תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב מ״אTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 41
א׳שאלה טרא טרייה להאי גברא מורי כהן צדק שר הבירה הלא כתבתי לך כבר מה עמדי בנדון זה שא"צ גט ועל שכתבת שמורי הר' משפירא בצפרא אמר כותי וברמשא הדר בי' אומר אני תפוס לשון ראשון וכדעתי אז כן דעתי גם עתה ותשו' רבי' יואל הלוי זצ"ל בידי על מעשה בא' שקדש בפני ע"א קרוב וע"א רחוק ואחר זמן פשפשו בדבר ונמצא ע"א קרוב למקדש והתירה לכתחלה לנשא לאחר בלא גט ותשובתו אצוה להעתיק לך למען תשכיל כי אין בדברינו עקש ופתלתל ומתשובתו שהתיר הוא ע"פ ב"ד בלא גט יש לדון ק"ו בן בנו של ק"ו לנדון שלפנינו דלא בעי' גט ואף לכתחלה ותנשא כ"ש דנתקדשה בהיתר וע"פ ב"ד דלא מצריכי' לה מידי כמ"ש בשכבר דאין כאן עדות של כלום שהרי ראובן ושמעון תרי גיסי אחד נשוי אחות של חבירו ועוד בן אחותו הי' וכיון דקרובי' זה לזה נינהו אין כאן עדות של כלום ואי משום קלא הרי פרישית בכתבי הראשון דהלכתא כרב דמבטלי' קלא וכר' יוחנן דירושלמי עוד הארכתי בזה. ובר מן דין ובר מן דין הא אמרי' בפ' המגרש (גיטין פ"ט ע"א) לא שישמע קול הברה אלא שיאמרו פלו' מהיכן שמע מפלו' ופלו' מפו' ופלוני והלכו להם למדה"י שתלו הדבר בעדי' כשרי' שהלכו להם למדה"י שאם כדברי הקל שאמרו שנתקשה בפני פלו' ופלו' היתה מקודשת בהא איכא למ"ד לא מבטלי' קלא אפי' אי אתו הנך פלוני ואמרו לא בפנינו נתקדשה אבל בנדון כזה דקרובים נינהו קל ושוברו עמו הוא ואפי' למאן דחייש לקלא קול עלה דף כי האי לא חייש שאי לו על מה ועל מי לסמוך ועוד לא אמרי' התם בעיר אחרת אין חוששי' לה אם לא יצא הקול בעירה אלא בעיר אחרת אמרו פלונית נתקדשה היום אין חוששי' לה והכא בעירה לא יצא שום קול קידושי' גמורי' שהרי לא הי' בעיר אלא אבי הבת ובניו וידעו בטוב שהי' העדים קרובים זה לזה ושלא הי' ממש באותם קידושי' שהרי נמלך בך וה לשונך אבי הבל בא ושאלני דודי מה אעשה וביישובינו אין עדי' כשרי' אך שני נכרי' אביא שם מישוב אחר ואותם נכרים גיסים זה לזה ואחד בן אחותי הוא כך שאלני קודם שהקידושי' אמרתי אין הקידושי' כלום וענני איני חושש כי בלא"ה יקדשה פעם אחרת בשעת הנישואין ועוד אמרת אמרה לי אחותי האלמנה שהיה שם בשעת הקידושין פלוני מה אתה עושה והלא העדים קרובים זה לזה וענה מה אני חושש יקדשיה פעם אחרת בעת הנישואי' עכ"ל הי בעירה לא יצא שום קול קידושי' ואפי' בעיר אחרת לא יצא קול קידושין גמורי' שהרי נמלך בך ואמרת שלא יהא ממש באותן קידושין ועוד אמרי' התם נשואה אין חוששי' לה ארוסה אין חוששי' לה פי' אם אמרו פלונית נתקדשה זה ימים רבים אין חוששי' לה עד שיאמרו נתקדשה היום וא"כ אפי' יצא