תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב פ׳Teshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 80
א׳שאלה על אודות האנוסין פליטי דוקנהויזען נשאלתי על הנשים אם מותרות לבעליהן נ"ל אע"ג דאמרי' פ"ב דכתוב' (כ"ו ע"ב) האשה שנחבשה בידי גוים ע"י נפשות אסורה לבעלה פי' אפי' דישראל מדקאמר אסורה לבעלה ולא קאמר אסורה לכהונה ואפי' ע"י ממון דקתני מותרת לבעלה אמרי' בגמ' ל"ש אלא שיד ישראל תקיפה על או"ה אבל בזה"ז דיד או"ה תקיפה על עצמן אפי' ע"י ממון אסורה לכהונה כדמוכח התם והלכתא כהאי לשנא כמו שפסק רבי' האלפסי אפ"ה כיון דהוי התם שאר יהודי' מותרת אפי' לכהונה דקיי"ל (כתו' כ"ז ע"ב) הכל נאמני' להעיד חוץ מהימינה ובעלה ושפחתה. ואותם שהי' אצלה א"צ שיהי' תדיר שם אצלה אלא אפי' נכנסי' ויוצאי' כדאמר התם מעשה באדם א' שהי' מסל"ת ואמר אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים ודעתי על אמי ללקוט עצים ודעתי על אמי והשיאוה לכהונה על פיו ואין לומר כיון דלא מסרו עצמם ליהרג על קדוש השם לא מהימני' להו במאי דמסהדי דהא ליתא דאע"ג דקיי"ל דע"ז יהרג ואל יעבור אי עבר מחמת אונס לא מחייב מיתה דקיי"ל כרבא (סנהדרין ס"א ע"ב) דאמר העובד ע"ז מאהבה ומיראה פטור ואע"ג דעשה עבירה מיהמני' ליה בעדות זו דהכל נאמני' להעידה אפי' עבד ואפי' שפחה אע"ג דפסולי עדות נינהו כ"ש הכא דמחמת אונס נפשות עבדו וכ"ש לפי מה שאומרי' שמעולם לא עבדו ע"ז אלא שהגלח אומר בפני הגוים דברי טנפתם והם שתקו דלא אשחן שחייב אדם למסור עצמו היכא דהגוים קא מטען נפשיהו והם לא הוציאו שום כפירה הלכך נ"ל דלאותן נשים שיש להן אפי' ע"א ואפי' אשה נכנסת ויוצאת שאמרה לא ראינוה שנבעלה מותרת לבעליהן ואפי' לכהונה ושלום מאיר בר' ברוך שיחי'.
1