תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב כ״דTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 24
א׳שאלה. הארכתם רבותי עלי החתומים מעבר ואני אשיבבם בקצרה אם הממון ביד אחרי' שהפקידה לאה אשת ראובן בידם וראובן אומר שהממון שלו שהוא גובה ממנו אע"ג דאמרי' פ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"א ע"ב) קבל מן האשה יחזיר לאשה ה"מ באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית אבל לאה זו שנו"נ בתוך הבית יחזירו הנפקד לבעלה וכן פר"י וראי' מההיא שמעתא גופי' דתני' (שם נ"ב ע"א) וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאי' על שמה וכו' עד עליה להביא ראי'. ואם הממון בידה והיא אומרת שנתנו לי ע"מ שאין לבעלה רשות בו או בהלואה הם אצלה ושל פלוני הם תשבע שבדבריה היא ותפטור ושבועה מיהו בעיא דאע"ג דפסק ר"ת כר' שמעון דאמר בפ' הכותב (כתובות פ"ח ע"א) כל שאינה תובעת כתו' אין משביעי' אותה לאפוקי מר' אליעזר ומלוקתו דאמרי (שם פ"ו ע"ב) המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפטרופיא יכול להשביעה כל זמן שירצה ה"מ בטענת שמא הוא דקאמר ר"ש דאין יכול להשביעה אבל בטענת ברי משביעה וכן פר"ח וז"ל וקיי"ל הלכתא כר"ש דהתובעת כתו' משביעי' אותה על כל דבר שהי' בידה ואפי' בחיי בעלה משביעי' אותה ואם אינה תובעת כתו' אין משביעי' אותה אלא בטענת ברי עכ"ל. ומה שלותה ואכלה לצורך מזונותיה ולצורך ביתה חייב לשלם ובשבועה שמתחלה לותה אותם ע"מ לפרוע ולא נתנו לה אותם במתנה ואע"ג דתנן בפ' שני דייני גזירות (כתובות ק"ה ע"א) תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה ה"מ היכא דשמעו בו שמת שכבר באת לידי גיבוי כתו' הלכך גביא מזונות בלא שבועה כיון דבודאי תגבה כתו' ואז תשבע על הכל שלא פרע אבל בחיי בעלה לא שמא תמות בחייו ולא תגבה כתו' לעולם ואינה עתידה לשבע על כתו' לא גבי' מזוני בלא שבועה כך פי' רבי אבי העזרי הלכך תשבע שלותה ואין לה בידה במה לפרוע אם לא שיפרע בעלה ויצטרך הוא לפורעו דע"ג דתנן (כתו' ק"ז ע"ב) מי שהלך למדה"י ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו וקיי"ל כותי' פרש"י דוקא בשלא סמך עלי' שהיא תפרענו אבל אמר אפרנסך מובטחני שבעלך יפרעני הלכך הניח מעותיו על קרן הצבי אבל אם הלוה לאשה שהיא תרענו חייב לפרוע שהמפרנס יתבע לאשה אם לא יפרענו בעלה וראי' מדאמרי' בפ' יש מותרות (יבמות פ"ד ע"א) ובפ' דייני גזירות (ק"ז ע"ב) דממאנת ושני' אין לה מזונות ומוקי לה בלותה ואכלה ודוקא הני אבל נשים אחרות שלוו ואכלו חייב הבעל לפרוע. וגם מה שלותה לצורך הבת עד שש שנים חייב לפרוע כדאי' ס"פ אע"פ (כתובות ס"ה ע"ב) דחייב אדם לזון בניו ובנותיו קטנים עד בן שש. ואחרי שבגד בהכאה כמו שאפי' פיו מוכיח שנתרחק ממנה בלא רשותה וכו' והיא אינה חפצה להיות עמו אלא בהבטחה שיקבל עליו חרם וכו' כמ"ש מעבר ליזל ולפייסה במאי דאפייסה שיקבל עליו חרם ויכתוב ויתן בידה דלכבוד ניתנה ולא לבזיון דגדולה מזו כ' בתשו' הגאונים שנשאל על לאה שקבלה על בעלה שהי' דר בבית והיו חמותה ובנותיה מחרפי' אותה לפעמים ואמרה הוציאני מן הבית הזה כי לא אוכל לסבול חירופיהם ואם לאו איני רוצה ליהות אצל והשיב דצריך לצאת מן הבית עמה דלכבוד ניתנה ולא לבזיון ואם לאו יוציא ויתן כתובה ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1