תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב ק״חTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 108
א׳שאלה. נפתח ברבוותא ונתבסם אני ואתה לענין שאילתא דשאילנא קדמיכון על ראובן שנתן גט לאשתו על תנאי מהיו אם ימות מחולי זה ועמד בינתיים והלך בביהכ"נ ולשוק בלא משענת וגם עשה לוייה לאמו חוץ לעיר עד לבאר וכו' אלא שחלש הי' ולאחר נתינת הגט כ"ח ימים נפל למשכב ומת ובאותן כ"ח ימים פעמים הלך ופעמים שכבר סוף דבר דקדקנו בעדיות הרבה ועוד שכתבת שנקרע הגט מיד אחר הנתינה. נ"ל שאין מש באותו הגט ואינו מתיר ואינו מועיל מכמה טעמים חדא לפר"י ור"ת שמפרשי' (גיטין ע"ג ע"ב עיי"ש תוס' ד"ה אמר) דכל האומר מהיום אם מי כאומר מעת שאני בעולם ואין דעתו שיחול הגט מיד משעת נתינה אלא שעה אחת קודם מיתתו כדי שלא יהא הגט לאחר מיתה והרי נתקרע הגט קודם לכן וכשהגיעה שעה אחת קודם מיתתו במאי קא מגרשא והלא נתקרע הגט ובכל שכ"מ אנו רגילי' להזהיר שלא יקרועהו ושלא יטשטשוהו עד לאחר מיתה מה"ט כי דברי ר"ת נראי' וכן משמע בתוספת וכבר שלחו אלי מעכו על מעשה כעין זה ואסרתי להם ואם נשאת בגט בניה ממזרים מדרבנן דנהי דלא הוו ממזרים מדאו' לרבנן דר"ע ממזרי' דרבנן הם כמו שהוכיח ר"י בפ' האשה רבה (יבמות צ"ב ע"א עיי"ש תוס' ד"ה אבל) ואין להאריך והרי הוכחתי לר"ת והתוס' אינו גט אבל לרש"י דמספרש מעת שאני בעולם בבית אבל האומר מהיום אם מתי מחולי זה מגורשת מיד ובלבד שימות מאותו חולי שיתקיים התנאי ומגורשת אפי' נתקרע או שאבד מיד אחר הנתינה. אמנם מטעמא אחרינא נראה בעיני דאף לרש"י אינו גט דאמרי' פ' מי שאחזו (גיטין ע"ב ע"ב) דאמר רב הונא גטו כמתנתו וכו' ופי' וז"ל לא מבעי' היכא דאמר אם מתי מחולי זה אלא אפילו יהיב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמא אדעתי' דמיתה יהב לה והא לא מיית עכ"ל פי' אם עמד וזר לאו שחוזר בו בהדי' אלא ממילא בטל הגט כיון דעמד דומי' דמתנתו ואע"ג דאמרי' התם רבה ורבא לא ס"ל דר"ה ה"מ בשכ"מ דיהיב גטא דתמא ולא אמר אם מתי אבל היכא דאמר אם מתי מודו לדר"ה דאם עמד והלך בלא משענת פי' בלא מקל דבטל הגט ממילא וכן פרש"י וז"ל ולא ס"ל הא דר"ה דהיכא דלא א"ל אם מתי ס"ל דאם עמד אינו חוזר גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה דאי אמרת חוזר אתי למימר לא הוי גט עד דמית וחזו דלכי מיית הוי' גיטא ש"מ יש גט לאחר מיתה ואתו לאכשורי זה גיטך לאחר מיתה ולא ידעי דכיון דלא פריש מידי להכי יהיב ניהלי' שיהא גט מעכשיו וע"מ שימות עכ"ל הרי מוכיח מתוך פרש"י דבמהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בלא משענת לכ"ע בטל הגט דכיון דהלך בלא מקל ודאי לא מת מחולי ראשון אע"פ שעדיין חלש הי' ולא חזר לבריאתו כמו