תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב י״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 17
א׳ואשר שאלת על ראובן שכנס אלנה אחת ושהה אצלה ח' שנים ומתה ובעת שנשאה לא היתה אמידה ובחזקת עשירה כדי כתובתה ונפטרה שלא נשבעה על כתו' ולאחר פטירתה נשבע ראובן עם הקהל ונמצא מותר הרבה על כתו' ויורשי הבעל הראשון תובעי' המותר נראה ודאי אם הכניסה לו לשני דבר שאינו מסויים כגון זוזי וכיו"ב ושאין בהם סי' וליכא דידע בהו אי הוי של בעלה הראשון בהא ודאי לית דין ולית דיין דלא מפקי' מיניה דבעלה שני מידי ואפי' הכניסה לו יותר מכדי כתובתה דמאן לימא לן דזה הממון שהכניסה לו של בעלה הראשון הוא דלמא מתנה נתנו לה או מציאה מצאה דמציאת אלמנה לעצמה אפי' כשהיא ניזונת ואשכחן דתלי' בהא בפ' הנזקין (גיטין נ"ב ע"א) עמרם צבעא אפטרופוס דיתמי הוי אתי קריבי' קמי' דר"נ א"ל כו' עד דקאכיל ושתי מיתמי ולא אמיד א"ל אימר מציאה אשכח וכיון דאיכא למתלי בכמה גוני דלמא זה דילה הוי ואלו היתה בחיים אין כח בידינו להוציא מידה אלו היתה נשבעת שהוא שלה ותעכב מה שבידה בשבועה והשתא שמתה תפיס לה בעל בלא שבועה דאין נשבעי' בטענת שמא בר מהנך דפ' כל הנשבעי' (מ"ד ע"ב) השותפי' והאפטרופי' וכו' דמורי התירא ואיהי גופה אע"ג דנשבעת בטענת שמא כדאי' התם במשנה והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית היינו משום דמוריא התירא דקא טרחה קמי יתמי והא לא שייך בהאי, ועוד דאיהי גופה תקנתא ותקנתא לתקנתא לא עבדי'. ועוד דאיהי ידעה ודאי אם עכבה משל היתומי' כלום וגם יש לה לידע ומוטל עלי' לידע משביעי' אותה אבל הוא מנא ידע ואין לו לידע אין משביעי' לו בספק שבועה שלא פקדתני אשתי דכל כה"ג דלאו תובע טוען ברי ולא נתבע ידע ואין מוטל עליו לידע לא חזי' דאתקן שבועת היסת ואפי' בימי ר"נ לא לל"ק ולא לל"ב (שבועות מ' ע"ב) ואין להקשות כיון דאיהי אי הויא בחיים בעיא אשתבועי השתא דמתה אין אדם מוריש שבועה לבניו דדלמא ה"מ לטול כגון יתומי' מן היתומי' שבאי' להוציא בשטר אבל לעכב מה שבידו כגון האי דתפיס אפי' שבועה לא בעי כדפרי' טעמא כללא דמלתא כל היכא דהמוריש אלו איתי' בחיים הי' תפיס מה שבידו בשבועה יורש נמי לא בעי אשתבועי וכן אני רגיל לומר אם ראובן אומר ליורשי שמעון מנה לי ביד אביכם ואין לו שטר ואין לו עדי' שהודה אביהם בשעת מיתתו ולא שמתוה נמי ומת בשמתיה דאלו אביהן קיים הי' משתבע ומפטר יורשי' מפטרי בלא שבועה והא דתנן דיורשי' נשבעי' שלא פקדנו אבא וכו' היינו כשבאי' יתומי' להוציא מן היתומי' בשטר וכך אנו דנין וכן שמעתי בשם מורי קרובי הר' שמואל מבבנבורק וכן א"ל עמיתנו בשם רבי' ישעי' מטרנא וכן מצאתי אח"כ בתשו' רב פלטוי גאון והילך קצת מלשונו וששאלת ראובן משכן ששדותיו לשמעון לאחר שמשכן ד' וה' חדשים הלך לו למדה"י ואכל אותן שדות שנים הרבה ומת שמעון ואכלם בנו יותר מעשרי' שנה ומת ראובן במדה"י ובא בנו של ראובן ומצא אותן שדות ביד בנו של שמעון א"ל מה אתה עושה בתוך שלי א"ל שירשתי מאבא א"ל אביך ממשכנת הי' בידו שמשכנם לו אבי א"ל אם משכנם לו חזר ולקחם ממנו אבל אני איני יודע אלא שירשתים מאבי הלכך היכי דייני' לי' רבנן להאי דינא הכי אמר' רבנן הבא מחמת ירושה כו' עד ואי תבע בר ראובן לשמותי ליה באנפי בר שמעון דלא שמע מאבוה ולא פקדי' דהלין ארעתא דראובן משכנתא נינהו אית ליה מן דינא דומי' דשבועה