תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב רכ״טTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 229
א׳תשובה. השיב ר"ת חזרנו על כל צדדי' לפני כל יודעי דת ודין ולא מצינו דינא דבר מצרא בבתים זולתי בית הבנוי על גבי קרקע חבירו דאין זה יכול לומר עצי ואבני אני נוטל או למכור זכותו שבעצים ואבנים לאחר כדאמרי' (ב"מ ק"ח ע"ב) בתי דחד וארעא דחד זו על גב זו ראיה לדברי ארעא דחד ודיקלא דחד כגון שלקח אילנות בלא קרקע ורוצה למוכרן אבל בבית אצל ארעא לא אמרי' דלא משתמיט תלמודא דאיירי בהכי. ואין ללמד משדה דהתם איכא למימר טעמא דמחרישה כדמוכח מלתא התם שילהי שמעתן דאמר אם יכול להכניס תלם א' אית בה משום דינא דבר מצרא ואי לא לית בה משום דדב"מ ואם באת לומר בכל דבר אית בה משום דדב"מ תיפוק ליה משום משוניית דאע"פ שאינו יכול להכניס וא"ת לפי שאינו של מוכר אין דעתו לקנותו א"כ אפי' קרקע שראוי למחרישה שיכול להכניס כמה תלמים ליכא דדב"מ ולא פליג רבנן בין הפסד מועט להפסד מרובה דא"כ נתת דבריך לשיעורי' אלא ודאי נראי' הדברים דאין דד"מ אלא בשדה בלבד דעביד אינש למיזבן ואיכא משום ועשית הישר והטוב דחזי למזבן שדה גדולה וחורש וזורע לה וקוצר בבת אחת אבל בית לריכבא דדיקלי ומשונייתא דמי דלא שכיח למיזבן דיריתיה לא מזבין אינש ומאן ציית למיעקר כיסי' ומשונייתא וליכא טעמא דמחרישה כדפי'. ועל השדות אנו בושים ואין לנו לגלגל בתים כיון דאיכא לפלוגי ומפני שלא הוצרכנו לדדב"מ אלא חשנו להאריך על הטענות האחרות דמפקי מתורת מצרנות דלגבי שלא היה בהם ממש אלא ודאי היה זוכה והרוצה להוציא בב"ד מכח מצרנות עליו להביא ראיה ע"כ התשובה. וכבר הי' מעשה ודן ה"ר יצחק הלבן הלכתא כר"ת וזו תשו' רבי' יהונתן דודי לאיש המשביר בר עמקיו נשקו בר ואם נכנסתי כבר לכן אל ישליכני בר ומה יעוז ערום בדבר נגד אמרכל וגזבר בקי וסבר מנהיג הדור ודבר אכן הרשני ומה ידון תולעת כמוני על דבר המצרנות ומה ידעתי ולא תדע הלא עמך תמימות חכמה ואני מה לתלות עלי ולהשען הלא ר"ת פסק דאין דין המצרנות בבתים הלא הם כתובים על ספר דברי הישר גם על ידי היה מעשה ושאלתי את מורי ה"ר יצחק מביהם זצ"ל ודן כדברי ר"ת זצ"ל אבל לפי מה שדנין רבותינו משום דדב"מ נראה לפי הענין דאפי' משכנתא בלא שתא דהא כי אמרי' סתם משכנתא שתא למאי נ"מ לא אמר לדדב"מ ושכירות הוי חילוק כמו שחלקת בין גוף לפירות. ולהמין לקטן אין נראה כמו שאמרת דלא גרע מהני ציירי והני שרו (ב"מ ק"ח ע"ב) וכה"ג דאינו מזומן ושוה לא תקנו הטוב והישר ול"צ למקנא ביה. ואחים שלא חלקו שמא תאמרק אין לו קודם חלוקה ואינו יכול למכור בדבר זה יש פקפוק מועט דרבי' שמואל פי' (ב"ב קכ"ו ע"ב) דלמ"ד אין לבכור קודם חלוקה כ"ש לפשוט וכפירושו מוכיח קצת מדאמר לא עשה ולא כלום בפלגא משמע אפי' חלק פשיטתו לא עשה ולא כלום ואני אומר בשביל שלא הי' בדעתו למכור אלא הכל ביחד וכה"ג איכא בכתובות וטובות רבות וכל ברכות ינוחו על ראש מורי ה"ר שמחה כחשק יהונתן בר' יצחק.
