תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קכ״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 127
א׳שאלה. ריב לא ידענו נחקרהו. צדק צדק נרדפהו. מבור הגדול נדלהו. ממים רבים נמשהו. הוא בי מדרשא של מורי הר' מאיר שי'. יורנו מורינו ראובן תבע קהל ורידבורק לדין השבעות לפני התפיסה נתננו מס והודינו לפני החרם ואמרתי לפני מקבלי הודאה יש לי ע' זקוקי' ל"ז משלי ול"נ אני חייב לגוים והדבר ידוע וגלוי לכל שכני שאני צריך לפורעם מיד ואיני רוצה לתן מס והשיבו לי אין אנו נותני' כ"כ דבר גדול רק ג' פשיטי' מן הזקוק ועבור דבר מועט אין לך להרבות דברים והשיב ראובן אם הוא עתה דבר מועט אני מתיירא שמא ירבו והשיבו' בע"ה כל כך אנו בטוחים שאין לך לירא וניאות להם אחר זמן נתפסו הקהל ואניהייתי אז בוורנקוורט וזוגתי נתפסה ואני ברחתי למקום אחר שמו הונבורק ויהי כבואי שמה תפסוני פרשים שהייתי מוטב שנוציא ממנו מה שהוא חייב לנו ממה שיצטרך ויהיה לו לפרוע לנו והוצרכתי לקח מבעלי חובי הרבה פחות ממה שהי' חייבים לי ושלחתי גיסי למבצר במקום שהיו קהל ורידבורק אסורי' והודעתים שהוצרכתי לפרוע נושי ושלא אתן לפדיון זוגתי אלא ממה שיש לי ועל כ"ז הטילו עלי לתן כפליים מה שיש לי כספ ושוה כספ ומסרו את זוגתי ביד עבדי המלך ואמרו לאסור ולייסר את האשה עד שתתן לך כך וכך מעות לכן אני תובע שיפדוה יד גוים מאחר שאני נכון לתן מכל אשר לי כאשר יתנוהם וכבר פרעתי נשיי קודם הפשרה וגם אפוטרופוס הקהל הר' מבורך הודה לפני' שכך הי' מנהג בורידבורק כשהיו מודים בחרם בכל שנה לא היו נותנים בחנוכה ע"פ אותה הודאה אלא אותו המס ומה שהיו צריכי' כל שנה הי' מלוין על שנה הבאה והאפטרופיא השיב שמנהג הוא מימים קדמונים בורידבורק כשהיו גדולים בתורה ופרנסים דרים שם שאדם נותן מכל מה שאדם נושא ונותן בהם אפילו אם הוא חייב הרבה וגם ראובן עצמו נהג עמנו באותו מנהג זה כמה שנים ועתה כשנתפסנו יעצונו חכמים ונבונים לתן מס ע"פ הודאה שהודינו קודם התפיסה שאם הי' לנו להודות עתה שמא יערימו מקצתם מחמת שהמס גדול וראובן השיב מה שהי' מנהג לתן מס ממה שהי' חייב זה הי' דוקא במסים אבל בגזילה כזאת שאדם נותן כל מה שיש לו מהיכן יקח לתן מה שאין לו ועוד שפרעתי קודם הפשרה ומה שנמניתם וגמרתם לתן ע"פ ההודאה שעברה לא על פי היתה אדרבא שלחתי גיסי שמה להודיעכם שלא אתן אלא ממה שיש לי. ועוד טען ראובן אתם שמתם לעצמיכם קרקעות וספרים בפחות מכדי שוים מה ששמתם בב' זקוקי' מכרו בד' זקוקוי' ומאן שם לכו. והאפטרופוס השיב מנהג הוא שלא לתן מס מקרקעות וספרים אלא לנחת רוח לקהלם נתרצו העשירי' לתן מה מהם מקרקעות וספרים ונמנו וגמרו מדעת כל הקהל לתן מס מהם בדמי קנייתם לכתוב בדמי הקלף ושכר הסופר ואם ראובן אומר אין אני ניאות בזה הרי אינם רוצים לתן מס מהם כמנהג העולם וראובן אומר אינו מנהג בגזילה כזאת ומידכם היתה זאת לנו בבתיכם הגבוהים ולמה לא תתנו מהם ועוד טען ראובן אחד מקהלכם מצאו אותו שעבר על החרם והי' לו יותר מכדי הודאתו ולקחו לו הקהל המותר ואחד מן העשירים אמר אני נותן לך חלקי והוא עולה לי"ו זקוקי' כדי שתפדה בו אשתך מיד גוים אותם אני תובע היום והאפטרופוס השיב לא נמלכתי בו להשיבך אבל ידעי כי הוא יאמר להד"ם או חוזרני בי. ושלום מורי ושלום תורתו ישגה לעד כנפש תלמידך אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל. יחיאל בר יצחק ירנ"ן. יוסף בר' נתן נצב"ה. ועוד טען ראובן הם מחלו למי שהי' רוי' לזה ק' זקוקי' ולזה ס' כדי שיהו נאותים להם לכל אשר תקנו ולי רוצים לקח מה שאין לי.
1