען כדאמר בחזקת הבתים (ל"א ע"א) זה אומר של אבותי וכו' האי אייתי סהדי דאבהתי' היא והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה וכו' עד אין דאבהתי' היא ומיני' זבינתי והא דקאמר' דאבהתי' דסמך לי עלה כדאבהתי' ואסקי' דחוזר וטוען כיון דמתרץ דבורי' אלא אפי' מכחיש דברי' הראשונים חוזר וטוען אע"ג דמסקי' התם ואי טען ואמר של אבותי היא ולא של אבותיך אינו חוזר וטוען אימור טענתי' אגמרי' לטיעון שקר ה"מ אם חוזר מדבריו הראשונים מכה עדי' כי התם דמייתי סהדי דאבהתי' היא וחוזר בו בע"כ מדבריו הראשונים וליכא מגו אבל חוזר וטוען מעצמו מגו שהיה יכול לעמוד בדבריו הראשונים ולשבע ופטור ישבע נמי כדבריו האחרונים האמת ויפטור ואפילו מכחיש לדבורו ואפי' נפק מב"ד ואפי' פסקו ב"ד כבר לשבע כדבריו הראשונים נשבע כפי האמת ויפטור. ודאי אם הי' טוען בתחלה דבר שהי' חייב בו פרעון או שבועה אינו יכול לטעון ולחזור ולפטור מפרעון או משבועה דהוי הודאת בע"ד כק' עדים דמי (ב"מ ג' ע"ב) א"נ אם בטענה ראשונה נפטר ובשני' מתחייב הודאת בע"ד כק' עדים וחייב אבל אם שני הטענות באים לפטור חוזר וטוען ע"י מגו.
2
ג׳ואבא מרי הי' מביא ראי' מפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"ט ע"ב) תני בר קפרא ערער וחזר וערער אם מחמת טענה הראשונה ערער אין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה והתם סותר דבריו שהערעור הראשון הוא גזלה ממנו והשניי' שמכרה לו ולא נתן לו דמים והשלישית בערער אחר ומש"ה אינו חוזר וטוען אע"ג דמנפשי' הדר בו. ונ"ל דמשם אין ראי' דהתם ליכא מגו שהי' יכול לעמוד בערעור הראשון שהרי מאותו ערעור כבר עברו יותר מג' שנה אפי' אם ערעורו אמת קיי"ל דצריך למחות בסוף כל ג' שנים וכיון דליכא מגו אין נאמן אף על האחרונים ונהמני' על ערעור שני ע"י שיכול לעמוד בראשון ואשלישי ע"י מגו שני שאין בין ראשון לשני ג' שנים וכן בין שני לשלישי שיש לומר חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' ותו לא אמרי' מגו אלא להעמיד הממון ביד המוחזק דקאמר' היכא דקיימא ארעא תיקום אבל למערער להוציא מיד המוחזק בה לא מהני מגו ונ"ל ראי' דגרסי' בפ"ק דב"מ (י"ז ע"א) ארבח"ח אר"י מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדי' מעידי' אותו שיש לו בידו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון וכו' א"ר אבין א"ר אלעא אר"י הי' חייב לחבירו שבועה ואמר נשבעתי והעדי' מעידי' אותו שלא נשבע הוחזק כפרן לאותה שבועה.