1
ב׳ומורי אבי העזרי ומורי אבי אמרו דבבתים שייך דדב"מ ונראה בעיני דאפי' אם דדב"מ שייך בבתים ראובן שרוצה למכור ביתו לשמעון ולוי הוא מצרן ומעכב ע"י שמעון מלקנות ולוי יש לו בית דירה ושמעון אין לו בית דירה שאין לוי יכול לעכב את שמעון מלקנות דלא תקינו רבנן דדב"מ אלא היכא שהמצרן והלוקח יש להם דירה או שניהם אין להם אבל הכא שהמצרן יש לו וללוקח אין לו היאך נאמר ללוחק להניח ללוי לקנות על השבע משום ועשית הישר והטוב ובעצמו יטלטל אנה ואנה והתורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואין זה דרך נועם ונתיבת שלום שיהא זה מטלטל וזה קונה על השבע וראי' לדבר מפ"ק דב"ב (ה' ע"א) רונא זבן ארעא אמצרא דרבינא בעי רבינא לסלוקי משום דדב"מ א"ל רב סמא אמרי אינשי ארבעה לצלא וד' לצללא ומפ' רש"H אני שמעתי צלא רצען עני וצללא רצען עשיר והכי א"ל ד' ככרות צריכי' לרצען עני למאכולת ביתו כמו לרצען עשיר וזה עני יצטרך השדה לפרנסה וכשם שאתה אומרלו הסתלק מעלי משום דדב"מ משום ועשית הישר והטוב כך אני אומר לך ועשית הישר והטוב לעני זה ולא תסלקהו ה"נ עד שאנו אומרים ללוקח עשה הישר והטוב עם המצרן והנח לו לקנות על השבע ובעצמך תטלטל אדרבא נאמר למצרן עשה הטוב והישר והנח לו לקנות זה הבית ולא יהא מטלטל אנה ואנה ואתה שב בביתך אחרי שיש לך בית דירה. ופירכא דפריך והא אין מרחמין בדין לאו פירכא היא דעיקר הדין כך הוא מעיקרא דהכי אפסקא הלכתא מעיקרא שאין לזה לטלטל ולהניח לה לקנות על השבע ול"ד לההוא דכתו' (פ"ד ע"א) דמי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשים והי' לו פקדון או מלוה ביד אחר ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהם רע"א אין מרחמין בדין אלא ינתן ליורשי' שכולם צריכי' שבועה ואין היורשים צריכי' שבועה דהתם ר"ט מדת רחמנות קאמר כדאמרי' בגמ' אמר ר' יוסי בר' חנינא לכושל שבראי' קאמר ור' יוחנן אמר לכתו' אשה משום חינא וקא מהדר לי' ר"ע אין מרחמי' בדין ובירושלמי מפרש לכושל שבראיותיו כגון מלוה בעדי' ומלוה בשטר ינתן למלוה בעדים רבי אומר לכושל בגופו כל זה משום רחמנות מש"ה פליג ר"ע ואמר אין מרחמים בדיך שכך היו רגילים פעמים לדון מדת רחמנות ולא מדת הדין כדאמר בפ' נערה (כתובות נ' ע"ב) ר"א סבר למיזן ממטלטלי' א"כ ר"ש בן אליקים רבי יודע אני שאן מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות שמא יראו התלמידי' ויקבעו הלכה לדורת אף הכא מדת רחמנות קאמר ר"ט וקא"ל ר"ע אין מרחמי' בדין אבל הכא עיקר דין דמצרנותא כך הוא שלא הטילו עליו רבנן להיות גולה ולהיות מטלטל מבית לבית לעשות חסד עם זה שקונה הבית על השובע שהרי התורה אמרה חייך קודמי' לחיי חברך. והאי נמי דפריך מאי שייך זה המעשה בכאן ואי משום דאמרי ברוניא ורבינא לייתי נמי ההוא דהמקבל (ק"ט ע"א) דרוניא שתלא דרבינא הוי והתרי עובדי נמי לייתי התם הא לאו פירכא היא דרבות כהנה בתלמוד. ור"ת גופי' תמיה אני אם עבד ביה עובדא הלכך נראה בעיני שאין לוי המצרן יכול למחות ביד שמעון מלקונות אע"פ שהוא מצרן. (בכ"י איכא כאן דף חלק).
2