קול בעירה לאחר זמן שנתקדשה כבר אין חוששי' לה. ומ"ש מורינו וז"ל פעמים בלא עדי' סמכי' אחזקה ומקדש' כההוא דהמדיר (ע"ב ע"ב) קדשה על תנאי וכנסה סתם דאמר רב צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולרב אפי' אם בעל לשם קידושי' הא אין כאן עדי' עכ"ל לא ידענא מאי ראי' היא זו דהתם מייריבעד יחוד שראוה עדי' שנתיחדה עמו וס"ל לרב אע"ג דהוא לא ייחד העדי' לשם כך אלא ממילא היו עומדי' שם אמרי' הן הן עדיו ובעל לשם קידושי' ושמואל סבר כיון דהוא לא ייחד העדי' על דעת הקידושי' הראשונים בעל וא"צ גט. ואותה דפ"ב דקידושין שהביא מרי בכתבו והאריך בה אגב גררא אין ענינו לכאן כלל ור"י פי' התם דטעמא דמ"ד חוששי' שמא כסבור המקדש היכא דקידש בשני עדים וא' מהם פסול חיישי' וצריכה גט מספק ע"כ שאני התם שיש אחד כשר וא' פסול כגון גזלן או מלוה ברבית דמאן דחזי סבר כי היכא דהאי כשר האי נמי כשר ועבד תשובה אבל בשני קרובים כי הא לית דין ולית דיין דליכא טעות ואין כאן בית מיחוש. וכ"ש לפי מה שכתבת שהעומדים שם ידעו שהי' העדים קרובים זה לזה ושאין בעדותן ממש. ומה שהביא מורי ה"ר פרץ ראי' דהלכה דלא מבטלי' קלא מדאמרי אביי ורבא אפי' למ"ד לא מבטלי' קלא מכלל דהכי ס"ל אדרבא אפכא מסתברא דאשכחן לרבינא בפ"ב דקידושין (מ"ה ע"ב) אפי' למ"ד שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרי' ואיהו סבר בהדי' התם דלא חיישי' לדרב ושמואל דאמרי שמא נתרצה האב אלמא דה"ק אפי' למ"ד ולא ס"גל ה"נ איכא בפ"ק דעירובין (ח' ע"ב) גבי שתי יתידות בשני כותלי מבוי מאי עד אמר רבא אף לדברי האוסר להשתמש תחת הקורה נמי אסר ורבא גופי' ס"ל בתר הכי בהדי' דבין לחיים ותחת הקורה מותר אלא לדברי האוסר קאמר וליה לא ס"ל וכמדומה אני שהמדקדק בכל התלמוד ימצא דכל היכא דאיכא האי לישנא לא ס"ל וכן פר"ח דמבטלי' לקלא כרב וכר"י דירושלמי ולדברי מורי הר' שדימה ההוא דפ' המדיר לכאן דקאמר קדשה ע"ת וכנסה סתם וקאמר רב צריכה גט ואוקמה בליכא עדי ייחוד א"כ מאיזה טעם צריכה גט דאי משום עדי קידושי' הראשונים הא היו על תנאי ולא נתקיים ואי משום דבעל מאן לימא דבעל כיון דליכא עדי ייחוד א"כ אמאי צריכה גט הא קידושי' הי' בלא עדי' ואפי' שניהם מודי' אע"כ משום דנפיק עלה קלא דקידושין א"כ קשי' דרב אדרב ודשמואל אדשמואל דהתם בפ' המדיר חייש רב לקלא ושמואל לא חייש לקלא ובפ' המגרש אמרי' אפכא אע"כ לאו משום קלא ולאו קלא פליגי בהמדיר דהא ודאי לאו קלא הוא דכיון דקדשה ע"ת קול ושוברו עמו הוא כדאי' בס"פ המגרש אלא פלוגתיהו בכנסה אח"כ ונתייחדה עמו בעדי' דלא ייחדינהו איהו אלא ממילא אקליע להתם כדפי' לעיל. ונקוט האי כללא בידך לידע מאי מקרי ביטול קלא אומר