תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב מ״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 47
א׳גרסי' בירושלמי דפ' נערה (כתו' ה"ח) אר"ל בשם ר' יודא בר חנינא נמנו באושא בכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונת מהם וכו' עד הוא ואשתו ובניו קטנים נזוני' מהם אלמנתו מהו א"ר זירא אתותבתא ולא אתפרשתא א"ר אבא בר ממל אתותבת ואפרשת נ"ל אתותבת לא אתפרשתא בעי' זו נשארה מוקשת מגומגמת ולא נתפרשא ולא אפשטא ור' אבא בר ממל אמר דאפשטא א"ר בא נראי' דברי' אם היתה אוכל בחיי בעלה אוכלת ואם לאו אינה אוכלת פי' אם בשעת המתנה היתה אוכלת ונזונית משל בעלה ולא אמרה איני נזונית ואיני עושה וגם שלא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אז אוכלת מהם גם אחר מיתת בעלה אבל אם בשעת המיתה לא היתה נזונית כגון דאמרה איני נזונית ואיני עושה או שהי' מספקת וכבר אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך כיון דההיא שעתא לא מתזנא מהני נכסי דמיתנא כבר קפצו הנכסים מלפניה ומחזקתה שלא ליזון ושוב אינה נזונית מהם מכי חיילא מתנה שעה אחת שלא לגבות ממנה מזונות הנוהגים מחיים תו לא פקעה לענין מזונות מעולם. והא מלתא לא שייך לענין כתובה דלא נתנה לגבות מחיים אלא לאחר מיתה ומכי מטי זימני' לא חיילא אפי' שעה אחת ועוד כיון דלענין מזונות לא חיילא בנדון זה לענין כתובה לא חייל. ומה שחלקת שלא נתן לבניו אלא מקצת הנכסים ולא כולם מאי נ"מ אחרי שחילק ונתן כולם לפלוני כך ולפלוני כך ולאשה לא שייר כלום היינו כל נכסיו כי ההוא דפ' מי שמת (קס"ח ע"ב) שכ"מ שכתב כל נכסיו רואי' אם כמחלק מת קנו כולן וכו' ועוד שכבר הוכחתי דבמצוה מחמת מיתהנתן וגביא כתובה ומזונות מינה הכל כדפי' לעיל. ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1