שלא פקדני אבא וכו' אבל שבועה ל"ל על בר שמעון טעמא דל"ד לשטר מלוה התם קאמר בר שמעון לאפוקי מבר ראובן מאי דאית בהאי שטרא אי משתבע שבועת היורשי' גבי ואי לא לא גבי הכא הלין ארעתא בחזקת בר שמעון קיימי ול"ל לבר ראובן אלא שמתא בב"ד בעלמא בביהכ"נ בסתם על כל היודע ועד שיעיד והיורשי' בכלל. וכן מצאתי שוב בתשו' רבי' יהודה מפרי"ש בסוף המוכר את הבית והילך מקצת לשונו ושטר כיס היוצא על היתומי' נשבע וגובה מחצה פי' רבי' שמואל ובאידך מחצה משתבעי יורשי' שבועת יורשי' וכו' ואין נראה לרבי דהא לא מצינו בתלמוד כדי לפטור כי אם לגבות וגו' עד ואפי' שבועת יורשי' דהיסת לא אשכחן כי אין להטיל עליהם שבועת יורשי' כיון שאין להם לידע אם פרע אם לאו עכ"ל ואע"פ דרבי' שמואל פי' דנשבעי' אפי' כשהם נתבעי' הרי נחלקו עליו כל הני אשלי רברבי ונראי' דבריהם ואפי' אם הי' הדבר שקול כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מספיקא לא אמרי' למאן דתפוס השבע ה"נ לא משביעי' לבעל שבועה גמורה אלא אם רצו היתומי' מחרימי' להם בביהכ"נ חרם סתם על היודע מזה שיעיד. ועוד גדולה מזו כתבו הגאונים דמאן דמפקיד מידי ביד אשה פנויה ושוב נשאת והוא תובע אותה והיא כופרת לא משביעי' לה דפגיעתה רעה ואם היא מודה לא תשלם לו אלא כותבי' לו דלכשתתאלמן או תתגרש שתשלם לו כ"ש בנדון זה דלא משביעי' ליה בשביל אשתו בטענת שמא ויש לדמות נדון זה להא דאמר בחזקת הבתים (נ"ב ע"א) א' מן האחי' שהי' נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאי' על שמו אמר רב עליו להביא ראי' ושמואל אמר על האחי' להביא ראי' אמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחי' להביא ראי' ואע"ג דפריך עלה מדרבא דאפיק זוזא דסרבלי וספרי דאגדתא מיתמי בדברי' העשויי' להשאיל ולהשכיר ומסיק מלתא דשמואל בקשיא הרי ר"ח ור"י אלפסי פסקו כשמואל כיון דלא מסיק מלתיה התיובתא אלא בקושי' לא בטלו דבריו אלא דההוא לא אשכחן פירוקא למלתי' ול"נ דל"ק דההוא דאפיק רבא זוזא דסרבלי מיתמי היינו כשהתובע הי' לו עדי' שהי' שלו תחלה וראו אותה עתה ביד היתומי' דכה"ג אלו הוי אבוהון קיים לא הוי מצי למטען מידי לעכבם בידו כיון דאית לתובע עדי' שהיתה שלו ומשוי לי' ראה כדמשמע בחזקת הבתים (מ"ה ע"ב) ובפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע' ע"א) גבי הני זוזי דיתמי היכי עבדי' להו כו' אבל דבר המסויים לא דלמא אתי מאריה ויהיב ביה סימנא ושקל להו כמו שפר"י שם הלכך לא טעני' ליתמי אע"ג דאלו הי' אבוהון קיים דלמא מייתי סהדי שלקחה הא מלתא דלא שכיחא היא כיון דאין לו שום טענה אחרת לזכות בה בטענת עצמו אלא ע"י עדים ומי יימר דמשתכח עדי' שלקחה הלכך מלתא דלא שכיחא לא טעני' ליתמי כדאי' בס"פ המוכר את הבית (בבא בתרא ע' ע"ב) גבי שטר כיס היוצא על היתומי' דלא טעני' להו ליתמו נאנסו אע"ג דאבוהון הי' מצי טעין הכי משום דמלתא דל"ש היא אבל גבי א' מן האחי' שהי' חובות ושטרות יוצאו' על שמו אלו הוי קיים יש לו כמה מיני טענות לזכות בממון שהרויח שום ממון בעולם או מציאה או נתן לו במתנה או נפל לו בירושה וכיו"ב אז זכה לד"ה כדמסיק ר"ח התם ל"ש אלא שאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקי' בעיסתן אימור מעיסתו קימץ הלכך מלתא דשכיחא היא וטעני' ליתמי ובנדון זה אלו היתה בחיים חיותה זוכה בממון זה בכמה טענות כי מתה לא מפקי' מיני' דבעל