תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קכ״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 122
א׳ואשר שאלת על יהודי שיש לו עול גדול מן השר ומהלואות וממסים ונכנס לעיר תחלה לדעת כן שנתפשר בפני עצמו עם השר בכך וכך ושלא להשתתף עם הקהל. אם מדעת הקהל נחלק מהם השות בידו אבל בלא דעת הקהל אינו רשאי להפרד מהם שלא לשא בעול עמהם אחרי שמנהג העיר הוא כך להיות כל היהודים שותפי' במס ורשאים ני העיר להסיע על קצותן ולאו כל כמיניה של השר להפרידם זה מזה לשנות מנהג שהנהיג ליהודים שבעירו ולאו היינו דינא דמלכותא אלא גזילה דמלכותא כמו מכס שאין לו קצבה. ואע"ג דאמרי' פ' מי שמת (קמ"ג עא) ההוא דמי כלילא דשדו בי קיסר אבולי ואאסטרגיני וא"ר ניתבו אבולי פלגא ואאסטרגיני פלגא ואע"ג דמעיקרא אבולי יהבי ואסטרגיני סיוע בעלמא היו מסייעי' בהדייהו ומשום דמלכא אמר אבולי ואאסטרגיני אזלי' בתר דבורא דמלכא ה"מ כשהמלך אמר כך מעצמו בלא בקשת אבולי אבל בנדון זה שע"י בקשתו שבקש מן השר להפרידו מן היהודים רוצה להפרידו לאו כל כמיני'. ומה שאומר שאינו שוה לו למתפס חבלא בתרי ראשי לתת בפ"ע ולחזור ולתת עם הקהל הלא יכול לילך אל השר ולומר לו אדוני אין זה דינינו להפרד זה מזה במסים ושלא לשא בעול כי אם יחדיו וכל היהודים שבמכלות מריבים אתי בזה אין רצוני עוד לתת בפ"ע אלא עם שאר חבירי ובדברים הללו ראוי להחמיר אף בלא ראיה מן התלמוד שאם הי' כל א' יכול ליפרד מחבילה כמה פעמים באי' לידי תקלה גדולה ואנן טעמא דפירושי' ניקו ונפרוש ואתה שלום ותורתך שלום וכל ביתך וכל ישיבתך כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחי'.
1