תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קצ״טTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 199
א׳שאלה. מעשה אירע בראובן שהי' לו קרקע על מיצר שמעון ומכרה ללוי בכך וכך מעות וגם שיתן לו לוי קרקע שיש לו במקום אחר בעיר וכבר הקנו זה לזה ועמד שמעון המצרן וערער ולפי רמב"ם ז"ל שפסק דהמחליף קרקע בקרקע אין בו משום דינא דבר מצרא למדו את לוי לעשות עם ראובן המוכר שלא יתרצה לקח שום דמים עבור הקרקע זולתי קרקע כשם שנתן לו לוי ודוקא אותו קרקע שנתן לו לוי לראובן חלק אחד מיהודה שהי' שותף עם לוי בואתלו קרקע והא לך גם המעות כמו שנתן לך לוי ואז טוען לוי אינך יכול לקנות מיהודה הקרקע כי אם לא יגמור הקנין שביני ובין ראובן ולא ישאור לי הקרקע שקניתי מראובן יחזיר לי קרקע שהחלפתי עמו נמצאתי שותף עם יהודה ונמצא אתה מסולק מקרקע יהודה אלא אני אתן דמים ליהודה ואתה מסולק וכמה מיני הערמות עשו להפקיע מצרנתו של שמעון ונ"ל דל"מ כה"ג דודאי לוי מסולק דמשעה שהקנו זה לזה הוא וראובן א"א בחזרה וקנה ראובן קרקע של לוי ונסתלק לוי מקרקעו ונקנה קרקעו של ראובן לשמעון בכל מקום שהוא ע"י קנין שהקנה ראובן ללוי דלוי שליחותיה דשמעון קאט עביד דמי שאינו מצרן עושה שליחות של מצרן כדאי' פ' המקבל (בבא מציעא ק"ח ע"א) הלכך לא מהני להו הערמה דידהו מידי וראובן יקח מעותיו משמעון וחלק אחד בקרקע שלוי ויהודה שותפי' בו ויניח ללוי חלק אחד ויזכה שמעון המצרן במצרנתו ואם לא מצא שמעון קרקע לקנות שיתן לראובן יכול הוא לומר ללוי שליחותא דידי עבדת במה שהחלפת קרקע בקרקע ראובן ועלי לפרוע קרקעך בדמים כאשר יעריכו הבקיאים בשומא ולא תשיימיה את דלא שייך למימר מעלי' לי' כנכסי דבר מריון אלא כי ההוא דפ"ק דב"ב (י"ב ע"ב) שנו באי' להוציא חלק קרקע שלו בטענת הבו לי אמצראי הלכך שייך למימר מעלינא לי' לחלקי ולא אוציאנו מידי אבל הכא שכבר הוציא מידו אינו משלם לו שמעון ללוי אלא דמיו של קרקע שנתן עבורו לראובן דאפי' גזל קרקע וחפר בה בורות שיחין ומערות אינו משלם אלא דמיו כמו שישומו אותו אחרי' ולא לדעת הנגזל דשוה כסף ככסף או כס או שאר מטלטלי' דכל מילי מיטב הוא ואפי' אם לא נעשה הקנין עדיין בין ראובן ולוי ולוי אמר אני מזומן לתן לך קרקעי בקרקעך אם תוכל להעמיד קרקעך בידי שיסתלק המצרן וראובן אומר לשמעון אתה חפץ לקנות קרקעי תן לי קרקע עבורו כמו שלוי רוצה לתן נ"ל שא"צ לתן לו קרקע כעין אותה קרקע ממש אלא יתן לו קרקע באותה העיר שיעריכהו כמו אותה קרקע של לוי ולא שייך למימר מעלינא ליה לאותה קרקע שלוי רוצה לתן כנכסי דבר מכיון כדפי' לעיל. ועל כי ראיתי בני אדם טועים בכך ומדמי' לומר דכל המחליף קרקע בקרקע אין בו משום דדב"מ הוצרכתי להאריך בו ואם כדבריהם כן הוא מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו דדב"מ משום ועשית הישר והטוב וגו' כל אדם יכול להערים ולהפקיע המצרנות ע"י שיקנה רצועה של קרקע ויתן למוכר ויוסיף לו דמים כדי שוה קרקעו ושוב יאמר המוכר מעלינא לאותה רצועה אנכסי דבר מריון ושויא לדידי אלפא זוזי או יותר נמצא כל אחד מערים להפקיע תקנת חכמים ועשו דבריהם כחוכא ואטלולא וחזיק נמי דחשו רבנן להערמה שלא יפקיעו כח המצרנות בכך כדאמ' בפ' המקבל (בבא מציעא ק"ח ע"א) זין לי' גריוא דארעא בי מצעי נכסי' חזי' אי עידית אי זיבורית היא זבוני' זבינא ואי לאו אערומי קא מערים ולא הוי זבוני' זבינא.
1