ואפי' שבועה לא משביעי' לי כדפי' לעיל. ומטעמא דפרשי' שיש חילוק בין ההוא דא' מן האחי' לההוא דזוזא דסרבלי לא מסיק בתיובתא אלא בקשיא. ואע"פ שרב ישראל גאון ורבי' שמואל פסקו דלית הלכתא כשמואל וכדמסיק למלתי' בקשי' ספיקא דממונא לקולא היכא דקיימי זוזי קיימי. ועוד נ"ל דאפי' הכניסה לו דבר המסויים חפצים הידועי' שהי' של בעלה וחזו להו השתא ביד בעלה השני דאלו אחר כה"ג דאיכא עדי' שלא באו לידו תחלה בתורת מכר אלא בתורת פקדון ואיכא נמי ראה לא מיהמן לומר לקוח הוא בידו כיון דל"ל מגו כדמשמע בשמעתתא דאומן (ב"ב מ"ה ע"ב) ה"מ דל"ל ללוקח שום טענה עליהו אין לנו לבדות מדעתינו ולומר שמא אח"כ לקחו אבל הכא דודאי ידוע לנו שכל נכסיו משועבדי' לכתובתה איכא למימר בכתו' עכבתה. והא דתני לוי פ' אלמנה (צ"ו ע"ב) אלמנה עד שלא נשאת על היתומי' להביא ראי' משנשאת עליה להביא ראי' ה"מ בשהיא באה לגבות אבל הכא שהיא מוחזקת על היתומי' להביא ראי' אפי' משנשאת ואע"ג דאמרי' פ' הכותב (כתובות פ"ה ע"א) דתפיסה לאחר מיתה לאו כלום היא ה"מ בימיהם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתו' ולבע"ח אבל השתא דמשתעבדי בתקנת רבנן סבוראי אין חילוק בין מחיים לאחר מיתה כיון דאי לא תפסה גבי מיניהו עד שלא נשאת אפי' אין שטר כתו' יוצא מתחת ידה ואפי' משנשאת גבי' אי שטר כתו' יוצא מתחת ידה והאי דתפסה בהיתר מעיקרא ואם היתה בחיים הי' מוטל עלי' לשבע ליתומי' השתא מעכב להו בעל בלא שבועה דאין נשבעי' בטענת שמא כדפי' לעיל. ול"ד לתקפו כהן סמוציאי' מידו דהתם תפיסה שלא כדין הוא שאינו יודע בעצמו אם כדין תקפו דלא ידע אי בכור הוי אי לא אבל הכא תפיסה דידה תפיסה ודאית שהיא אינה באה בטענת ספק דאפשר לה לידע ודמי' לההוא דפ' שני דכתו' (י"ט ע"ב) שנים שהי' חתומי' על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא זה אבל אנוסי' היו כו' עד אם יש עדי' שהוא כתב ידם אין נאמנים וסיק דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מריה והא דקתני אין נאמני' פרש"י ואם תפס בעל השטר לא מפקי' מיני' דלא מקרי תפיסה שלא כדין כיון שטוען ברי ואפילו לפי' ר"י דאפי' בטוען טענת ברי מקרי תפיסה שלא כדין ומוקי לההוא דכתו' כגון שתפס קודם שנולד הספק וההוא דמרחץ פ' השואל (ק"ב ע"א) דאמרי' דאע"ג דבא בתחלת החדש כלו למשכיר בא בסוף כחדש כלו לשוכר לאו משום דתפיס שואל דתפיסה שלא כדין היא אלא משום דשתיק משאיל עד סוף החדש ודאי אודיי אודי ליה לשואלה"מ התם מקרי תפיסה שלא כדין אי לאו טעמא דפרישנא כיון דאי לא הוי תפיס לא מצי גבי השתא נמי דתפיס מפקי' מיני' אי לאו דתפס קודם שנולד הספק כי ההוא דכתובות ובההוא דמרחץ משום דאדויי אודו לי' אבל בנדון זה כיון דאפי' דלא תפסה הויא גביא עד שלא נשאת או ע"י שטר כתו' או בתנאי ב"ד ומדינא הו"ל למגבי בלא שבועה אלא דרבנן חשו לספק צררי משום תקנת יתמי ובשבועה מיהו גביא ומפקי מיתמי הלכך כי תפס' נמי תפיסה גמורה הוי' אף כי תפסה נמי לאחר מיתה דל"ד כלל הך תפיסה לתפיסה דכתובות ומרחץ ודבכורות כדפי'. ועוד דכל כה"ג דתפסה ולא בעיא למגבי איכא למימרה בו דלא לוסיף עלה להא דרב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו דהא דקיימי' כותי' ה"מ כשהן צריכי' לגבות ומחוסרי גובינא אבל היכא דלא מיחסרא יורשי' גובינא לא ותפס בלא שבועה כדפי' לעיל דאין נשבעי' בטענת שמא לשינוי' קמא