תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קצ״חTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 198
א׳שאלה שלשה נכבדי ארץ הרשומים קטנים בעיניהם והמה חכמים מחוכמים כל רז לא אנס לכו עתירי פומבי אפורסמיה מאוצר מלא באתם לתהות בקנקן ריקם ומטיבותיכו הריני דן אחרי שמתחלה כשחלקו היו מקצת אותם שתי קורות בחלק שמעון ולוי ומקצת נכנסות בחלק ראובן נראה שכל מה שיש מהם בחלק שמעון ולוי הוא שלהם ומה שיש מהם בחלק ראובן שלו הם כמאן דפסיקי דמיא דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידי' הוא וכשם שרשאי' שמעון ולוי לבנות ולסתור ולהכביד על הקורות שבחלקם כך רשאי ראובן על הנכנסים לחלקו אפי' אם הי' הכותל מפסיק בין ב' הבתים של שותפות רשאי הי' ראובן בנות ולהכביד עליו ולעשות עליות ודיוטאות ב' או ג' הכל כמנהג המדינה כדתני' בתוספתא דב"מ (פי"א) הבית והעלייה של שנים והרי בעל העליי' מבקש לעשות לו דיוטא אחרת ואין בעל הבית מניחו מקום שנהגו לעשות ב' דיוטאות עושה ב' דיוטאות ג' יעשה ג' ואין משני' ממנהג המדינה ול"ד להא דאמר בפ' הבית והעלייה (בבא מציעא קי"ז ע"ב) עליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעי' לו דשאני התם שבא לשנות ממנהג העיר אבל כמנהג רשאי להכביד כמו שירצה לדברי ולדברי העיטור שאפרש בסמוך אף יותר ממנהג העיר וכ"ש שני בתים הסמוכי' זה לזה ומחיצה ביניהם בשותפות כל א' רשאי להכביד בקורות ותקרים על המחויצה אף על פי שכשעשו ביניהם המחיצה לא פירשו וכ"כ ר"י בעל העיטור זצ"ל וז"ל גרסי' בפרק השותפי' אמר ר"נ אחזיק להורדי אחזיק לכשורי ומסתבר דהני חזקות אחזקת שלא נתן עד שיביא ראי' שנתן קאי ומדאחזיק להורדי הוחזק שיש לו חלק בכותל ובין שניהם והוא ויכביד כנגדו כל מה שירצה והא דגרסי' בפ' הבית והעליי' עליון שבא לשנות בגויל אין שומעי' לו ומשמע שאם בא להכביד חבירו מעכב עליו ל"ק בית לאחד ועליי' לאחר ואין לבעל העליי' להכביד על הבית שאין לו בו כלום אבל הכא שניהם שותפי' בו. וש"מ שאם ידוע שהכותל של א' מהם כגון שיש בו חזית ואין בו לחבירו בנין בכותל כלום ואחזיק בהורדי אין עליו להכביד ודינו כבית ועלייה אבל אין בו חזית אחזיק להורדי אחזיק לכשורי עכ"ל משמע בהדי' מדבריו דהא דמצריך תלמודא לכל הפחות אחזיק להורדי ובע"א לא הי' יכול להכביד על הכותל כלום ה"מ למעלה מד' אמות ובידוע לנו שהאחד בנאה לבדו אבל היכא דידיעי דשל שניהם היא אפי' לא אחזיק אכתי למידי רשאי כל א' להכביד בהורדי ובכשורי כמו שירצה. ואפילו אין מנהג בעיר אלא להורדי אם ירצה יתן כשורי ואע"ג דקא מרע לאשיתא מ"מ כיון דאיכא למירמ דבתם עשאו בשותפות אדעתא דהכי עבדא לה שזה יכביד עלי' מה שירצה וזה יכביד עלי' מה שירצה אא"כ התנו מעיקרא שלא להכביד אלמא לא חיישי' להורעת אשיתא כל זמן שיש לו שותפות בכותל או בחומה וכ"ש בנדון זה שהחומה המפסקת היא של ראובן לבדו שרשאי לקוץ ראשי הקורות ולא חיישי' להורעת אשיתא של אידך מקול מקבת והגרזן של זה. וא"ת מ"מ היכי מצי קייץ ראשי הקורות ל"ק הא פרשי' כבר שכל מה שנבנה בבית הוא שלו כשחלקו יסתלקו זה