אני דכל שאנו משנים הדבר להכחיש הקול כגון שיצא הקול פלו' מהיכן שמע מפלו' ופלו' ואותו פלו' ופלו' באו לאחר זמן ואמרו להד"ם ההוא יקרא בטול קול שאלו הי' בכאן ואמרו כך שמענו מפיהם ועכשיו הם אומרי' להד"ם לא מבטלי' דאתי למימר א"א יוצאת בלא גט כי יאמרו ממון נתנו להם לכפור עדותן או אי הוי משתקי' להו להני דמפקי לקלא הא נמי הוי בטול קלא שהם צווחין ואומרי' כך שמענו מפלוני ופלוני ואנן משתקי' להו בנזיפה ואומרי' להם תשתקו אתם משקרי' אבל בנדון הזה וכל כיו"ב שהעדי' לפנינו שנתקדשה בתפניהם ואנו אומרי' לאותם שמוציאי' את הקול גם אנו אומרי' כמותכם שאתם אומרי' שנתקדשה בפני פלו' ופלו' ועתה תדקדקו בדבר בעצמיכם ותראו שהם קרובים ואין ממש בעדותם והוי כהנך עובדי דשילהי גיטין (פ"ט ע"א וע"ב) באוציפא דתוחלא ולחד מבני פלניא ולקטן הנראה כגדול וכן הנך עובדי בפ"ק דקידושין (ט' ע"א) דהבה מיהבא ואשקי אשקווי ושדא משדא דאע"ג דנפיק עליהו קול קידושי' שהוצרכו לשאל עליהם אפ"ה אמרי' בהו דלאו כלום נינהו ולא בעי' גיטא ול"ל דשאני התם דמעיקרא ידעי דספיקא הוי אבל הכא נפק קל אסתמא דנתקדשה הא ליתא דלא אשכחן התם דאצרכוה למבדק אי נפיק עליהו קל בעיר שם קידושי' סתמא אי לא ועוד מדלא משכח תלמודא אלא פלוני מהיכן שמע מפלו' ופלו' מפלו' ופלו' והלכו למדה"י ולא קאמר מפלו' ופלו' והרי הם לפנינו ונמצאו קרובים או פסולים ש"מ דכל כה"ג דאיתנהו קמן ובדיקנא להו ואשכחנא להו קרובים או פסלוים לכ"ע לא חיישי' כדפירש ואין לומר להצריך גט לחומרא דכיון דל"צ אסור להחמיר ולפוסלה לכהונה וגדולה מזו תנן בפ' בתרא דיבמות (קי"ט ע"א) האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך ה"ז לא תנשא ולא תייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ופריך תלמודא ולעולם כו' כלומר תחלוץ לאחר טו' חדשים ותנשא ממ"נ אי לא ילדה צרתה שריא בחליצה ואי ילדה אפי' חליצה לא בעי' ומשני ר' חנינא בר אבין ורב אידי בר אבין דאמרי תרוייהו שמא ימצא הולד בן קיימא ונמצא מצריכה כרוז לכהונה ונצריכה איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למימר שרי חלוצה לכהן והכי הלכת' אע"ג דאביי פליג עליהו ואמר דע"י חליצה תנשא לית הלכתא כותי' וכ"פ רבי' האלפסי וראי' אני מביא לדבריו דבפ' בתרא דהוי עיקר מלתא מייתי דר' חנינא ורב אידי ולא מייתי דאביי והשתא דחזי' דמעגני' לה כל ימיה עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ושמא לא ידוע לה לעולם ולא שרי' לה בחליצה לאחרי' משום דלא נפסלה לכהונה ואין לב"ד להזקק לחלוץ לה אפי' אי אמרה חלצי לי ולא אנשא לכהונה כ"ש הכא דלא מצריכי' לה גט בחנם לפוסלה לכהונה מאיר בר' ברך שיחי'.
1
