תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א ס״גTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 63
א׳(ב"מ ו' ע"א) אביי אמ' חיישי' שמא מלוה ישנה כו' ושמעי' מיני' אע"פ שטען אני מצאתי' או קניתי' מפני מלוה הישנה שיש לו עליו לא משביעי' לו שמצאה או שקנאה אע"פ שטוען טענת ברי כדאמר לעיל אלא נשבע כפי מה שנראה להשביעו על דבר אמת כיון דאין חשוד כפרן א"א לפרש שנשבע בברי שאין לו בה פחות מחציה ע"י מציאה או ע"י קנייה דא"כ אם הי' לו ודאי מלוה ישנה הי' נשבע לשקר אדפריך נשקול בלא שבועה לפרוק מרגנייתא היכי משכח' לכאן לפי סברת אבי יחשיד לשבע על שמצאה ותו מאי דמסיק פרשי אינשי מספק שבועה אדרבא בברור נשבע על שקר שמצאה או שקנאה אלא ש"מ משתבע בסתם ומעתה ראובן שתקף שמעון לדין תן לי מנה הלואה או פקדון שיש לי בידך והשיב שמעון איני חייב לך ואמר ראובן לדיינים חקרו ודרשו כיצד אומר איני חייב לי אם להד"מ אומר או פרעתי קאמר אע"פ שנכון לצדק הדין שלא יהא מרומה אין מוטל עליו לפרש דבריו ונשבע סתם כאשר הוכחנו לעיל אפי' כשטוען טענת ברי אין נשבעי' עליהם כ"ש כשאין טוען כלום ותו מהימן במגו דיכול לומר איני יודע שאני חייב כלום ונשבע ופטור דקיי"ל כר' יוחנן ור"נ (ב"ק קי"ח ע"א) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור אך דמשתבע שבועת היסת דאינו יודע כדאמר נמי ברי שאיני חייב לך נשבע ופטור. וריב"ן כ' אם התנה בשעה שהפקידו או בשעה שהלוהו שלאיעכב בשם חוב שחייב ובשום ערעור שביניהם אז ודאי צריך לשבע בפירוש שפרעו או החזיר לו פקדונו דלהכי אתני עמו כי היכי דלא לדחייה כדאמ' בפ' שבועת העדות (מ"א ע"ב) להכי א"ל באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא לדחיי' ותו מלתא דלא רמי' עליה דאיניש למידע כיצד נסתלק מחבירו רק שידע שאין חייב לו כדאמ' בפ' שבועת העדות (שם) ההוא דא"ל לחברי' הב לי שית מאה דמסיקנא בך א"ל פרעי בפני פלוני ופלוני ואמרו להד"ם ואמר רבא כל מלתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' פי' ולא נתכוין לשקר ואפי' לרב ששת דאמר הוחזק כפרן דוקא בקיצותא דתרעא דזכירי אבל בעלמא לא והך דרבא לא דמי' לדר' יוחנן דאמר (בפ"ק דב"מ י"ו ע"א) מנה לי בידך והלה אומר להד"ם והעדי' מעידין שיש לו הוחזק כפרן התם משום דקאמר להד"ם אבל הך דרבא סהדי לא קאמרי דלא פרע אך שלא נעשה הפרעון בפניהם. וכך מצאתי בס' הדינין של רבי' יהוד' דא"צ לפרש משום דד"מ לא בעו דרישה וחקירה ותו מדחשו רבנן (שבועות לט ע"ב) לקניא דרבא ואצריכו לאשבועי ע"ד המקום וע"ד ב"ד דלמא אתא למעבד כי קניא דרבא ובא לא אשכחנ' דאצריכו לפרושי ש"מ לא צריך לפרש. ושוב ראיתי תשו' ר"ת לבני אשתינפש על ראובן שטוען לשמעון שחייב לו ושמעון משיבו שפרעו על ב"ד לצוות לשמעון לפרש על דבריו כיצד פרעו שיש דברי' הרבה ששמעון חושבו פרעון כי קניא דרבא וכגון מרגליות לקנים (עירכין כ"ד ע"א) וכיו"ב ויש לשמוע לב"ד אם פרעונו פרעון לפי דבריו לשבע ע"ד ב"ד ויזהרו שמא מתוכם ילמדו לשקר ולא יניחו לחזור ולטעון אם ישמעו פרעון שאינו וישבע ויפטר דקיי"ל (שבועות מ"א ע"ב) המלוה את חבירו בעדי' א"צ לפרעו בעדי'.
1