3
ד׳וראיתי תשו' ר"ת שאם אמר נשבעתי ולא הוחזק כפרן נאמן בלא אותה שבועה דלא מצינן חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו אלא גבי ממון אבל גבי שבועה לא שבימי רב נחמן נתקנה שבועת היסת אבל לא בימי רבי יוחנן ור' אלעאי לא נתקנה עדיין הלכך לר' אלעא לא ישבע וזה אינו נ"ל מ"מ כיון דבימי ר"נ נתקנה הרי יש בה דררא דממונא וישבע. אח"כ מצאתי בתשו' ר"ת המתחלת עיניכם הרואות במראות ציר צבאות שצריך לשבע ע"ז שכבר נשבע דהוי כמנה לי בידך והלה כופר. ובהוחזק כפרן נראי' דברי רבינו מדברי רב האי גאון שפי' שכנגדו נשבע ונוטל דכי היכא (דכפרן דפרעתי צריך לפרוע בעדים כפרן דנשבעתי נמי צריך לשבע בעדי דאין זה דומה לההוא (דב"מ ה' ע"א) דאכל תרתי מינייהו דההוא רועה גזלן הוא כו' וכ"ז בטוען נשבעתי בפני ב"ד פלוני והלכו להם למדה"י שאין יכולין לברר עכ"ל. וכל אלה דאינו חוזר וטוען היכא שמכחיש לדבורו משום דהוחזק כפרן בעדים ובנדון זה מרוב חסידתו לא רצה לפטור בטענת שקר ותדע דתלינן בזכותי' ולא משוי לי' כפרן אפי' בעדי' דאמר לקמן לעיל ממה שהבאתי (ב"מ י"ו ע"א) חייב אתה לתן לו ואמר פרעתי ועדי' מעידי אותו שלא פרע והדר אמר פרעתי לא הוחזק כפרן מ"ט אשתמוטי קא משתמיט מיני' עד דמעייני' רבנן בדיני' ותו האמר (שם) הכופר בפקדון פסול לעדות ופריך נימא אשתמוטי קא משתמיט ומוקמי' ההיא שעתא הי' הפקדון בידו נקיט א"נ הוי בביתו דאז הוי גזלן גמור וק"ו ומה הוחזק כפרן בעדי' תלוי' להכשירו כ"ש היכא דחוזר מנפשי' מטענת שקר דלא הוי כפרן. ואין לפרש אין לך בידי מפני שפרעתי א"כ לא הוחזק כפרן דחוזר וטוען ותו אמר בהשותפי' (ו' ע"א) גבי תבעו לאחר זמנו ומייתי עלה האומר לחבירו מנה לי בידך וכו' עד אין לך בידי דאמר להד"ם ונעשה כאומר לא לויתי וכאומר לא פרעתי ואע"פ שיש לדחות דאמר בפי' להד"ם אבל אין לך בידי משמע הכי ומשמע הכי הדעת מכרעת מדמייתי ההוא דשבתאי (ב"מ י"ז ע"א) ומדמי להו אהדדי ואפ"ה טעמא דאיכא עדים. ומיהו דפ' השותפי' מיירי אפי' הדר בי' מנפשי' מפני שבטענה האחרונה מתחייב ומודה עתה שלא פרע אבל אי טען ברישא לא לויתי והדר טען שנתתי לך קודם שטענתי לא לויתי נשבע וטור מגו שהי' יכול לומר כטענתו הראשונה ולשבע. קצרו של דבר כופר במלוה דאיכא השמטה מעליא כשר לעדות ולשבועה ואפי' לאותו ממון כשר לשבועה ואפי' הוכחש בעדי' בפקדון ואי סהדי דההוא שעתא הוי בביתו או בידי' פסול לכל עדות ולשבועה דהוי גזלן גמור ואי אתו סהדי שיש לו אבל לא ידעו דההוא שעתא הוי בידי' הוחזק כפרן לאותו ממון רק שכנגדו נשבע ונוטל ולא מצי בעל דינו להאמינו ולשבע וה"מ דהוחזק כפרן כגון שחזר וטען מכח שהכחישו' עדי' אבל לא אתי סהדי לא הוחזק כפרן וחוזר וטוען ואם חפץ יחזור לטעון ג' ד' וה' או ישוב לדברי' הראשונים אם ירצה ובלבד שיהי' דבריו הראשונם והאחרונים שוי' לפטור שבועה או לפטור ממון וחייב שבועה ונשבע שבועה האחרונה אם ירצה ואם אמר שדבריו הראשונים שקר אינו נשבע אלא כדבריו האחרונים ואם דבריו הראשונים חיוב ממון או שבועה והאחרונים לפטור ממון או שבועה או אפכא שהראשונים לפטור ממון או שבועה והאחרונים לחיוב הלך אחר לשון חיוב דהודאת בע"ד כמאה עדי' כדמשמע פ' השותפי' גבי האומר לא לויתי.
4