תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א ס״דTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 64
א׳ועל ראובן שצועק על שמעון שהכניסו בערבות נגד גוי ונתן ידו והפר ברית ועמד ראובן בבית הגוי וגם בלכתו אליו נתפס וגם לוה המעות ועל עליהם רבית והוא שלח כתב ידו לפצותו להלותם ברבית ולשלם היציאה וההפסד וכתב ידו ביד ראובן ושמעון מודה בערבות אבל על היציאה וההפסד לא כפר ולא הודה ועל האמונה כפר שלא הבטיח נ"ל שמשלם שמעון לראובן היציאה והרבית אם הוא בכתב ידו אך על התפיסה פטור דאונסא דלא שכיחא הוא כדאמר בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ג ע"א) ר"פ ור"ה ברי' וכו' אבל על רבית חייב אע"ג דלא מצי ישראל להיות ערב לגוי ברבית דגוי בתר ערבא אזל כדאמ' באיזהו נשך (ע"א ע"ב) הכא שרי דמעיקרא לא בתורת רבי תנחית והוי כקונה חפצים ביוקר וכאונסא דלא שכיח' וישבע כמה הוציא בבית הגוי יותר ממה שהי' מוציא בביתו ויטול. ומיהו על בטול עסקיו אין לחייב שמעון ואין שמעון נאמן לומר מפני פחד טועי' עמדת שם כדאמ' כתובות (ע"ט ע"ב) המוציא הוצאות על נכסי אשתו ישבע כמה הוציא ויטול ולא מהימנה אשה לור בשביל עצמך הוצאת אלא בעל נאמן ודברי' הללו א"צ קנין דשליחא שוי' ועוד אמר' (ב"מ צ"ד ע"א) מתנה ₪ להיות כשואל. וכתבים שביד ראובן אין עליו תורת שטר בלא עדים למהוי כהוציא עליו כתב ידו דלאו לראי' קיימי אלא לשוי' שליח ואין אדם חוזר ותובע בשעת פרעון כמו שטר דלראי' קיימי שאפי' אמר חייב אני לך מנה בשטר אלימא מלתא דשטר אבל משום הוציא עליו כתב ידו לא כדמפ' בפ' הנושא (כתובות ק"א ע"ב) כ"ש הנ שטרי הדיוטות דלאו לשטרי דראי' עבידי מ"מ למהוי שליחא אהני דלהכי עבידי. אגב גררא פי' זאת התשו' פ"ק דב"ק. אביאסף.
1