תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קכ״חTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 128
א׳וגם מורי' יורינו על נתינת מס מקרקעות וספרים זכורני מורי שאמרת לנו בסוף מס' פאה על האי משנה מי שיש לו נ' זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול ובירושלמי קאמר עלה הכא אמרין חמשין דעבדין טבין ממאתן דלא עבדין ומזה הבאת ראי' דמקרקעות אין לתן כי אם הרביעי ומספרי' נ"ל דאין לתן מק"ו השתא לומדיה פטורי' ממנדה ובלו והלך היא עצמה לא כ"ש וק"ו כזה איכא בפ"ק דקידושין (כ"ב ע"ב) ועוד שהתורה נקראת חירות ואין להטיל עול מלכות עליה ועוד אדם שיש לו כמה מסעות תשמישי בית וכלי חול אינו נותן מס מהם אע"פ שא"צ מהם אלא לפרקים פעם אחת בשנה ספרים שהם תשמישי קדש שאדם לומד בהם בכל שעה או בניו וחתניו או משאילם ללמוד בהם על אחת כמה וכמה ומורי שיחי' ישיב לנו דעתו ושלום כנפש תלמידיו שותי מימיו.
1
ב׳תשובה רבים שלומים לאין קץ ותחומים לביתך נאוה קדש לאורך ימים מורי הר' אשר שיחי' ושאר כנותך עמיתינו שיחי'. למה שאלתוני מעניני מסים שעיקרם מהלכות מדינה הם והכל לפי המנהג שנהגו מדינה ומדינה כמנהגה. למדנו בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קט"ז ע"ב) שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמר עלי' גייס וטרפה ועמד א' והציל הציל לאמצע ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו ופריך עלי' עד דמוקי לה רמי בד חמא בשותפי' וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פלג הוי פי' במקום פסידא כי הכא שעמד עליה גייס וטרפה הלכך הכא בנדון זה אם מעולם לא הורגלו להיות שותפי' במסים אלא במסים שיש להם קצבה הוי מס זה שאין לו קצבה כמו עמד עלי' גייס וטרפה דנהי דקיי"ל דינא דמלכותא דינא גזילה דמלכותא לאו דינא הוא כמוכס שאין לו קצבה הלכך כיון דאמר בהדי' איני משתתף עמכם לתת מממוני כמעיקרא אלא כמו השתא לאחר שפרעתי חובותי ומיחה בהם שלא להתפשר עליו אלא על תנאי כן לא הי' להם להתפשר בע"כ ובמקום פסידא כמו זה שותף חולק שלא לדעת חבירו וכדאמר התם אמר פליג לא אמר לא פליג והי' להם להתפשר בפ"ע בלא ממונו אחר שחלק מהם. אמנם אם כשהיו מתפשרי' בפ"ע בלא אשתו של ראובן הי' הדבר יכול לבא לידי מכשול לאשת ראובן פן יעללו בה הערלים שכן שמענו שגזמו לכלם אם לא הי' מתפשרי' מיד כרצונם שהיו מתעוללים בנשותיהם נראה דאפילו מחה שלא לפדות את אשתו יפה עשו שפדאוה כדתני' בפ' נערה (כתובות נ"ב ע"ב) נשבית והי' מבקשי' ממנו עד עשרה בדמים פעם ראשונה פודה וכו' ולא כל הימנו א' שיעשיר א"ע ויפיל אותה על הצבור. ובשכבר בא מעשה לידינו בא' שהיה תפוס וצוה שלא לפדותו מנכסיו ובאו בני אדם ופדאוהו בע"כ ופסקנו שחייב לשלם להם דאפי' ביש לו ואינו רוצה להתפרנס אמרי' פ' מציאת אשה (כתובות ס"ז ע"ב) דנותנו לשום הלואה וחוזרי' ונפרעי' ממנו ונהי דקאמר תלמודא דנפרעים ממנו דוקא לאחר מיתה אבל מחיים לא היינו משום דאי מחיים תו לא שקיל והא לא שייך בתפיסה דליתא כל שעתא כמו מזונות הלכך גבי תפיסה חוזרין ונפרעין ממנו לאלתר דכיון דגבי מזונו' חוזרים ונפרעים ממנו בע"כ כ"ש בשבי דכלהו איתנו בי' ועוד ראי' מפ"ק דקידושי' (י"ח ע"א) דאפי' בע"ע הוי כפי' לבני משפחה היכא דל"ל נכסי אי לאו דא"כ הדר אזיל ומזבין נפשי' כ"ש