דמהני' תפיסה אף בתר דנולד הספק ולאידך שינוי' דלא מהני' תפיסה בכה"ג מ"מ נשבעי' שבועת יורשי' כרבי אלעזר ומעכבין הממון כיון דעיקר מלתיהו דרב ושמואל היינו כשהם באי' להוציא ואיכא טעמא רבה וסברא לחלק בין היכי דתפסי מכח אבוהון דתפיס תפיסה מעלייתא דאפי' אי לא תפיס הא מגבי ליה כי הכא מיתמי ע"י שטרא ודאי וסברא גדולה היא דנימא הבו דלא לוסיף עלה דאפי' בחלוק כל דהוא במלתא בלא טעמא גבי ההוא דשכיב ושבק אחא סבר רמי בר חמא למימר הבא דלא לוסיף עלה (שבועות מ"ח ע"ב) ואפי' רבא לא פליג עלי' אלא מה לי שלא פקדנו אבא ומה לי שלא פקדנו אחי אבל בנדון זה ודאי נראה דליכא מאן דפליג ונימא הבו דלא לוסיף עלה (שבועות מ"ח ע"ב) ואפי' רבא לא פליג עלי' אלא מה לי שלא פקדנו אבא ומה לי שלא פקדנו אחי אבל בנדון זה ודאי נראה דליכא מאן דפליג ונימא הבו דלא לוסיף עלה כיון דתפסי כדפי'. ומיהו אם יש דבר המסויים שידוע שהי' של בעלה וראו אותו ביד בעל השני ויש מהם ששוי' יותר מכתו' יחזיר המותר ליורשי' כי ההוא דרבא אפיק זוזא דסרבלי וספרי דאגדתא מיתמי וכו' ומה שכתבו שמתחלה לא היתה אמודה ביתר מכדי כתו' ועתה כשנשבע בעלה נמצא לה יותר מכדי כתו' מאי נ"מ לן מיני' אימור מציאה מצאה או מתנה נתנה לו ועוד גדולה מוו דאפי' אם ידוע להו דממון בעלה השביחה הנכסים משנשאה אע"ג דאין האשה גובה כתו' מן השבח כדאי' פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ג ע"ב) ומשמע היכא דלא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי השביחה ליתומי' ה"מ עד שלא נשאת דטרחא קמי' יתמי אבל השנשאת דנתפרדה חבילתה מהם ולא טרחא קמייהו אע"ג דלא אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני משבחת לעצמי כמאן דאמרה דמי כדאמ' פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ד ע"א) רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו ר"ס ועבד בהו עסקא תבעתי' אחוה לדינא קמי' דרבא א"ל ר"ס גברא רבא הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני פי' וכמ"ד ראו מה שהניח לי אבי דמי ה"נ כיון דנשאת כמאן דאמרה הכי דמי' דאפילו השביחה כ"ש וכ"ש בנדון זה דבעלה השביחה. יש מאלו דברי' שכתבנו דלית בהו פלוגתא ויש מהם דראי' במקצת פלוגתא דרבוותא ולא יכולתי להאריך ולכתוב כל דבריהם ממאי דקשי' לי עליהו אמנם כתבתי הנראה בעיני כאשר הראוני מן השמים. ועל מ"ש שהועד בפניהם שהיא ובעלה הראשון הקנו ביחד בקנין גמור שכל מי שימות ראשון הנשאר בחיים יחלוק הנכסי' עם יורשי המת ואחרי מות אישה פישרה עם כל היורשי' זולתי עם קטן אחד ועתה הוא בא ותובע הנכסי' מכח זה אע"פ שלא נולד הקטן עדיין בשעה שהקנו והתנו זע"ז לחלוק עם היורשי' אין לומר לא זכה משום דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם מה"ט ליכא לסלוקי' דהא היא לא הקנתה משלה כלו אלא מחלה שעבוד כתו' מהני נכסי דבעלה הלכך מהני שפיר גוף הנולדים הראוי' לירש לכשיבאו לעולם אשר אם ילדו לאחר מיתת בעלה יטלו חלקם כיון דמחלה שעבודה מחציים. אלא מאן בו לירת בר קשא דמתא לירות ונוטל חלקו לכשיבא בעולם כמו כן שנולד לאחר מיתת אביו. אמנם בעל השני יכול לפטור עצמו ממנו מטעמא דפרי' דמצי למימר לא הכניסה לי כלום משל בעלה או מצי למימר נתנה לכם כבר כמו שהתנה עם בעלה דמאן מוכח אפי' שבועה לא משביעי' ליה כדפרישית לעיל.
1
ב׳סליקא זאת המלאה סודות ורזות.
2