מתחלה. וג' חלוקים הם לפרש"י במהיום אם מתי מחולי זה אם עמד בינתיים והלך בשוק בלא משענת אע"פ שעדיין חלש הי' ושוב מת הגט בטל ואם לא הלך כלל אע"פ שנתק מחולי לחולי אחר ומת ה"ז גט דודאי גם חולי הראשון מעורב בו ולא נתרפא ממנו. הלך על משענתו ושוב מת אומדי' אותו אם מחמת חולי זה מת ה"ז גט וכו' ובנדון זה אפי' לא הלך אלא במשענת הא אומדנא בעי שיאמדהו רופאים בקיאים ויאמרו שמחמת חולי קמא מת ומי יאמד אות ועוד מי בקי בזה"ז בהאי אומדנא שנסמוך עליו להתיר יבמה לשוק ואפי' לפר"ת דפי' דרבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה והלכתא כותיהו במהיום אם מתי דאם עמד והלך לשוק בלא משענת דאין הגט בטל מיהו אומדנא בעי ע"פ בקיאים שיאמרו מחולי הראשון מת כדקתני במתני' וכבר פרשתי דאאומדנא בזה"ז לא סמכי' להקל לומר שלא נשמר יפה מכמה דברי' שמחזירי' החולה לחליו ומחמת חולי הראשון מת. ואשר כתב מורי וז"ל דלית הלכתא כר"ה בהא דקאמר בטל הגט אפילו לא התנה אם מתי מחולי זה מ"מ בהא הלכה כמותו שיכול לחזור בו ולבטל הגט בעוד שהוא חולה קודם שימות כמו מתנה שכ"מ דקיי"ל דייתקי מבטלת דייתקי עכ"ל זו מניין לך אם הלכה נקבל ואם לדין שאתה דן כך מעצמך יש תשו' דהא בפ' מי שמת (בבא בתרא קנ"א ע"א) כל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו פי כל שאם עמד חוזר ממילא חוזר במתנתו פי' אפי' בעודו שכ"מ אלמא דטפי הוי פשוט דאם עמד בטל ממילא ממאי דמצי לבטל בדבורו בעודו שכ"מ וכיון דקיי"ל כרבה ורבא דאם עמד אינו בטל כ"ש דלא מצי לבטלו בדבורו בעודו שכ"מ ואדרבא אפי' לר"ה נ"ל דהיכא דלא הלך כלל או הלך על משענתו ואמדוהו שמת מחמת חולי הראשון אינו יכול לבטלו אפילו בטלו בהדי' שהרי כבר נתנו ואמר מהיום אם מתי מחולי זה והרי נתקיים התנאי שמת מאותו חולי בלא עמידה דהולך על משענתו לא מקריא עמידה. דבשלמ הלך בלא משענתו אמרי' דעת שכ"מ הי' כך שאם יעמוד וילך בלא משענת אפי' מת לבסוף לא חשיב ליה מיתה מאותו חולי אבל לא הלך או הלך במשענת ומת חשוב בעיניו מיתה מאותו חולי וכיון דאף לפי סברת השכ"מ נתקיים התנאי שמת מאותו חולי והוא כבר נתנו לה ואמר מהיום אם מתי אינו יכול לבטלו לפרש"י דמפרש דבמהיום אם מתי חייל לאלתר אפי' נתקרע הגט וה"נ לא יוכל לבטלו כמו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דמגורשת דקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כ"ש היכא דאמר מהיום או מעכשיו לפירש"י דס"ל דלאלתר חייל אי בטלו בהדי' אינה מבוטלת. תוספי גיטין אין בידי ולא ספרי פסקים בארץ הנגב סבבתי כל אלא כאשר הראוני מן השמים ואם ימצא שהתוס' וספרי הפסקי' חולקי' עלי בשום דבר דעתי מבוטלת כי מה לעני יודע יושב חשך וצלמות ולא סדרים זה ג' שנים ומחצה.
1