דכפי' לדידי' למפרק נפשי' מדיליה או אשתו דכגופו דמי' דכופי' אותו לפדות אשתו מבין הגוים עד עשרה בדמיה. ועוד אם הורגלו בורידבורק להיות שותפי' במסים שאין להם קצבה כאשר הוא מנהג כבר באלו המלכיות מימים רבים שאין קצבה למסים אלא כל שר ושר לוקח לפי רצונו אין שותף חולק שלא לדעת חבירו מחמת שנתרבה המס הרבה דמה לי גזילה מרובה מה לי גזילה מועטת הא שותפי' נינהו במסים שאין להם קצבה סוף דבר כל מס ששואל שר העיר הן מעט הן הרבה צריכי' לתן בשותפות ולא כל הימנו לסלק עצמו ולחלוק שלא לדעתם ואפי' אם צוה להם קודם הפשר אל תתפשרו אלא בכך אין בדבריו כלום אחרישלא פשעו אך הטוב והישר בעיניהם עשו ונראה להם שהוא תקנת הקהל לפטור ולא לעמוד מנגד ולמרוד במלכות צריך להשתתף ולתת חלקו לפי חשבון נכסים שהי' לו בשעת התפיסה ואפי' אם אנסוהו גוים לפרוע להם מה שהי' חייב להם לא ינכו לו מחלקו לפי כל הנכסים כמעיקרא דמיד משעת התפיסה נתחייבו כל נכסים לתת מהם מס כמו שיתפשרו לבסוף ואם מהרו בע"ח לגבות מן הנכסי' מה שהיה חייב להם אם יש שם מותר בנכסי' כדי חלקם שהוא חייב להם מן המס הלא גם הם יקחו חלקם ואם לא ימצאו בנכסי' כל כך כשיהא לו חייב לשלם דל"ד להיכא דנשתדפו דלא יתן אלא מן הנמצא בידו ותו לא דשאני התם דנשתדפו ולא משתרש בחסרון שנחסרו הנכסי' אבל היכא דפרע מהם חובו דקא משתרשי לי' לא ינכה בשביל זה מחלקו במס לפי חשבון נכסים דמעיקרא. ושטוען ראובן מאן שם לכו קרקעות וספרים בפחות מכדי שוי' גם בזה לא נראו דבריו דטבא ליה עבדו ליה דאלו לא נתרצו מעצמם לתת מהם לא היו ב"ד כופי' אותם לתת מהם דכמה פעמים צוחו קמאי דקמאי לתת מהם לא היו ב"ד כופי' אותם לתת מהם דכמה פעמים צוחו קמאי דקמאי לתת מס מקרקעות ומספרים במסים גדולים כאלה יותר מס' שלא נשאר חלק עשירי בידם ובאו לדין על ככה ונפטרו בעלי הקרקעות והספרים כמנהג קדמונים שתקנו כך ויש כמה טעמים ומגדר מלתא בכך אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא מדעת כל בני העיר כי רשאין בני העיר להסיע על קצותן ולשנות מדעת כולם כמו שירצו. ועל אותו שעבר על החרם וכו' עדיין הוא לא השיב גם אני לא אשיב מזה כלום. ועוד דברים בעלמא א"ל אתן לך חלקי ומצי הדר ביה וראובן לאו בע"ד דידי' כל זמן שאינו בא בהרשאתו או שנתן לו במעמד שלשתן. ומה שטען שמחלו זה לזה בלא דעתו לאו כל הימנו למחול חלקו בלא דעתו אא"כ נבררו טובי העיר מעיקרא מדעת כולם למחול ולעשות בכל צרכי צבור כפי רצונם. ואמת כי רציתי לדקדק מההוא דמס' פאה שאם באנו לחייב מס מקרקעות הי' ראוי לגבות מן הרביע כמ"ש ובלבד משאר קרקעות שאינם בית דירתו אבל מבית דירתו לא דתנן בפ"ב דמס' פיאה אין מחייבי' אותו למכור ביתו וכלי תשמישו. מיהו לפי המנהג שנהגו קדמונים אין גובי' מהם כלל וכ"ש מן הספרי' כמ"ש ק"ו מלומדיה. ואין להקשות לדברי מההוא דמי כלילא דשדו להו אבני טבריא כו' עד ערקו שדיוה פלגא אידך פלגא כו' ערקו כלהו שדיוה אכובס דשאני התם דלא הורגלו להיות שותפי' בכך אבל בנדון זה אם כבר הרגלו להיות שותפי' לאו כל כמיני' דחד לברוח ולסלק עצמו ולחלוק שלא לדעת חבירו משנשאל המס אע"פ שאין לו קצבה כיון שבמסים שאין להם קצבה הורגלו להיות שותפי' לאו כל כמיני' דחד לברוח. ושטען ראובן שמתחלה אמר לקהל שהי' חפץ לפרוע הקפותיו ולא הי' חפץ לתן מס מהם כל זמן שלא הוציאם מידו חייב.
2