תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב ע״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 72
א׳שאלה השיב רבי ראיתי את העשוקים ודמעתם ואין להם מנחם כי בא אצלי הבחור הזה ר' שמואל ובידו אגרת מנדיבי קוטון וכתוב בו כי אלמנה אחת תבעה לדין את ראובן ממון שהי' בידו משל בעלה כי לא נתקבלה מזונות וכתו' ותגבה משם וראובן טוען כי כשהי' בעלה חולה מאותו חולי שמת בו נתן הממון ללוי קרובו והוא מבקשו ממנו ע"כ הוא מעכבו וכתוב באגרת כי מתנת שכ"מ היתה וכראותי אמרתי לאשר אצלי השתא בירושה דאו' אלמנה גובה כתו' ממטלטלי' מתקנת הגאונים מתנת שכ"מ דרבנן לא כ"ש כה"ג אמרי' במזונות פ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ג ע"א) והוא הוציא כתב הר' יוסף בר' יצחק מתך אפונדתו שכך כ' בו רק אם נתן במתנת בריא בזה אמר ששוב לא תגבה כתו' ממטלטלי' כדמשמע התם דדוקא מתנת שכ"מ והר' יצחק בר' ברך הודה במתנת שכ"מ דאינה מפקעת שעבוד כתו' ממטלטלי' אבל במתנת בריא שתפקע שעבוד כתו' לא הודה לו כי מדקדק מלשון רבי' יעקב שפי' שע"י שתקנו לכתוב דלא כאסמכתא ודל כטופסי דשטרי ע"י כך נעשו מטלטלי' משועבדי' לכתוב' לגבות מיתמי כאלו שעבד להם מטללי אגב מקרקעי ולהכי אהני מה שאין כתוב בשטרות אגב שלא לטרוף מטלטלי' מן הלקוחות והרי הן לענין לקוחות כמו בימי חכמי התלמוד שלא לטורפן מן הלקוחות והו"ל הלקוחות מאוחרי' כמו בע"ח מאוחר שקדם וגבה דקיי"ל בערכין (ז' ע"ב) דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה כפר"ח במי שהי' נשוי ואע"פ שפר"ח עוד פי' אחר תפס לו רבינו את זה ומתוך פי' רבינו שדמה אותו לבע"ח מאוחר מדקדק הרב דוקא דומי' דבע"ח מאוחר שקדם וגבה במטלטלי' כפר"ח מה שגבה גבה ולא מקבל מתנה וזה אינו כי הלא יותר מפקעת מתנה דאו' שעבוד מירושה כדאשכחן ביש נוחלין גבי מזונות אלמנה שמקרקעי יורשי' ניזונת וממקבל מתנה דאו' משמע שאינה ניזונית וכ"ש מטלטלי שאין להם שעבוד כלל לפי התלמוד דלא מגבין אפי' מיורשי' משום דלא סמך בע"ח עליהו שאין ניזונין ממקבל מתנה דאו' דעדיפי לאפקועי מיורשי' משום דלא סמך בע"ח עליהו שאין ניזונין ממקבל מתנה דאו' דעדיפי לאפקועי מירושה וא"כ ע"כ אם יאמר התלמוד במטלטלי בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה לאו לאפוקי מתנה קאתי דודאי מטלטלי' שנתן נתן אפי' לוה קודם לכן וע"כ נ"ל שכמו בימי חכמי התלמוד מתנת מטלטלי דאו' מפקעת שעבוד כמו מכר כל זמן שלא נתיחדו לאפותיקאות כן גם עכשיו כי לא מצינו ששינו הגאוני' דין מטלטלי' ממה שהי' בתחלה רק לגבות מיתמי אבל לענין לגבות ממקבלי מתנה דעדיפי מיתמי להפקיע שעבוד כדמצינו ביש נוחלין זה לא מצינו שאמרו. מיהו עשה שורו אפותיקי ומכרו דומה דוקא מכרו אבל נתנו בע"ח גובה הימנו ומשם אין ללמוד אפי' בלא אפותיקי נמי דליהוי דינא הכי שע"י אפותיקאות דוקא סומך בע"ח על המטלטלי' דעשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה הימנו ואם לא עשאו אפותיקי אינה גובה אפי' מלוה בשטר שיש לה קול דלא סמך עלי'. ומה שכותבי' דאית להון אחריות אע"פ שמועיל לגבות מיתמי כדברי רבינו יעקב מ"מ אינו חשוב כיחוד שורו אפותיקי שהרי אין סברא שתגבה האשה עכשיו מעבדי' שמכר הבעל כי למה תגבה מהם יותר משור ושאר מטלטלי' אע"פ שאם יחדם לאפותיקי שלא לסלקם ממטלטלי' אחרי' היתה גובה מן הלקוחות. ואין נראה לדחות דבר זה ולומר דההוא דיש נוחלין לאו טעמא משום דמתנה חשיבא כמכר להפקעת שעבוד טפי מירושה אלא