תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב ר׳Teshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 200
א׳ומעשה אירע בימי רבי' אבי העזרי באחד שהלוה על הקרקע ואחר ששהתה בידו שנה הלך וקנהו ורצה לסלק המצרן בכך משום דאמרי' משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא והרגיש שהי' ערמה בדבר שלא היה מלוהו מתחלה אלא כדי לסלק את המצרן ובא הדין לפניו ופסק שהמצרן זכה במצרנותו דההוא אערומי קא מערים והודו לו כל סיעתו דהיכא דמחזי לן דאיכא ערמה לא מסלקי' למצרן ומ"ש רבינו משה ז"ל וז"ל החליף חצר בחצר אין בו דין בעל המצר עכ"ל נל דהיינו דוקא כשהמצרן אינו רוצה לתן לו קרקע אלא מטלטלי' כי מהיכן לו דהחליף חצר בחצר אין בו משום דין בעל המצר מה שאינו בתלמוד אלא נ"ל שהוא דקדק אותו מדאמרי' פ' המקבל (בבא מציעא ק"ח ע"ב) למכור ברחוק ולגאול בקרוב למכור ברעה ולגאול ביפה לית בי' משום דדב"מ ומשם דקדוק הרב דכל מחליף קרקע בקרקע לית בי' משום דדב"מ משום דבע"א לא היו מחליפי' אלא שזה יפה לזה ולזה יפה לזה ואפי' הוי חדא עידית וחדא זיבורית להאי ניחא ליה זיבורית טובא מעידית פורתא שהוא חפץ שיהא לו קרקע גדול ורחב אע"פ שהיא זיבורית יותר מקרקע מועט והיא עידית וה"ל כל חד וחד מוכר ברעה לגאול ביפה כדמשמע בפ"ק דב"ק (ז' ע"ב) דאיכא דניחא ליה בטובא זיבורית מפורתא עידית ואיכא דניחא ליה אפכא וכה"ג נמי אמרי' גבי מצרנות זבין ליה גריוא דארעא בי מצעי חזינא אי עידית היא או זיבורית זביני' זבינא משום דמצינו למתלי דלאו משום הערמה לאפוקי המצרן ממצרנותו קא עביד אלא דלמא ניחא ליה בעידית פורתא או דלמא ניחא לי' בזיבורית טובא מבינונית ועידית פורתא. ומה"ט נ"ל דאם החליף קרקע גדול וחשוב ברצועה קטנה ובכפסים שהרצועה אינו שוה לשום אדם כמו הקרקע הגדול ולא הי' שום אדם מחליף הקרקע הגדול ברצועה אם לא שיעלו לו כספים או בשאר מטלטלי' שוה כסף כל כה"ג נ"ל דבטל החילוף ואית בי' משום דדב"מ והמצרן זכה במצרנותו בקרקע הגדול שהרי בעל הקרקע הגדול לא מכר ברע לגאול ביפה אלא מכר ביפה לגאול ברע לד"ה והמצרן יפרע ללוקח רצועה שלו כמו שיעריכו אותה אחרים ויפרע לו הכספים שנתן למוכר שליחותי' דמצרן קא עביד כדפי' לעיל. וכדברי משמע בדברי רבי' משה שכ' (בפי"ג מה' שכנים ה"ד) וז"ל החליף חצר בחצר אין בו דין בעל המצר החליף חצר בבהמה או בטלטלי' רואי' דמי אותה הבהמה או דמי אותן המטלטלי' ונותן לו בן המצר ומסלקו ואינו יכול לומר לו תן לי כמה שלקחתי בו שזה הערמה היא ואינה מועלת כלום עכ"ל סוף דבר כל היכא דאיכא למיחש להערמה איכא דינא דבר מצרא מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1