תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קכ״גTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 123
א׳שאלה. טרן טריין. מרן ומוריין. בר אבוהון ובר וארין. דכיפי תלו ביה ומרגליין. מגניתיה דלית ביה טימי נטריה בריין. רמי דיקלין וזקיף קושיין. וקושיה מאן מרמיה לית מן קריין ותניין. מכל אבקת רוכל מקוטר גביר מזויין. סדיניה בקייטא וסרבלי בסתוא מעיין מצויין. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ומורינו הר' אליעזר שי' בכף שנייה יכריע המצויין. מימיו נאמנים ונוזלים מן המעיין. ומה לך מי שיחור שלי מי מערה סריחי וסריין. ברם מרנא סגי ענוין. סותם מי גיחון מפני המחמינין והנדיין. חצבי לנהרא כגני לייא ולאן. ואם הגפן עצרה תירושה אטדי יער איך יתנו פריין. גם כי התאנה חדלה מתקה מרנא די ליה כל רזין גליין כל קמחיא קמח וקמחא דקמחיה סולת מנופה בתליסר נפיין ואני מה לפתוח ראשון והן בארץ שלום אני בוטח לא ידענא לתרוצי סוגיין. אמנם אין כל חדש תחת השמש כבר היה לעולמים ידוע לכל בריין ותפתח אתון את פיה לפני מלאך השם ואית לן כמה קריין. כן רבינו בדורו כמשה טצדקי למפטר נפשיה גזר עלי תלמידי להויח לפניו בדין הה לא יכפרני בשעת הדין להאריך לא נפניתי מרוב טרודין חזרנו על כל צדדים וצדי צדדים מטבותי' דמרנא אב ב"ד ולא ידענו מה עלה בדעת ראובן ומאיזה כח הוא בא להוציא מיד שמעון את הקרקע תחלה לקנותו והבטיחו שמעון שלא יקנהו. והלך בעקפה וקנאו מה שעה שמעון עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות ואם אמת הי' כדברי ראובן שכך עשה לו שמעון שרי למקריא עבריינא ורשע כדאמ' בפ' האומר (נ"ט ע"א) עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע מיהו בי דינא לא מפקי' לי' מיניה וכ"ש השתא ששמעון כופר ואומר אדרבא אני הייתי מחזר עלי' תחלה ואתם באתם עלי בהערמה לבטל מקחי דחף הוא מפשע. ואין להשביע את שמעון שהוא כדבריו שלא ידע שהם חזרו עליו תחלה דאפילו אם הוא כדברי ראובן ולוי שהם חזרו עליו תחלה לא היה מפקי' מיניה דשמעון כדפי' א"כ לא שייכא בהא שבועת היסת אפי' לל"ק דר"נ (שבועות מ' ע"ב) ומה שטועני' ראובן ולוי שמסרו להם הגויה המפתחות ופתחו ומדדו את תבנית הבית ומוצאיו ומובאיו ונעלו אע"ג דישראל מגוי קני קרקע בחזקה כדאמ' ברפ"ק דבכורות (י"ג ע"א) ונעילת דלת חזקה היא כמו שהוכיח ר"י מפ' הזורק בגיטין (ע"ז ע"ב) ה"מ היכא דסמכי' דעתי' אבל הכא דאכתי לא פסקו ולא גמרו דמי הקנייה לא קני' מידי דהוי אמדד ומשך במטלטלי ולא פסק דלא קנה בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא פ"ד ע"ב) דלא סמכא דעתי' וכ"ש אם הוא אתרא דלא קני בכספא או בחזקה אלא בשטרא דהוי לראיה שלא יוכל המוכר לכפור דלא קנה בחזקה אפי' פסקו דמי הקניי' דישראל לא קני ולא סמכא דעתי' עד דמטא שטרא לידיה כדאי' בחזקת הבתים (נ"ד ע"ב) אא"כ פירוש אי בעינא בכספא או בחזקה איקני. ומה שטוען שהגויה היתה חייבת לו מעות ומכח זה הוא בא מכח משכנתא משום דינא דבר מצרא אין בדבריו כלום דהא לא מקרי משכנתא אא"כ הלוה על הבית ודר בו והוא דלא מצי לסלק לי' בנו שתשא בכה"ג הוא דאמרי' מאי משכנתא דשכונא גבי' ונ"מ לדינא דבר מצרא כדמשמע באיזהו נשך (ס"ח ע"א) אבל בכה"ג שלא הלוה לה על הבית לא מקרי משכנתא. ועוד שלא דר בו ועוד שהיתה יכולה לפרעו ולהסתלק מתי שתרצה. ודאי אם הלוה לה על הבית