מזה שכל א' יזכה בגבה שבתחומו ועוד לא גרע ממרזב דאמר ס"פ חזקת הבתים (בבא בתרא נ"ח ע"ב) אם הי' ארוך מקצרו ול"ד למזחילה שהיא מלתא דקביעותא אמרי' התם דיש לה חזקה ואינו יכול לקצרה שאנימזחילה שיש צורך קצת להרחיק המים מן הכותלים אבל בראשי הקורות הבולטות לחלק ראובן אמה או שתים אין צורך בהם ואדרבא יותר טוב הוא לשמעון ולוי שלא הי' מעיקר בולטים ויוצאים כלל שלא להחליש הקורות שבחלקם מחמת כובד ודמי לגמרי למרזב דאמרי' בי' אם הי' ארוך מקצרו. וא"ת והא מודה רבי יוסי בגירי דיליה והכא כשקצץ הקורות הוית ניידא העליי' ואפי' היכא דסמך בהיתר אמרי' (ב"ב כ"ה ע"ב) גבי פאפי יונאה עני והעשיר הוי בנא אפדנא וכו' עד מודה ר"י בגירי דילי' וי"ל כמו שתי' ר"י (תוס' שם ד"ה עני) דשאני התם כיון דלא הוי קביעות תשמישייהו כל כך דהנך עצורי מש"ה אמר להו להרחיק מפני האפדנא דהויא מלתא דקביעותא אבל בנדון זה פשוט כיון דאידי ואידי קביעי תשמישייהו אין דוחין נפש מפני נפש זה עושה בונה וסותר בשלו וזה בשלו ואפי' בגירי דיליה לא מצריכי' לי' להרחיק היכא דסמך בהיתר כמ"ש ר"ח ור"ת בשמעתא דמשרת וירק (ב"ב כ"ה ע"א) ומותר לכתחלה לקצוץ ראשי הקורות שהם בחלקו כדפי' לעיל. והאח' שחלקו אין להם זה על זה כלום וא"כ מה שבולטים בחלק ראובן הוא שלו שע"מ כן חלקו ועוד כיון שהם בולטי' לצד ביתו של ראובן הם שלו כמו זיזין היוצאי' מן הכותל דאמרי' בחזקת הבתים (נ"ט ע"א) זיז עד טפח יש לו חזקה לבעל הכותל אע"פ שנכנס לחצר כ"ש הכא שיש לו לראובן חזקה בראשי הקורות לאותן שמונחי' בתוך חומתו ובולטי' לתוך ביתו דלא שייך בהו חזקה לשמעון ולוי דלא חזו לתשמיש למתלי בהו מידי כמו זיז דחזקת הבתים דהוי חזקה לבעל הכותל דחזי למיקם בגגו ולמתלא ביה אבל הכא שמעון ולוי לא מצי למתלי בהו בראשי הקורות שבולטים לבית ראבון להכי מותר לקוצצן. ואע"ג דכי קייץ להו ניידא עלייה והו"ל גירי דילי' כדפי' לעיל. ועוד דל כל זה מכאן אפי' היכא דהוי כההוא דפאפי יונאי דאמרי' להו להרחיק משום גירי דיליה ה"מ לכתחלה משום גרמא בנזקין אסור אבל הכא שכבר קצץ ראשי הקורות מאי דעבד עבד אע"ג דקבההיא שעתא הוי מרע לאשיתא איסורא דעבד עבד וחייב בדיני שמים ופטור בדיני אדם כדאי' בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ב ע"ב) גבי מרחיקי' את הסולם כו' עד ומודה ר"י בגירי דיליה וכו' ופריך והא גרמא בעלמא היא זאת אומרת גרמא בנזקין אסור פי' אסור ופטור היכא דלא הוי דינא דגרמי וחלוקה בגרמות איזה דינא דגרמי וחייב ואיזה נקרא דינא דגרמא ופטור אבל אסור מפורש יפה בתוס' בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ב ע"ב ד"ה זאת) והיינו נמי טעמא דמזחילה של בנין שאינו רשאי לבנות תחתיה משום דקא מרע לאשיתא דווקא לכתחלה משום גרמא בנזקין ומיהו אם עבד עבד ופטור מד"א ולא יסתור בנינו דכ"ש דכשיחזו ויסתור מרע ליה לאשיתא וכ"ש למאי דפי' לעיל דאפי' איסור אנמי לא עבד ראובן דל"ד למזחילה של בנין דשאני הכא שראשי הקורות הבולטים לצדו ומושכבים בחומתו הם שלו ושלום לכם ולכל כנותכם בנפש סר למשמעתכם מאיר בר' ברוך שיחי'.
1