משום דבירושה לא שייך הפקעת מזונות כלל דעיקר תקנת מזונות אלמנה מיורשי' היא את תהא יתבא ומתזנא וכו' שהרי נראה דמשועבדי' גבי אכילת פירות ושבח קרקעות ומזון האשה והבנות שוה הוא וכמו שלגבי מזונות חשיבא מתנה דאו' שעבוד ה"ה לפירות ולשבח דמיתמי מגבו ולא ממקבל מתנה. וגם שעבוד האב והאחין לענין זונות נ"ל שוה שבין אב ובין אחי' בין מכרו בין משכנו בין נתנו מתנת בריא אין מוציאי' למזונות והא דנקט במציאת האשה (ס"ט ע"א) ומכרו או משכנו משום דעיקרי' גבי פרנסה אתשיל ורב חייא דקבעי מכרו או משכנו הוי פשיטא לי' לענין מזונות וקסבר דליכא לספוקי אלא לענין פרנסה ובמכר או משכן אבל נתן הוי פשיטא לי' דמוציאי' לפרנסה ואפי' אי נפשך לומר דהאחי' שנתנו מוציאי' למזונות לפי שכבר זכו בנות ליזון מהנכסים ולא אלימא מתנת אחי' להפקיע מזונות כמו מתנת האב דאלימא להפקיע מזונות ומשועבדי' לגבי פירות אפי' מתנת בריא כשעבוד האב במזונות ונ"ל כמו שפי' דהאחים נמי דאפי' אם נתנו אין מוציאי' למזונות. ואע"ג דפרשי' דמתנה חשיבא לענין שעבוד כמכר טפי מירושה מותבינן אשמעתין מההוא דנושאין על האנוסה (צ"ט ע"א) דקאמר יש מוכר את אביו להגבות את אמו כתובתה ומשמע התם שגובה כתו' ממטלטלי דמתנה לר"מ דפלוגתא דר"N ורבנן בהאשה שנפלו נכסים (פ"א ע"ב) במטלטלי דוקא אפלגו אי משעבדי לכתובת יבם דלר"מ אשתעבדי דיבם במקום בעל קאי שהרי אינה מותרת מאישות המת אלא ע"י חליצת היבם או גיטו או מיתתו ולהכי חשיבי מטלטלי לשעבוד כתו' כאלו בעל קיים ולא חשיבי כמטלטלי דיתמי ורבנן סברי דלא משתעבדי דאפי' מחיים לא משתעבדי מטלטלי לכתו' אליביהו לפי שהי' קשה לו לומר שתהי' סברת ר"מ ורבנן הפוכות שר"מ מחשב שעבוד כתו' יותר משאר שעבוד שגובה ממטלטלי דיתמי ולרבנן גריע משאר שעבוד דאפי' מיניה לא גביא בעבור זה פי' כן ונראה דבריו דאי חשיב יבם לגבי כתו' כיתמי מניין לו לתלמודא דלרבנן לא משעבדי מטלטלי לכתו' אפי' מחיים בקידושין (ס"ה ע"ב) לענין גביית כתו' ובנדרים (ס"ה ע"ב) לגבי אפי' אתה מוכר שער ראשך ובהכותב (פ"ו ע"א) דאמרי' לההיא אתתא דסלקי' לה לארעא ובע"ח מסלקי ליה בזוזי האי כדיני' והאי כדיני' והואיל וכן קשה על מה שפי' דמתנת בריא חשיבא לענין שעבוד כמכר טפי מירושה דמטלטלי דירושה דיתמי לא משתעבדי לכתובה ומטלטלי דמתנה משתעבדי ונ"ל לתרץ דהתם דקתני ועמד וכתב כל נכסיו במתנת שכ"מ איירי דגריעא מירושה דאו' ולהכי גבי' כתו' מיניה וה"ה בע"ח שגובה במטלטלי במתנת שכ"מ ואין להקשות אי במתנת שכ"מ היאך ישתחרר הבן הא לא קניא אלא לאחר מיתה כדאמר ביש נוחלין (קל"ז ע"א) ואין גט לאחר מיתה דהא לק"מ דאע"ג דמתנת שכ"מ אינ אלא לאחר מיתה מיהו לענין שחרור עבד הוי' שחרור מחיים ואפי' עמד אינו חוזר כדאמרי' פ"ק דגיטין (ט' ע"א) שכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד משום דיצא עליו שם בן חורין ואת"ל דיבם לגבי כתו' כיתמי לגבי כתו' דנגבית ממטלטלי דיתמי לר"מ נוכל לתרץ דלגבי כתו' גביא ממטלטלי דמתנה לר"מ משום דאלימא טפי דגביא נמי מיתמי אבל שאר שעבוד מטלטלי דלא גביא מיתמי כ"ש דלא גבי ממקבל מתנה ואם יבא אדם לומר שמתנה זו היתה מתנת בריא ולא כמו שכתבו הכתבים שהיא מתנת שכ"מ שלא חלק כל נכסיו וגם לא הראה שעשה כן מחמת דאגת מיתה צריך הדיין לחקור איך קנה בקנין את המעות אם הוא בעין והקנה ע"ג הקרקע או במעמד שלשתן אם לא היו בעין דמלוה על פה אין להם קנין במתנת בריא אלא במעמד שלשתן כיון שאין כאן אותיות הנקנית במסירה ובשטר.
1