תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קל״וTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 136
א׳שאלה מרוב נתיבות נחצתי לכתוב לכם מיודעי הנקובים מעבר הלז. נראה אום כשירד שמעון לדין עם מקצת הקהל הי' ראובן בעיר וראה ששמעון ירד לדין על עסק אותו החוב אין לו לשמעון לחזור ולירד עם ראובן על ככה בין שגם ראובן הוא מן הקהל כדאמ' ס"פ מי שהי' נשוי (צ"ד ע"א) הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מיניהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר לאו בע"ד דידי את אלא איבעי לי' למיתי' היכא דאיתא במתא ואפי' ליתא במתא אם עשה שמעון מה שאמרו לו לעשות אותם שהברררו עפ"י הקהל די לו בזה ופטור מראובן ועוד אחרי שראובן אומר כך וכך נשבעת לתן לפי מה שהי' החוב בשעת גביית המס ושמעון אומר לא נשבעתי כך ואין לראובן עדי' ולא ע"א כשר שהוא כדבריו א"צ שמעון לחזור ולשבע כי אף לפי דברי ראובן כבר נשבע לעשות כן ואין שבועת היסת על שבועה כדמשמע בפ"ק דב"מ (י"ז ע"א) היה חייב לחבירו שבועה ואמר נשבעתי והעדי' מעידי' אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה טעמא דהעדי' מעידי' אותו הא לא"ה א"צ לחזור ולשבע ופי' ר"י שם דמסתברא דאף בתר דנתקנה שבועת היסת אין שבועה חלה על שבועה וכן פי' רבי' יוסף בר' יצחק ורבי' יצחק בר' מנחם בתשו' אחת אבל בשביל שסייעו בפרשת החוב ואמר אינו דין שתתן כדמעיקרא בשביל זה הטעם אין לפטרו דעביד איניש דלא מגלי טענתא אלא בבי דינא אלא יש לפטור את שמעון מטעמא אחרינא כדפי' ושלום לכם ולכל כנותכם כנפש נאמן בריתכם מאיר בר' ברוך שיחיה.
1