ודר בו ולא הוי' מצי' מסלק לי' בתו שנה ואז בא שמעון וקנה הוי מסלקי' לשמעון משום דינא דבר מצרא כיון דמשכנתא הוא ביד ראובן איהו הוי מצרן דידי' אם לא הי' לו לראובן קרקע סמוך לזה הקרקע של הגויה דל"ד לזבן מגוי דלית בי' משום דדב"מ דה"מ היכא דראובן הי' לו קרקע סמוך לה הקרקע של הגוי דמצי א"ל אריא אבריחי ממצרך אבל אם אין לראובן קרקע אצל הקרקע הממושכן לו דלא שייך למימר אריא אברחאי ממצרך הוי מפקי' משמעון וכן פר"י בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ג ע"ב תוס' ד"ה נטר). ומזה הטעם הקשה למה לא הוציא רב מרי הקרקע מיד רבא כיון דמשכנתא הוי' גביה ולא היה לו לרב מרי קרקע אצל הגוי והוצרך ר"י לתרץ דרב מרי לא היה חפץ לקנותו. אמנם מתוך הכתב משמע שהיה לראובן קרקע סמוך לקרקע של הגויה וא"כ אפילו אם הי' זה הקרקע ממושכן תחלה מגוי' לית בה משום דדב"מ דאריא אבריח ממצרא דאין לחלק כמו שחלק' בכתב לומר דוקא כי אברח ארי' ממצרא לאלתר אבל בנדון זה כיון דהרחיב לה הזמן לדור בו עדיין עד מרחשון לא. לא ידעתי החלוק וכי יעלה על לב דוקא לאלתר והיכי דמי אטו מי בעי' שיוציא הגוי ברגע כמימריה ואלו משהה שעה או שתים מי אית בי' מש"ה דדב"מ ואיזה שיעור ניתן לדבר שלא נתנו בו חכמים שיעור סוף דבר אין לנו אלא מה שאמרו חכמים זבן מגוי כיון דהוציא הבית מכח הגוי שהי' הבית חלוט לו אע"ג דחוזר ומשכירה לאותו גוי או לגוי אחר שכירות לא קניא ולית בה משום דדב"מ ולדרב מרי לא דמי' כדפי'. ועוד שאני התם שהי' רב מרי דר בו מתחלה הלכך לא שייך התם אריא אברוחי ממצרא אבל הכא לא היה הבית בכח ראובן כשקנאו שמעון ומה שטען ראובן שהוא שותף בבית שראשי קורות תחובי' בחומת הקרקע של זה הגוי הדין מצרנות ושותף דקרי לכל אדם כל זה אינו אלא משום ועשית הישר והטוב משום דאריא אברח ממצרך ואדרבא כ"ש שותף דמצי א"ל אריא אבריח מעלך. ומה שאמרו הבירורוים לראובן ולוי שמעון הודיעכם שלא תדאגו מזה כלל ושתסמכו מזה על יהודתו שלא יקנה אותו כלל אמת כי לא יפה עשה שמעון שהי' מבטיחו ואינו עושה שארית ישראל לא ידברו כב אמנם אין נ"ל משמעות הלשון לא לשון נדר ולא שבועה ולא יד ולא כינוי שהרי לא אמר אלא על יהודתו לא אקנה אותו שזה הי' הבטחה בעלמא שאמר להם לסמוך על יהודותו שלא ישנה בדבורו ואף לפי דברי ראובן שהוא סבור שהוא לשון קבלת שבועה אם קנה אותו ועבר על שבועתו מאי דעבד עבד ולא מפקי' מיניהדאי הוי מפקי' מיניה בזה לא הי' מתקן שבועתו דמ"מ כבר עבר ואטו משום דעבר על שבועתו קנסי' ליה להוציא הקרקע מידו ולהחליטו ביד ראובן האי לאו דינא הוא אלא קנסא והנה קנסות אנן לא דייני' אלא אתה מורי' וקהלך אם נראה שנעשה דבר מכוער כזה כמו שנראה לקנסו לתן לצדקה הנראה לכם הל לפי מה שהוא אדם. ולענין קורות ביתו של ראובן התחובי' בחומה ודאי נראה דהחזיק ראובן כיון דקודם שקנה שמעון הבית הי' כך ואין להאמין לגויה שאומרת שלא כדין קבעם דדברי הגוי לא מעלין ולא מורידין. ויש להחזיק את ראובן בחצי החומה כיון דקביעי בה כשורי דידי' דמדאמר רב הונא (ב"ב ו' ע"א) בי כוי לא הוי חזקה ואע"ג דאנח ביה דא"ל אמינא לכי מפייסת מינאי לא תתרע אשיתאי אבל אחזיק לכשורי גופיה להורדי הוי חזקה. ושאר אריכות בעלי דינין וקנטורין שלהם דברי תהו הם וא"צ להשיב עליהם ושלום מורינו רבינו ושלום כל ביתו ושלום כל החבורה יגדל כנפש תלמידו מאיר בר' ברוך שיחי'.
1